קווין דוראנט צריך עוד 11 אלף נקודות כדי להיות הקלע הגדול בתולדות ה־NBA, והוא כבר בן 37, וזה לא יקרה – אבל מה אכפת לו לחגוג בחיוך הישג ענק? דוראנט הגיע בתחילת השבוע ל־32,294, מה שהקפיץ אותו למקום החמישי ברשימת הסקוררים של כל הזמנים. ונקודת הציון הזו משמעותית יותר לחובבי הסטטיסטיקה והנוסטלגיה לא בגלל אלו שהוא עוד יכול לעבור, אלא בזכות מי שהוא עבר: מייקל ג'ורדן.
העונה דוראנט כבר טס מעל ווילט צ'מברליין ודירק נוביצקי, אבל לעקוף את ג'ורדן זה דבר אחר. ברור שהכל יחסי: גם אם עבר פציעות קשות ואפילו החמיץ בדרך שנה שלמה, זו העונה ה־19 של דוראנט וג'ורדן שיחק ב־15; הראשון משחק בעידן הרבה־הרבה יותר התקפי, השני השיג ממוצע גבוה יותר למשחק. ועדיין, כשמשהו כזה קורה, כשאתה עוקף את ג'ורדן ברשימה היסטורית, זו פסגה רצינית בקריירה. ב־ESPN דיווחו שכשנשאל מהו "רגע ג'ורדן" האהוב עליו, דוראנט ענה: "זה כמו לבקש ממנו לבחור איזה שיר של דרייק אני הכי אוהב. מייקל הוא פשוט אל בדמות בן אנוש. הוא ההגשמה של כל מה שאני מאמין בו".
סביר להניח שדרייק אהב יותר את האירוע – והציטוט – מאשר ג'ורדן, שלא משתגע על הרעיון שמישהו יעקוף אותו בכל דבר. אבל הוא יכול להיות רגוע מבחינת האליפויות: שם הוא תמיד יישאר מעל דוראנט, 2:6, ויכול להיות שבניגוד לעניין הנקודות שממשיכות להצטבר, החלון הזה כבר נסגר.
איבדו את הסבלנות
תחת המאמן המבריק אימה יודוקה, יוסטון עשתה בשנה שעברה את הקפיצה שחיכתה לה במהלך שנות הבנייה מחדש (ארבע עונות בלי פלייאוף) וסיימה במקום השני במערב. עם כל ההתלהבות, היא למדה מה שרבות לפניה למדו – לפני שמצליחים בפלייאוף, חוטפים סטירה – והפסידה בסיבוב הראשון לגולדן סטייט הקשישה שעלתה מהפלייאין. ואז, כל הסבלנות לתהליך התפוגגה: הרוקטס החליטו שהם במצב של אליפות עכשיו או לעולם לא, וסגרו דיל עם קבוצה אחרת שטעתה באותו קו מחשבה לפניה. פיניקס שלחה ליוסטון את דוראנט בטרייד בו היו מעורבות שבע קבוצות, והרוקטס ויתרו בתמורה על הגארד ג'יילן גרין – הבחירה השנייה בדראפט 2021 ואבן יסוד בפרויקט – ועל דילון ברוקס, שחקן מלוכלך וקשוח שאי־אפשר לצאת לקרב בלעדיו.
בעיקרון, אפשר להבין מה עמד מאחורי העסקה בצד של יוסטון: המועדון הרכיב שלד צעיר מעולה עם אלפרן שנגון, אמן תומפסון וג'בארי סמית', והאמונה הייתה שאפשר להקריב את גרין בשביל סופרסטאר ותיק עם טבעות שירים את הילדים הנותרים למדרגה הבאה. ההתחלה הייתה לא רעה, אבל שלושה שבועות לפלייאוף יוסטון נאבקת על מיקום בין 4 ל־6 במערב, כששלוש היריבות הפוטנציאליות המסתמנות בסיבוב הראשון – הלייקרס, דנבר ומינסוטה – נראות עדיפות עליה במכלול הכישרון והניסיון במעמד, גם אם ליוסטון יהיה את יתרון הביתיות. וכך, ממש במקביל להישג האישי של דוראנט, התחילו לצאת הקולות הצפויים למדי: יוסטון מתחרטת על הטרייד הזה.
2 צפייה בגלריה
עם שלד צעיר סביבו, הרוקטס קיוו ליותר - עכשיו הם מתחרטים. דוראנט עם שנגון וסמית'
(צילום: Nick Cammett / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
מתגעגעים לג'יילן ודילון
מקורות במועדון חשפו בבלוג "און פייר דיגיטל" שחלק מהשחקנים לא הסתגל היטב לשינוי, ושהמהלך פגע בכימיה הקבוצתית ובתחושת האחווה בחדר ההלבשה. "עד עכשיו קווין לא יצר קשר חזק עם אף אחד", נאמר בציטוט, "הרבה מהחבר'ה מתגעגעים לג'יילן ודילון". עוד נטען כי מאז החזרה מפגרת האולסטאר האווירה בקבוצה טעונה, ויותר מכך, שבכירים במועדון ורוב השחקנים מאמינים שדוראנט אחראי להפעלת בוטים שפירסמו הודעות נגד סמית' ושנגון (דבר שהוא הכחיש בתוקף). אפשר להאשים במקרה הזה רק את יוסטון. כמו בבדיחה הגרועה הישנה, אחרי לילה של אהבה בין הכרית לשמיכה, השמיכה מביעה אכזבה, והכרית עונה לה: "למה ציפית?"
הרי דוראנט ברח מאוקלהומה סיטי כדי להשיג אליפות בכל מחיר, וקבוצות הכוכבים שנבנו סביבו בברוקלין ופיניקס היו פלופים אדירים. הפעם היחידה שבה הצליח הייתה בשתי האליפויות בגולדן סטייט, בה איש לא ציפה שיהיה מנהיג, אלא רק כוח אש נלווה לבסיס פנטסטי ובריא שרץ יחד הרבה זמן. דוראנט הוא יוצר נקודות ברמה גרנדיוזית, זה דבר שלא נפגע עם השנים והפציעות, עם קרוב ל־40 אחוזים משלוש בקריירה וג'אמפ הרסני עבור השומרים – אבל הוא לא מסוגל להיות מה שיוסטון רצתה. דוראנט הוא שחקן שרוצה את כל הכיף בלי האחריות, להיות הרגל המסיימת ולקבל את כל המסירות, אבל שמישהו אחר ידאג למורל, לעידוד ברגעים קשים, לתמיכה. הוא משאיר שמועות על יחס רעיל ואדמה חרוכה בכל קבוצה שהוא עוזב.
יוסטון נכנסה למלכודת הדבש הזו בגלל התלהבות יתר. עכשיו יש לה ביד את הקלע החמישי בטיבו בכל הזמנים, אבל היא במצב רע יותר מאשר הייתה בשיא האופטימיות, בדיוק לפני שנה.
