לפי מודל של בנק ההשקעות "גולדמן זקס", שהורכב מתוצאות עבר ומאגרי נתונים לגבי כל נבחרת, נקבע כי ספרד היא המועמדת הראשית לזכות באליפות העולם. הבנק העניק לנבחרת האיברית 26 אחוזי סיכוי לזכות באליפות, כשלדולקת אחריה, צרפת, ניתנו 19 אחוז.
אבל לא צריך מודלים של בנקי השקעות מלוקקים מוול סטריט כדי להבין שספרד היא המועמדת המועדפת לזכייה, ובפער. צריך רק להסתכל על הסגל שנבחר. כל אחד משלושת השוערים של ספרד יכול לפתוח כמעט עבור כל נבחרת אחרת. הקישור, גם בלי פרמין לופס הפצוע, הוא פוסטר של שפע. לך תבחר שלישייה מתוך רודרי, גאבי, פדרי, מרטין סובימנדי, פביאן רואיס ודני אולמו. וכל אלו יצטרכו לנווט את המסירות שלהם למעלה, ניקו וויליאמס ולאמין ימאל בצדדים ופראן טורס באמצע. שפע.
4 צפייה בגלריה
הדרך עד לחצי הגמר סלולה. נבחרת ספרד על הפודיום ביורו 2024
(צילום: Getty Images/ Dan Mullan)
גם ההגרלה חייכה לספרדים. הם יתמודדו בבית המוקדם מול קייפ ורדה, ערב הסעודית ואורוגוואי, הנבחרת החזקה ביותר מבין השלוש, אבל כזו שספרד לא הפסידה לה בעשרת המשחקים האחרונים. אם לא תתרחש הפתעה מרעישה וספרד אכן תזכה בבכורה וארגנטינה תזכה בראשות הבית שלה, ספרד תקבל במשחק ההכרעה הראשון את אוסטריה, ירדן או אלג'יריה, ולמעשה הדרך שלה סלולה עד לחצי הגמר.
ומה עם חלוץ מרכזי?
האוהדים לא מצפים לפחות מחצי גמר. למעשה, לאחר הזכייה באליפות אירופה ב־2024 לאחר ניצחונות על קרואטיה, איטליה, צרפת, גרמניה המארחת ואנגליה בגמר, רוב האוהדים מצפים מהנבחרת שתחזור על הדומיננטיות של לה רוחה מלפני כמעט שני עשורים – נבחרת שזכתה בשתי אליפויות אירופה ב־2008 וב־2012, ובסנדוויץ' ביניהן זכתה באליפות העולם בדרום אפריקה ב־2010.
לנבחרת ההיא אולי לא היה את אותה כמות כישרון בחלק הקדמי, אבל היא הייתה הרבה יותר מאוזנת. חוליית ההגנה הנוכחית מהווה ירידה גדולה ברמה לעומת החוליות הקודמות והיא פגיעה מאוד להתקפות מתפרצות, בעיקר בגלל הלחץ הגבוה שבו נוקטת ספרד. להגנה הזו גם אין שחקנים גבוהים וחזקים במיוחד, מה שיכול לחשוף את ספרד לסכנה בכדורים נייחים. ההגנה הספרדית אמנם הצליחה לשמור על רשת נקייה בחמישה מתוך ששת משחקי המוקדמות, אבל בגביע האומות היא ספגה שני שערים מפורטוגל, ארבעה מצרפת ועוד חמישה (בשני משחקים) נגד הולנד.
עוד בעיה אצל הנבחרת הנוכחית היא היעדרו של חלוץ מרכזי, זה שאמור לסיים את הפעולות של ימאל ו־וויליאמס. למעשה, מאז דויד וייה ופרננדו טורס, ספרד לא הצליחה להעלות לסגל מספר תשע קלאסי. זאת תהיה הזדמנות חשובה לפראן טורס להוכיח שהוא יכול להחזיק על הגב שלו את הציפיות מהתפקיד. החיסרון הזה יכול לבלוט בעיקר במשחקים מול נבחרת שישחקו בונקר מול הספרדים כדי לסחוט תיקו.
ויש עוד נקודה חשובה לזכור, והיא הנקודה ההיסטורית. ספרד לא השתתפה בשישה מתוך 21 הטורנירים של הגביע העולמי (ב־1938 בגלל מלחמת האזרחים בספרד), מלבד הזכייה שלה ב־2010 היא מעולם לא עלתה לחצי הגמר, ומאז הזכייה נשרה פעם אחת בשלב הבתים, פעמיים בשמינית הגמר וניצחה רק בשלושה מתוך 11 משחקים בטורנירים האלו (ורק נגד איראן, קוסטה ריקה ואוסטרליה, לא בדיוק אריות כדורגל). חלק מהבעיות של הספרדים, בעיקר בטורנירים האחרונים, היו ציפיות גדולות ולחץ מהתקשורת והאוהדים.
