המסירה הגאונית של לאו מסי בתוספת הזמן של חצי הגמר הכי טעון שיש למונדיאל להציע, ישירות לראשו של לאוטרו מרטינס, שנגח את שער הניצחון, היא עוד פיסת פאזל במורשת של אליל משחק אמיתי, שאמש (רביעי) הכישרון שלו התפוצץ באטלנטה.
אנגליה, הלוזרית התמידית, עוד הובילה החל מהדקה ה-55 משער של גורדון. הממלכה כבר פינטזה על חזרה לבמה הגדולה ביותר, גמר מונדיאל ראשון זה שישים שנה, אבל אף אחד לא יודע מה עובר בראשו של הבחור מרוסאריו, שסיפק בתוך שבע דקות שני בישולים של מהפך בדרך לגמר שני ברציפות. אם יזכה בו מול ספרד ביום ראשון הקרוב בניו ג'רזי, כבר אפשר לדבר על שובר שוויון מול מראדונה. כשהוא בן 39 ומשחק ב-MLS, הוא עשוי להוביל את ארגנטינה לראשונה ששומרת על התואר מאז ברזיל ופלה ב-1962.
ארבעים שנה אחרי אחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה, יד האלוהים ושער המאה של מראדונה, המהפך של ארגנטינה יצר פרק מכובד מאוד ברב-המכר בין שתי המדינות, עם כל המטענים ביניהן.
שריקת הסיום אמש באטלנטה הציגה שוב את המעמד האלוהי של מסי, לא רק מצד האוהדים, שלובשים רק חולצות שלו ושרים שירים רק לעברו, עם תזכורת למראדונה כמובן. אלא גם מצד השחקנים שלו. אנסו פרננדס הניף אותו על הכתפיים, נהואל מולינה הסתכל עליו בעיניים משתאות, לאוטרו מרטינס התייפח על כתפיו, אבל למסי, למעט כמובן תנועות השמחה עם הסיום, יש קצב משלו. הוא ישב ליד מולינה ותלש דשא, הוא הסתובב וחיפש דברים ביציע. בזמן שחבריו באטרף חסר מעצורים, הוא בעולם משלו. פתאום חיוך, פתאום ניתוק, אבל האוהדים שלו בטירוף בזמן שהוא נכנס לבועה שלו.
הכל סביבו. מסי
(צילום: Buda Mendes/Getty Images)
האוהדים הארגנטינאים, שיצרו באצטדיון באטלנטה אווירה של בוקה ג'וניורס ואפילו השתיקו את ההמנון האנגלי, כבר היו בטוחים שעידן מסי נגמר, אבל לא הפסיקו לעודד לרגע. שער השוויון יצר רעידת אדמה ראשונה באצטדיון, שפשוט זז, אבל שער המהפך, שיכניס את המשחק לספרי ההיסטוריה כאייקוני, כבר יצר צונאמי. קשה לתאר את מה שהציגו האוהדים הכי טובים במונדיאל. גם ברכבת המארטה, שמחברת את קצוות אטלנטה, האוהדים לא הפסיקו לשיר על מסי.
מה שהתחיל כקרב רחוב, עם אגרסיביות ארגנטינאית שהשופט האמריקני ממוצא מרוקאי, איסמעיל אלפאת, לא הצליח להשתלט עליה, על סף פוטבול כיאה לאצטדיון של הפלקונס. התחלף רק אחרי שגורדון כבש את שער היתרון של אנגליה.
מחווה גם לדייגו
(צילום: Marcelo Endelli/Getty Images)
היה זה שילוב של חילופים הזויים ושינוי מערך של המאמן הגרמני טוכל שגרמו לאנגלים להיראות כמו הפועל יהוד, עם הכנסה סיטונאית של שחקני הגנה, בעוד שסקאלוני הלך על כל הקופה. מקאליסטר מליברפול עוד שיחק פעמיים סטנגה עם הקורות של פיקפורד, השוער האנגלי הציל נגיחה של ניקו גונסאלס, אבל אנגליה לא הצליחה לעבור את החצי. גורדון ייכנס לרשימה מצומצמת של ארבעה שחקנים אנגלים לפניו בעידן המודרני שהבקיעו במונדיאל מול ארגנטינה – ליניקר, שירר, אואן ובקהאם – אבל פרננדס ולאוטרו ייכנסו לרשימה של גיבורים לאומיים בארגנטינה, יחד עם מראדונה, באטיסטוטה וסאנטי, שישב ביציע.
ארגנטינה היא נבחרת של איש אחד. האחרים הם אפילו סוג של שומרי הראש שלו: מי שרק מתקרב אליו מקבל איזה מרפק או כתף מהחברים. אבל היא נבחרת גאה, לא רכה כמו האנגלים, שלא קיבלו את המנהיג שלהם. הארי קיין, בשני המשחקים החשובים, מול נורבגיה וארגנטינה, דעך – ההפך הגמור ממסי.
אבל זה לא האפיון היחיד של ארגנטינה. זו הנבחרת עם הקהל הכי משמעותי ומלהיב בטורניר, ובטח כזו עם לב ונשמה – שילוב שלרוב מנצח כל דבר שממול. אנגליה אתמול הייתה בלי טיפת לב ונשמה. קדמו לה נבחרות מוכשרות בלי התשוקה, כמו פורטוגל, ברזיל ואחרות. הבריונים של מסי מול העדינים של קיין עשו את ההבדל בין עוד ארבע שנים ללא תואר עולמי למולדת, למדינה עם חום ואהבה שהעלתה אותה לעוד גמר.
