זה התחיל כשיר טיקטוקי חסר משמעות ברורה, והפך בתוך חודשים ספורים לטירוף בינלאומי שסוחף אולמות NBA ומכללות ברחבי ארה"ב. הסלנג שנקרא "6-7" - הפך לא רק לביטוי שהילדים שלכם צועקים בלי הפסקה, אלא גם לכזה שמטריף בחודשים האחרונים את אולמות הכדורסל, לא מעט בזכות כוכב שארלוט הורנטס, לאמלו בול.
בול, שחקן לגיטימי ב-NBA אבל בטח לא אחד מכוכבים הגדולים של הליגה הטובה בעולם, מעולם לא היה פופולרי יותר, אך באופן מפתיע לא בגלל מאבקי פלייאוף או מספרים יוצאי דופן. ההייפ סביבו קשור בעיקר לגובהו - 6'7" (2.01 מ') - נתון שהפך למם ששבר את הרשת. עד כדי כך שהמונח "6-7" אף נבחר על ידי האתר Dictionary.com למילת השנה של 2025, והטרנד רק הולך ומתעצם.
כך הקהל מגיב כשהקבוצה שלו מגיעה ל-67 נקודות
הכל החל ב-2024 עם השיר "Doot Doot (6-7)" של הראפר Skrilla. השיר דלף לרשת ללא ציפיות מיוחדות, אך התפוצץ בטיקטוק, כששחקני כדורסל - בהם בול וכישרונות תיכונים בולטים - אימצו אותו. מהר מאוד "6-7" הפך לסמל, למרות שאיש לא באמת יודע מה משמעותו. גם סקרילה עצמו הודה כי השאיר את הפרשנות פתוחה: כל אחד יצר לעצמו משמעות אחרת - מורים, קבוצות פוטבול, שחקני כדורסל. "זה גדול ממני עכשיו", סיפר לאחורנה.
באולמות ה-NBA כבר הבינו שיש כאן הזדמנות שיווקית. בשארלוט, כמו גם ב-ניו אורלינס פליקנס, החלו להפעיל "מצלמת 6-7" בזמן פסקי זמן - כזו שמאתרת אוהדים המבצעים את מחוות היד המזוהה עם הטרנד: כפות ידיים כלפי מעלה והנפת זרועות לסירוגין. בהורנטס סיפרו כי הרעיון נולד מתוך רצון להתחבר למה שמעניין את הקהל הצעיר ולהפוך את חוויית המשחק למהנה יותר (וכזו שגם תתפוצץ ברשתות החברתיות).
המחווה חלחלה גם לפרקט. הפורוורד מיילס ברידג'ס, שגובהו אף הוא 6’7", ביצע בחודש שעבר את התנועה אחרי שלשה מול אינדיאנה. עבור האוהדים זו הייתה קריצה משעשעת; עבור הקבוצה - עוד דרך לטפח חיבור עם הקהל ועם בול עצמו.
מה קורה כאן?
אז לפני שננסה להבין מה קורה כאן, נתחיל עם הבייסיק (למי שמשום מה לא מכיר את הביטוי). אז איך זה עובד? אומרים בקול "Six-se-v-eeennn!" ("סיקס-סאאאאאאבן") או בעברית "שש-ששששששבע!" ומבצעים תוך כדי תנועת ידיים שמלווה את האינטונציה, מעין סוג של "שקילה", כמו מאזניים – מיישרים את שתי כפות הידיים כלפי מעלה ואז מזיזים אותן מעלה-מטה, כאילו שוקלים שתי אפשרויות. ומה זה אומר? אף אחד לא יודע. גם לא גוגל.
התופעה כבר מזמן חצתה את גבולות ה-NBA. בליגות המכללות ברחבי ארה"ב מתחילת העונה מתקיים "מעקב 67 נקודות" כמעט אובססיבי. כשהקבוצה מתקרבת ל-67 נקודות, האולם נכנס לכוננות. אם וכאשר הסל המיוחל מגיע - ההתפרצות רועשת במיוחד. באוקלהומה, למשל, האוהדים אף מחזיקים שלטים שמחולקים על ידי האוניברסיטה.
במשחק בדצמבר האחרון הובילה אוקלהומה 64:29 בשניות הסיום של המחצית הראשונה. כשאליה צ'אבס קלעה שלשה על הבאזר והעלתה את הקבוצה ל-67 נקודות, הקהל התפוצץ. השחקניות סיפרו לאחר מכן שהן נהנו במיוחד להעניק לקהל - ובעיקר לילדים - את הרגע הזה. “להישען על מה שטרנדי כרגע, לא משנה מה זה אומר, ופשוט ליהנות”, אמרה אחת מהן.
גם חוקרי ספורט שמו לב לטרנד. דניאל דורבין, מאוניברסיטת דרום קליפורניה, תיאר משחק בו הקהל המתין בדריכות לנקודה ה-67. כשהשחקנית יאקייה מילטון קלעה מהעונשין והגיעה בדיוק למספר הזה, נשמעה לטענתו השאגה החזקה ביותר במשחק כולו.
אפילו המאמנים נשאבו פנימה. ברנדה פריז ממרילנד הופיעה לפני חודשיים עם גופייה שעליה המספר 67. קים מאלקי מלואיזיאנה סטייט ביצעה את מחוות היד על המסך הגדול וזכתה לתשואות. היא אף סיפרה שנכדה התאכזב כשקבוצתה דילגה מ-66 ל-68 נקודות מבלי "לכבד" את המספר המדובר.
ותודה לירדן גרזון
במשחק אחר, כש-TCU ניצחה את ביילור 67:83, צמד שחקניות קלע יחד 67 נקודות - נתון שהפך מיד לכותרת במסיבת העיתונאים. המאמן מארק קמפבל הצטרף לבדיחה והדגים בעצמו את התנועה המפורסמת.
לעיתים הטרנד אף משפיע על קבלת ההחלטות על המגרש. בדצמבר, לאחר שמרילנד הובילה 64:18, השחקניות ניסו חמש שלשות רצופות בניסיון להגיע בדיוק ל-67 נקודות - עד שירדן גרזון (כן, אולי הישראלית הבאה ב-WNBA) דייקה והשלימה את המשימה לשביעות רצון הקהל.
עבור הורים רבים, כל זה נראה תמוה. אבל עבור קבוצות כמו שארלוט, מדובר בהזדמנות נדירה לייצר חיבור אותנטי עם דור צעיר שחי ברשתות החברתיות. "אי אפשר להפוך משהו כזה לשלילי", אמר אחד מאנשי השיווק במועדון. "זה פשוט כיף".