השוואות לדור הזהב
אחת החדשות המרעישות מהכרזת הסגל הספרדי הייתה העובדה שאף שחקן מריאל מדריד לא נבחר לייצג את הנבחרת הלאומית. מדובר בתהליך שהתחיל מאז הנסיגה של סרחיו ראמוס לפני חמש שנים ומגיע לשיאו כעת, תהליך שלו קוראים במדינה "הדה־ספרדיטציה של ריאל מדריד". יש למהלך הזה חסרונות מסוימים: דני קרבחאל היה עוגן חשוב בהגנה ובעיקר בתפקיד המנהיג, אבל הוא סבל מפציעות וירידה ביכולת. החיסרון העיקרי הוא בעובדה שלשחקנים הספרדים של ריאל, למרות שהם לא מקבלים מספיק דקות להשתפשף, עדיין יש הרבה ניסיון במשחקים מכריעים בדרגות הגבוהות.
אבל גם כאן היתרונות עולים על החסרונות. ברצלונה שולחת לסגל שמונה שחקנים, ולכן ברור שמדובר בנבחרת שאין להתבלבל לגבי סגנון המשחק והטקטיקה שבה תנקוט במהלך הטורניר. גם מבחינה חברתית, אין ספק שנוכחות מוגברת של קטלאנים תביא לנבחרת יותר שקט מאשר ערבוב בין שחקנים משתי קבוצות דומיננטיות שהשנאה הספורטיבית ביניהם יכולה לקבל ממדים אחרים, בעיקר אם הנבחרת תתקשה.
צריך גם להיות הוגנים ולציין שבשלושת המונדיאלים האחרונים ספרד נכשלה בגלל סיבות מסוימות: ב־2014 זה היה סוף עידן, ב־2018 פוטר המאמן ז'ולן לופטגי יומיים לפני פתיחת הטורניר, וב־2022 לספרד לא היה עדיין סופרסטאר אמיתי על המגרש, ואת התפקיד הזה מילא לואיס אנריקה, שהיה אז מאמן הנבחרת.
לואיס דה לה פואנטה מקבל את הקרדיט על יצירת סגל מהפנט, עם כישרון אישי גבוה מאוד, אבל גם חיבור בין שחקנים שמתאימים זה לזה ומבינים את הערך של הקבוצה לפני הביטוי של הכישרון האישי. ממוצע הגילאים של הנבחרת הוא קצת יותר מ־26 שנה, כששני השחקנים היחידים מעל גיל 30 שקיבלו דקות משמעותיות במוקדמות היו איימריק לאפורט ומרקוס יורנטה, שניהם שחקנים משלימים.
כך מגיעה ספרד לגביע העולמי כשבגבה ההופעה המלהיבה באליפות אירופה. מדובר בסגל צעיר, מאוד רעב, ולמרות גילו הוא כבר מצולק בקרבות והצלחות נגד אריות היבשת. נבחרת עם כישרון מסוכן שמאוד רוצה להוכיח לעולם שהיא הנבחרת הכי טובה על הפלנטה וגם לאוהדים בבית שזו נבחרת שאפשר להשוות אותה לדור הזהב של 2008־2012. עם 31 משחקים ברציפות ללא הפסד במסגרות רשמיות, הנבחרת שברה את השיא של זו שאימן ויסנטה דל בוסקה שבין 2010 ל־2013 נעצרה על 30.
המשכיות וכישרון
"אני חושב שסוד ההצלחה שלנו", הסביר דה לה פואנטה בראיון, "הוא בעובדה שבספרד, גם ברמת הקבוצות וגם ברמת הנבחרות הלאומיות, יש רעיון, יש שיטה שמנסים ליישם באימונים ובמשחקים. יש תבנית של משחק. ואתה מכניס לתוך התבנית הזו שחקנים עם הרבה מאוד כישרון, זה לוקסוס מאוד גדול למאמן כמוני, והשחקנים הללו יכולים לבטא את הכישרון האינדיבידואלי שלהם, אבל הם אף פעם לא יעשו את זה על חשבון השיטה".
יש מגוון של סיבות שבגללן היא המועמדת מספר אחת לזכייה. מדובר ברמת כישרון בלתי נתפסת (334 שחקנים ספרדים משחקים בחמש הליגות הבכירות, כמעט 100 יותר מאשר צרפת הבאה אחריה), סגל צעיר אבל כזה שכבר חווה הצלחות, שמשחק כדורגל יותר מועדוני מאשר כדורגל של נבחרות. הסיבות הללו מביאות ביחד לסיבה העיקרית לחוזק העצום של ספרד, ההמשכיות.
ספרד לא שינתה כמעט מאומה מסגנון הטיקי־טקה שליווה אותה מאז נבחרת הזהב של אנדרס אינייסטה וצ'אבי. הכדורגל שהיא משחקת עכשיו הוא לא שונה בהרבה מהכדורגל ששיחקו הנבחרות של לופטגי ולואיס אנריקה. האחרונה לקחה את הטיקי־טקה למקום קיצוני. היא החזיקה את הכדור כמעט 80 אחוז מהזמן במשחק ההדחה לפני ארבע שנים נגד מרוקו, אבל כמעט ולא הגיעה למצבים. דה לה פואנטה הוריד את זמן אחזקת הכדור (70.4 אחוז במשחקי המוקדמות, הרבה אבל פחות מאנגליה, גרמניה ופורטוגל) אבל פתר את בעיית האימפוטנציה בהתקפה והפך את ספרד לנבחרת מלאת ביטחון ותכליתית: היא כבשה 15 שערים ביורו הקודם, ארבעה יותר מכל נבחרת אחרת, ונתנה לכל העולם להרגיש שזו רק חזרה גנרלית לדבר האמיתי.
פורסם לראשונה: 01:30, 02.06.26
