לפעמים אגדה נולדת דווקא ברגע שהיא עושה או אומרת משהו לא מקובל, וכולם מצביעים עליו ואליו ומנידים את ראשם בצער של "אני לא יודע מה קרה לו". ב-2009, בגיל 75 ואחרי 22 שנה, רובן כושלות, כמנכ"ל לוס אנג'לס קליפרס, אלג'ין ביילור פוטר. הוא הגיש תביעה על סך שני מיליון דולר בטענה של אפליה על רקע גזע וגיל.
ביילור שוכנע לבטל את התביעה על אפליה גזעית וב-2011 דחה חבר המושבעים את תביעתו בעניין הגיל, אבל ב-2014 התפוצצה מורסת הגזענות של בעלי הקליפרס, דונלד סטרלינג, והוא סולק מהליגה. "היינו צריכים לשמוע לאלג'ין כבר ב-2009", אמר מגי'ק ג'ונסון. רק על זה שהוא שרד 22 שנה עם סטרלינג באותו ארגון מגיע לביילור לקבל את הקוד לגן עדן.
זהו בערך הסיפור של אלג'ין ביילור, אגדת הלייקרס ומהשחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA שהלך לעולמו אתמול (שני) בגיל 86. הוא תמיד הקדים את זמנו - והוא תמיד הפסיד.
אגדה בהפתעה
לפעמים אגדת ספורט נוצרת מהחומרים הכי לא צפויים. הוא נקרא על שם השעון שענד אביו בלידתו, לא שיחק עד התיכון בגלל שמגרשי המשחקים בוושינגטון הבירה היו סגורים בפני שחורים. הוא עבר מתיכון לתיכון בגלל הישגים אקדמיים בעייתיים שאיפשרו לו לקבל מלגה רק לקולג' נידח באיידהו. אחרי שנה הוא עבר לאוניברסיטת סיאטל, ובגלל חוקי המכללות היה צריך להיות מוקפא מכדורסל למשך שנה. בסוף אותה שנה בחרה בו מיניאפוליס לייקרס בסיבוב ה-14 בדראפט, אבל ביילור העדיף לחזור לקולג'ים.
בשנה השנייה שלו באוניברסיטה הוא לקח את הקבוצה משום מקום לגמר המכללות, והפסיד לקנטאקי. הוא נבחר במקום הראשון בדראפט, שוב על ידי מינסוטה. כדי לפתות את ביילור לא לחזור לאוניברסיטה העניק לו הבעלים משכורת של עשרים אלף דולר. "הייתי חייב להביא אותו כדי להציל את הקבוצה", אמר בזמנו הבעלים בוב שורט. "בלעדיו היינו פשוטים רגל ולא הייתה יותר לייקרס". בעונה הראשונה שלו בליגה, ביילור זכה בתואר רוקי השנה והוביל את הלייקרס ממאזן של 53:19 לגמר ה-NBA, שם היא הפסידה בארבעה משחקים לבוסטון.
לפעמים אגדת ספורט היא סך המספרים והשיאים שלה. הוא קלע 55 נקודות בעונה הראשונה שלו, 64 בעונה השנייה - שיא לייקרס שנשבר רק 45 שנים לאחר מכן בידי קובי ברייאנט - היה הראשון שקולע מעל 70 נקודות במשחק (נגד הניקס בנובמבר 1970), שיא שנשבר 15 חודשים לאחר מכן על ידי ווילט צ'מברליין. ב-1962 ביילור קלע 62 נקודות במשחק מספר חמש בגמר הפלייאוף נגד הסלטיקס, שיא לסדרת גמר עד היום ושיא נקודות בפלייאוף שהחזיק 24 שנה עד שנשבר, במשחק של שתי הארכות, על ידי מייקל ג'ורדן. לפעמים אפשר לקבוע מהי אגדה לפי מי ששוברים את השיאים שלה.
62 הנקודות הללו הביאו את הלייקרס ליתרון 2:3 על בוסטון, אבל בוסטון ניצחה את הסדרה בשבעה משחקים. בסך הכל אלג'ין ביילור הגיע לשמונה גמרים והפסיד בכולם, שבעה מהם לבוסטון, שלושה במשחק מספר שבע. אבל זה קצת פחות חומר לאגדות.
