זהו זה, לברון ג'יימס השלים את המשימה לשמה הוא עזב לפני שנתיים את החוף המזרחי ואת הבית בקליבלנד, והוביל את הלייקרס לאליפות מספר 17 בתולדותיהם אחרי 2:4 בסדרת הגמר על מיאמי.
העונה הזו, שהחלה אי שם בתחילת חודש נובמבר לפני כמעט שנה, הסתיימה לפנות בוקר (בין ראשון לשני) עם 93:106 משקר (הפרש השיא עמד על 36 נקודות) במשחק השישי, תוצאה ששמה חותמת סופית לכך שאל-איי היא הקבוצה הטובה ביותר בעונה הזו.
16 צפייה בגלריה
השלישייה שנתנה את הטון בהתקפה. אנתוני דייויס, ראז'ון רונדו ולברון ג'יימס
(צילום: AFP)
בשנה שעברה, הראשונה של ג'יימס בלייקרס, הוא החמיץ חלק משמעותי מהעונה בגלל פציעה, ולא הצליח לקבוצה שלו להעפיל לפלייאוף. השנה הסיפור היה שונה – אנתוני דייויס הובא בקיץ אחרי שהג'נרל מנג'ר רוב פליקנה העביר לא מעט נכסים תמורתו וביחד הם הפכו לצמד בלתי עציר.
עצירת העונה בחודש מרץ הציבה את אל-איי במקום הראשון במערב, מקום עליו היא שמרה גם בבועה באורלנדו עם חידוש המשחקים. הדרך לתואר הייתה לא פשוטה על הנייר, אבל לברון, שזכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר (פעם רביעית בקריירה והראשון שעושה זאת בשלוש קבוצות שונות), הצליח להפוך הכל לקל הרבה יותר.
זה החל עם 1:4 מול פורטלנד, המשיך ב-1:4 על יוסטון וכן, גם 1:4 על דנבר בגמר האזורי. הלייקרס היו יכולים לסגור סיפור במשחק הקודם מול מיאמי, אבל דני גרין החטיא שלשת ניצחון פוטנציאלית בשניות הסיום. אפשר לומר בוודאות שעכשיו אף אחד לא יזכור את אותה זריקה שהלכה החוצה, והובילה אפילו לאיומים על חייו.
אז מה היה לנו הערב? לברון עשה מה שהוא רוצה על הפרקט, היה מעורב בכל מהלך התקפי של קבוצתו וסיים עם טריפל דאבל של 28 נקודות, 14 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, דייויס (19 נקודות ו-15 ריבאונדים) היה טוב מאוד מתחת לסלים. גם קנטביוס קולדוול-פופ (17 נקודות) סיפק ערב מצוין, כולל סל אחד בלתי אפשרי. אבל האיש שמגיעות לו מירב המחמאות (מלבד ג'יימס, כן?) הוא ראז'ון רונדו. הגארד הוותיק סיפק ערב מהסרטים, שהזכיר במובנים רבים את היכולת שלו בעונת האליפות של בוסטון ב-2008, ופעם אחר פעם השאיר את ההיט חסרי אונים, בדרך ל-19 נקודות (כולל שלוש שלשות).
הרבע הראשון עוד היה נראה קרוב, אבל 16:36 משוגע ברבע השני פתח פער של 28 נקודות במחצית ממנו מיאמי לא התאוששה – החצי השני הרגיש כמו גארבג' טיים, כשבכל פעם שההיט נוגסים בהפרש, הם חטפו סל בצד השני. לקראת הסיום מיאמי הצליחה לצמק את הפער, אבל זה ממש לא משנה את התוצאה.
מהלך המשחק
הלייקרס פתחו טוב יותר ועלו ל-2:6 מהיר, כשלברון מעורב בכל הנקודות. אדבאיו אמנם קלע סל יפה, אבל גם איבד שני כדורים, דייויס עשה בדיוק אותו הדבר - ודאנקן רובינסון השווה ל-8:8 עם שתי שלשות. קולדוול-פופ ורונדו העלו ל-13:17, אבל קנדריק נאן עלה מהספסל עם שלשה והוריד את הקבוצות לפסק זמן, כשהלייקרס ביתרון 16:17. דייויס החל להיכנס לעניינים והעלה את המאזן שלו לשמונה נקודות, באטלר צימק בשלשה (הנק' היחידות שלו ברבע), כשדקה לפני סוף הרבע גוראן דראגיץ' שב לפרקט אחרי הפציעה במשחק מספר 1 - אבל זה לא עזר להיט, כשלברון סגר את הרבע עם סל ועבירה בדרך ל-20:28 מבטיח ללייקרס.
16 צפייה בגלריה
"טוב חבר'ה, איפה חוגגים אחרי המשחק?". לברון ג'יימס ושחקני הלייקרס מתעסקים במה שבאמת חשוב
(צילום: EPA)
מה תגידו על ראז'ון רונדו? הגארד שעלה מהספסל נראה מצוין בינתיים עם תשע נקודות ב-100 אחוז מהשדה (כולל שלשה!) ובלי ששמנו לב אנחנו כבר ב-23:35 לאל-איי. רונדו המשיך להיות ענק, עלה כבר ל-13 נקודות (6 מ-6) והכניסה הפנטסטית שלו על באם אדבאיו העלתה כבר ל-17 הפרש (27:44), ג'יי קראודר הפתיע עם חמש נקודות רצופות בצד השני, אבל בלוק דייויס וסל בלתי אפשרי של קולדוול-פופ החזירו את הפרש השיא (32:49). הרבע החד צדדי נמשך בשואו של אל-איי בשני צידי הפרקט וריצת 7:28 העלתה ל-34:64 משוגע, שנראה פשוט בלתי מחיק. נאן צימק, אם אפשר לקרוא לזה ככה, ל-64:36, וההיט יורדים בפיגור של 28 נקודות להפסקה. לפי איך שזה נראה, לא כדאי להם לעלות חזרה.
הרבע השלישי נפתח בשלשה של דני גרין, כשמיאמי מנסה לקזז את הפער עם באם אדבאיו (שעלה ל-15 נקודות), אבל זה לא ממש עבד ולברון ג'יימס, בקליעה מחצי מרחק, העלה את אל-איי ל-46:79, הפער הגדול ביותר במשחק. מפה לשם רונדו עלה כבר ל-19 נקודות, אחרי האסיסט התשיעי של ג'יימס במשחק (שזקוק לאחד נוסף כדי להשלים טריפל-דאבל), והרבע הסתיים ב-58:87 לאל-איי לקראת 12 הדקות האחרונות של העונה.
אין יותר מדי מה לומר על הרבע האחרון, הוא באמת היה לפרוטוקול בלבד. מיאמי נגסה בהפרש, לברון בינתיים הגיע לטריפל דאבל והמשיך לשפר את המספרים שלו. בסיום, 93:106 שמאוד לא משקף את מה שראינו בשלושת הרבעים הראשונים, אבל לאף אחד בלייקרס ממש לא אכפת. למה? כי הם זכו באליפות. סיבה די טובה.
פורסם לראשונה: 21:49, 11.10.20
