יום ראשון אחר הצהריים, 34 מעלות. בפינה מוצלת (יחסית) של כיכר הרפובליקה בפריז מתכנסים כמה עשרות אנשים – מבוגרים, בני נוער וילדים – סביב פעילות אחת שממחישה טוב יותר מכל עד כמה הטירוף השתלט על העיר: החלפת 980 הקלפים של אלבום גביע העולם 2026 – קצת נוסטלגיה בעידן הטכנולוגי.
מיהו השחקן המבוקש ביותר? תתפלאו. "הפעם לא מדובר באחד, אלא בקלפים של כל נבחרת צרפת. אולי אין לנו מגינים חזקים כמו ליליאן תוראם וביצ'נטה ליזארזו ב־1998, אבל אנחנו מבקיעים יותר. הפעם ההתקפה שלנו מופלאה", אומר לי מרסיאל, שהגיע עם בנו טיאגו בן ה־7. "וחצי. ואני כבר משחק בקבוצה", ממהר לתקן אותי הילד בגאווה, כשהוא רכון מעל אלבום הפיפ"א הראשון שלו.
למרסיאל יש כבר ותק של תשעה אלבומים. השחקן האהוב על טיאגו הקטן הוא, איך לא, קיליאן אמבאפה, "שהבקיע הכי הרבה שערים בנבחרת". מרסיאל, מצידו, עדיין מעריץ את דומיניק רושטו, גיבור יורו 1984. מי שחושב שלצרפתים יש רק אופניים בראש, בתקופה הזו בשנה, לא מבין עד כמה מדבקת האהדה לנבחרת צרפת של 2026.
אפילו ב־BBC מודים, בחריקת שיניים, כי מדובר "כנראה בנבחרת הטובה ביותר בטורניר, לא פחות חזקה מאלו שזכו ב־1998 וב־2018". פטריק ויירה, שהיה שותף לזכייה במונדיאל הביתי, סבור כי "מדובר בדור של שחקנים עם עבודת צוות ויכולת התקפית מהטובות בתולדות צרפת. מה שהם עושים פשוט לא ייאמן".
שכחו מהבגידה
במדינה מתנהלים ויכוחים סוערים בשאלה האם מדובר בנבחרת צרפת הטובה בכל הזמנים. הדיונים מתמקדים במספר השערים והבישולים של כל שחקן, איזו נבחרת תיפקדה טוב יותר כיחידה ואיזו הייתה איכותית יותר בהגנה או בהתקפה. שלא לדבר על המאמן. בנושא הזה דידייה דשאן הוא המאמי הלאומי, ולא באמת משנה אם זה ייגמר בזכייה או בהפסד (תרחיש שממילא אינו עולה על דעתם של הצרפתים).
בצרפת קוראים להתפארות הזאת "קוקוריקו", על שם התרנגול – הסמל הלאומי המתנוסס על מדי הנבחרת – שמעליו מקווים הצרפתים להוסיף כוכב שלישי. לא עניין של מה בכך, כשחולצה חדשה עולה בין 300 ל־550 שקל. מסקר שערך לאחרונה אתר eBay עולה כי לרבע מהצרפתים יש חולצת כדורגל בבית.
המאמי הלאומי. דשאן
(צילום: REUTERS/Dylan Martinez)
תגידו מה שתגידו, אבל לצרפתים יש כבוד להיסטוריה. המדים הפופולריים ביותר השנה הם דווקא הירקרקים, וכל ילד יודע לספר שמדובר במחווה ל־250 שנות עצמאותה של ארה"ב. זהו צבעו של פסל החירות שהעניקה צרפת לארה"ב ב־1886, מאה שנה לאחר הכרזת העצמאות של המארחת המרכזית של הטורניר.
כולם גם יודעים שאמבאפה הוא השחקן האהוב על הצרפתים. מדהים כמה מהר נשכחה תחושת הבגידה על עזיבתו את פ.ס.ז' לריאל מדריד. "אני מקווה שהוא התאושש מהמכה בירך במשחק נגד מרוקו", אומרת מרי, בת 16, בחרדה.
ובכל זאת, בכל פעם ששואלים את האוהדים, מגלים שחלק מה"קוקוריקו" הוא דווקא מרד במוסכמות. "מייקל אוליסה הוא מספר 1", עונה מרים, בת 25, שעובדת בדוכן לקידום משקאות קלים המבקשים להתברג לראש טבלת המכירות לקראת החצי. "עוסמאן דמבלה", משיב שותפה אוסקר, בן 22.