"כמו לשמור על שיטפון"
ב-1960 הלייקרס נדדו ללוס אנג'לס. ג'רי ווסט הצטרף לקבוצה וביחד עם ביילור הם יצרו את הצמד הקטלני ביותר בליגה, והפכו את הלייקרס למוצר הרהבתני, העשיר, מוקף התהילה והפאר שהוא היום. ביילור מציב ממוצעים של 34.8, 38.3 ו-34 נקודות למשחק בשלוש העונות הראשונות שלו בלוס אנג'לס (באחת מהן הוא שיחק רק בסופי שבוע בגלל שירות המילואים שלו), אבל אפילו המספרים הללו לא קרובים להסביר את המהפכה שהביא למשחק.
הוא היה קומבינציה של כוח וחן אלגנטי. רקדן עם ג'אמפ שוט. אף אחד לא קפץ גבוה ממנו ואף אחד לא נשאר באוויר יותר ממנו. הוא בעצם המציא את החדירה לסל ושכלל לאמנות את זריקת הניתור עם שחרור בשיא הגובה. שחקן של הניקס אמר לאחר משחק שבו שמר עליו: "זה כאילו שיש לו שלוש ידיים או שני כדורים. זה כמו לשמור על שיטפון".
כיוון שהמהפכה של ביילור לא שודרה בטלוויזיה, אין כמעט זיכרונות ויזואליים ממנו כמו השיוט באוויר, התפתלויות הגוף והטעיות הראש. הוא לקח את המשחק מהפרקט למופע אקרובטי אווירי. הוא היה המודל לכדורסל שישוחק הרבה אחריו. הוא פתח את הצוהר לכדורסל "שחור". הוא נתן לשחורים השראה ואומץ לשחק את הכדורסל שלהם, הוא הביא את ההתקפה הספונטנית לאולם, וגרם להגנה להגיב ולהתאים את עצמה אליו. דוקטור ג'יי, ג'ורדן, ברייאנט ולברון ג'יימס, כולם הלכו באוויר בדרך שטווה ביילור.
אם אתם שואלים אוהד של הלייקרס הוא יגיד לכם שמכל הדברים שקרו ב-1969 (השבעת ניקסון, ההפצצה בקמבודיה, מסע הרצח של משפחת מנסון), לא היה דבר נורא יותר מאשר סדרת הגמר בין הלייקרס לבוסטון. הלייקרס אירחו את המשחק השביעי. ווסט, ביילור וצ'מברליין הריחו את הדם של בוסטון הפגיעה. הבעלים כבר העלה מאות בלונים לתקרת ההיכל כהכנה לחגיגות האליפות, והלייקרס הפסידו. שוב.
ג'רי ווסט קלע 42 נקודות במשחק השביעי עם אף שבור ורגל חבושה ונבחר לשחקן היעיל של הסדרה למרות ההפסד. באותה עונה ההולוגרמה שלו נבחרה להיות הלוגו של הליגה. ביילור התקבע כפוסטר של אי צדק קוסמי, לחוסר המוצא מההפסד, לכאב הכמעט מתוק של התבוסה. ההבדלים ביניהם נוצרו כבר כשווסט וחבריו הלבנים לקבוצה התקבלו ללינה במלונות במשחקי חוץ, ואילו ביילור גורש מהם. לאחר שפרשו, בעוד ביילור עבר עינוי תחת סטרלינג, ווסט בנה שושלות אליפות עם הלייקרס וגולדן סטייט.
ב-1965 ביילור נפצע בברך, פציעה שממנה כבר לא חזר לכושרו הקודם. בעונת 71/72 הוא חזר לעונה אחרונה בקבוצה, אחרי שבעונה הקודמת פציעה אפשרה לו לשחק רק בשני משחקים. הוא פרש אחרי תשעה משחקים. במשחק שאחרי הפרישה שלו הלייקרס התחילו ברצף של 33 ניצחונות, הרצף הארוך ביותר של קבוצת ספורט, וזכו באליפות.
ואולי אגדות הן מה שלוגואים תאגידיים אומרים עליהן אחרי שהן מתות. "הוא היה כמו אבא בשבילי בשנים הראשונות שלי בליגה", אמר אתמול ג'רי ווסט בתגובה למותו של ביילור, "אהבתי אותו כמו אח. הוא היה נסיך על ומחוץ למגרש".
