המסעדה המקסיקנית ג'צינטה הפכה לפנות בוקר לסוג של חימום לקראת המלחמה הספורטיבית באיצטדיון באטלנטה בין אנגליה לארגנטינה. מצד אחד של המסעדה עמוסת המסכים, אוהדי ארגנטינה שהגיעו עם דגלים, חולצות ורפרטואר השירים הארגנטינאי, מהצד השני אוהדים אנגלים שהגיעו זחוחים לראות מי היריבה הבאה שלהם אחרי שניצחו את נורבגיה.
מיותר לציין שכל נגיעה של מסי גרמה לסועדים להניח לרגע את הבוריטו, הטאקו או כל מאכל אחר, אך העיכוב היה קצר, שכן המשחק עצמו התנהל בקצב איטי. אחרי מסי, מי שזכה לעוצמת התגובות הגבוהה ביותר מהקהל היה השוער דיבו מרטינס.
מנגד, השער של אנדוי הקפיץ את האנגלים. לא הופגנה עוינות מיוחדת בין שני צידי המסעדה, אלא שההברקה של השוויצרי נחגגה יותר מהשער בראשון של מקאליסטר. האנגלים כבר פינטזו על ניצחון שווייצרי, נבחרת קשוחה ומאומנת אך פחות מנוסה מארגנטינה, אבל התקווה שלהם נגוזה בדקה ה-112 עם שער של אלברס, שפתח חגיגת ענק ארגנטינאית. בין שני הקהלים ישבו עשרות מקסיקנים, שסיפרו כי הם בעד ארגנטינה.
מיאמי זו העיר של מסי, כוכב הקבוצה המקומית, וזאת לצד תרבות פרו-העולם הלטיני באופן מובהק. לכן, ביציאה מאותה מסעדה, רחובות העיר נראו לשעה אחת לפחות כמו אלו של בואנוס איירס. זו הייתה חגיגת רחוב אחת גדולה: צפירות, מאות ארגנטינאים שנסעו עם דגלי המדינה וחולצות מסי, 10 או 19, קרנבלים של ממש בריכוזים מסוימים בעיר. כל זאת עוד לפני המלחמה האמיתית באטלנטה, במשחק שעם כל הכבוד לספרד נגד צרפת - יהיה עמוס ברגשות לאומיים, וממנו ייצא הסיפור האמיתי של המונדיאל.