האוהב ביותר. אמבאפה
(צילום: MAURO PIMENTEL / AFP)
לצרפתים יש גם הומור משובח. חבורה של בני נוער, שאותה אני שואלת איזו נבחרת הם אוהבים אחרי צרפת, עונה לי בחיוך סרקסטי: "פרגוואי". מובן שמעבר לצחוק, ההערות הגזעניות של הסנטורית מפרגוואי, סלסטה אמרייה, לאחר הפסד נבחרתה מול צרפת, הרתיחו את הצרפתים. היא כינתה את אמבאפה "בהמה שלא למדה לכתוב", ואף אמרה ש"במקום חלב אם הוא ינק מקוקוסים". הקפטן הצרפתי השיב באלגנטיות כי היא "אישה בזויה שלא מייצגת את פרגוואי – נבחרת שהפגינה תשוקה וכבוד לאורך כל הטורניר".
לשורת ההתגרויות הצטרף גם ראש ממשלת ספרד לשעבר, מריאנו ראחוי, שאמר כי "צרפת היא נבחרת מצוינת, רק שאין לה שחקנים צרפתים". הוא התעלם מהעובדה שכל שחקני הנבחרת הם צרפתים, ו־23 מתוך 26 נולדו במדינה. ההתבטאות של ראחוי, שהואשם ב־2013 בשחיתות, חוללה סערה בספרד ובצרפת, הנמצאת בפתחו של קמפיין הבחירות לנשיאות, וגררה גינויים מכל קצות הקשת הפוליטית.
מסלול התנגשות
גם למונדיאל השנה יש תחרות על תשומת הלב של הצרפתים. במקביל מתקיים טור דה פראנס, שבו צופים המקומיים באדיקות מדי אחר הצהריים, לצד כוס רוזה, מה שהופך את שידורי הלילה של משחקי המונדיאל למאתגרים במיוחד. השרב הכבד והשריפות אף אילצו השנה לשנות חלק מהמסלולים.
אחת הפעילויות החביבות על הצרפתים - השלכת חזיזים ושיגור זיקוקים פיראטיים. אוהדים בפריז
(צילום: AP Photo/Thomas Padilla)
בחירה אחת כבר נחסכה מהצרפתים: האם לצפות במשחק או להשתתף בנשפי הכבאים המסורתיים, ובעיקר במופע הזיקוקים ובקונצרט הענק שלמרגלות מגדל אייפל, שאליהם מגיעים מדי שנה בין חצי מיליון למיליון איש. בשל גל החום והשריפות בוטלו השנה האירועים הנערכים בדרך כלל ב-13 וב14 ביולי, וגם מופעי הזיקוקים נאסרו מחשש להתלקחויות.
אל דאגה – אחת הפעילויות החביבות על הצרפתים היא עדיין השלכת חזיזים ושיגור זיקוקים פיראטיים. אפילו מחסומי המכס המחמירים בגבולות בלגיה וגרמניה אינם מצליחים למנוע את התופעה.
בניגוד לשנים קודמות, האירוע המרכזי בפריז התקיים השנה, באופן חריג, אתמול – יום שני. לא בגלל המשחק, אלא מסיבה עצובה הרבה יותר: צרפת מציינת עשר שנים לפיגוע הנורא בטיילת ניס, שבו נרצחו 86 בני אדם ו־458 נפצעו, לאחר שמחבל דהר במשאית לעבר החוגגים וירה לעברם. מתוך כבוד לקורבנות ולטקסי הזיכרון הוחלט להקדים את חגיגות יום הבסטיליה ביום.
באשר למהומות המסורתיות, הפריזאים שפגשתי דווקא אינם מודאגים. "כשהנבחרת זוכה יש אווירה טובה", אומרת פארה. "אחרי המשחק מול מרוקו לא היו בעיות".
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
המנון דאלאס
רק ליתר ביטחון, חלק מהרשויות הגבילו את מכירת האלכוהול בשעות הערב, גם בשל החום הכבד וגם מחשש להתלהבות יתר. בפריז, כמובן, קשה לבקש מבעלי המסעדות והברים, שמשלמים הון עבור זכויות השידור של המונדיאל, לוותר על ההכנסות. אלפי שוטרים ייפרסו ברחבי המדינה, ובעיקר בשאנז אליזה - מוקד החגיגות הקבוע - וזאת יום בלבד אחרי המצעד הצבאי של הנשיא עמנואל מקרון, שיהיה הגדול ביותר בשנים האחרונות ויכלול גם מחווה לצבא אוקראינה. בתקווה שאף חייל לא יתעלף מהחום.
בינתיים, הנבחרת הגיעה אמש לדאלאס. הצרפתים כבר מצטטים בהתלהבות את הסדרה המיתולוגית ששודרה בשנות ה־80 ברחבי העולם, ומזמזמים את נעימת הפתיחה שלה לפחות כמו את ההמנון הלאומי. ומה לא עולה אפילו על הדעת? שהבסטיליה תיפול דווקא ביום חגה הלאומי של צרפת.
