אוהדי סקוטלנד בטירוף
(צילום: עוז מועלם)
אם הייתי שותה צ’ייסר על כל “פאק אינגלנד” שנזרק אתמול לחלל האוויר בבר 'הדבלינר' שבמרכז בוסטון, ספק אם הייתי מצליח לכתוב את השורות האלה. השאגות שיצאו מהפאב האירי לא הותירו מקום לספקות. ראשית, אין שום סיבה לנווט בבוסטון עם הטלפון – אפשר פשוט ללכת לפי ההד הסקוטי, אתם כבר תגיעו בלי בעיה. שנית, אחרי שתגיעו, אין לכם שום סיכוי לשמוע מילה טובה על הארי קיין או ג׳וד בלינגהאם. ״עדיף להיות הכל חוץ מאוהד אנגליה״, הסביר לי סקוטי שעמד מחוץ לבר, ״היום אני כולי עם קרואטיה״.
בפנים כבר לא היה מקום, והתור מחוץ לדלת השתרך למרחק של 300 מטרים – כולו מורכב מחולצות כחולות. שעות לפני שריקת הפתיחה בין אנגליה לקרואטיה, הסקוטים כבר הפקיעו את המקום. גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, כולם עם חולצות הנבחרת, המון קילטים, וכולם עם כוס בירה ביד. הרבה מאוד בירה. למעשה, נראה שאין דבר כזה "יותר מדי בירה". הרצפה של הדבלינר הייתה דביקה משכבות עבות של נוזל שנשפך מהכוסות, והמלצריות נעו בין ההמונים במיומנות של קשרים אחוריים תחת לחץ, כשהן מתמרנות עם מגשי בירה אדירים. מהדורות החדשות בבוסטון נפתחות השבוע עם תחזית מזג האוויר ומצב מלאי הבירה בעיר. הסקוטים רוקנו את המחסנים ושתו בערב אחד כמויות שבוסטון רגילה לראות רק ב-4 ביולי, שמתקרב גם הוא.
השנאה הספורטיבית של הסקוטים לאנגלים מתחילה כנראה בגנים. ראיתי שם ילד כבן 12 שפלט שורת קללות על אנגליה שלא הייתה מביישת אוהדים ותיקים מימי סטיב ארצ'יבלד. כל שער של קרואטיה התקבל בסבב חדש של בירות, חיבוקים ונשיקות; כל שער של אנגליה הוריד אנחה של אכזבה על הבר, אבל בטח לא את קצב השתייה. בפאב הזה התוצאה על הדשא הייתה רק הערת שוליים.
בשלב מסוים נכנס למקום סקוטי מבוגר עם חמת חלילים, ברמת כישרון שהייתה מסדרת לו מקום בלהקת "ווינגס" של פול מקרטני. הוא הסתובב בין השולחנות וזכה לליווי קולי מכל אחד בתורו. זוג צעיר הציג לראווה קעקועים תואמים על כל הזרוע: דגל סקוטלנד וסמל מונדיאל 2026. הנבחרת שלהם לא הייתה בגביע העולם מאז הימים שבהם העולם התכונן לבאג 2000, והסקוטים שמחים – לפעמים יותר מדי – להחצין את ההתרגשות שלהם. ״זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים״, שִכנע אותי ג׳ייק. ״מונדיאל בלי סקוטלנד זה לא אותו דבר״.
בחוץ, על המדרכה, רקד אוהד סקוטי שכנראה צרך במהלך היום מכסת בירה שיכולה להדאיג מבשלה קטנה. הוא ביקש בנימוס מתושבת מקומית להשאיל לו את הפודל המטופח שלה, ובמשך דקה שלמה רקד איתו לצלילי חמת החלילים של הנגן מהבר. לכלב שלום – האיש הוריד אותו בעדינות לקרקע וליטף אותו קלות כאילו הוא מתנצל, בזמן שבעלת הכלב תיעדה את המחזה המשעשע בטלפון שלה.
לערב אחד, לפחות, "The Dubliner" לא היה פאב אירי באמריקה. הוא היה מושבה סקוטית קטנה, רועשת, שיכורה ומאושרת שהכריזה על עצמאות. הניצחון היפה של אנגליה על קרואטיה ממש לא הצליח להחזיר את הסקוטים למציאות. מבחינתם, כל עוד הבירה זורמת, אפשר לחיות אפילו עם ניצחון אנגלי. בקושי.
