מונדיאל 2026 הנוכחי ייזכר כאחד המרתקים ביותר על הדשא, אבל מאחורי הקלעים הוא מתברר גם כאחד השערורייתיים ביותר בהיסטוריה של פיפ"א. שילוב של פוליטיקה אמריקאית, החלטות שיפוט מעוררות מחלוקת, גרידיות חסרת תקדים ומזג אוויר מייצרים סערה עולמית. מתוך שלל האירועים, אלו חמש השערוריות הגדולות ביותר שמסעירות את עולם הכדורגל ברגעים אלו ממש.
טראמפ התערב, פיפ"א התקפלה: פארסת פולארין באלוגון
האירוע שאיים למוטט את היושרה הספורטיבית של הטורניר הגיע מכיוונו של הבית הלבן. חלוץ נבחרת ארצות הברית, פולארין באלוגון, ספג כרטיס אדום ישיר במשחק מול פנמה והיה אמור להיות מורחק מהמשחק הבא. אלא שנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, החליט להתערב אישית ופנה לנשיא פיפ"א, ג'יאני אינפנטינו, כדי שיבטל את ההרחקה. לתדהמת עולם הספורט, פיפ"א אכן השעתה את העונש ובאלוגון פתח בהרכב מול בלגיה בשמינית הגמר.
"אני חושב שהם קיבלו החלטה מבריקה", אמר טראמפ לכתבים מהמדשאה של הבית הלבן. "ביקשתי בדיקה מחדש. אם לא היו מאפשרים לשחקן מוביל לשחק, זה היה כתם גדול על המונדיאל". טראמפ אף הגדיל לעשות וכינה את השופט הברזילאי שהרחיק את באלוגון כ"קצת חשוד".
ההחלטה גררה גינויים חריפים מצד אופ"א (UEFA) שטענה כי פיפ"א "חצתה קו אדום", ומההתאחדות הבלגית שהגישה ערעור רשמי שנדחה שעות לפני שריקת הפתיחה. הצדק הספורטיבי נעשה בסופו של דבר על הדשא: בלגיה פירקה את ארה"ב 4:1, ובאלוגון כמעט ולא הורגש על המגרש לפני שהאמריקאים הודחו בבושת פנים.
"תירגעו ותשתחררו": השופט הסומלי שסורב כניסה לארה"ב
עומר עבדולקאדיר ארטאן, שופט מוערך מאוד שנבחר לשופט השנה של ההתאחדות האפריקאית (CAF) לשנת 2025, היה אמור לשפוט משחקים בטורניר. למרות שהחזיק בוויזה תקפה, רשויות ההגירה של ארה"ב סירבו לאפשר לו להיכנס למדינה.
ממשל טראמפ טען, ללא הצגת שום ראיה, כי לארטאן יש קשרים ל"חשודים בארגוני טרור". בפועל, הצעד נתפס כחלק ממדיניות הגירה מפלה וגזענית, במסגרתה הוטל איסור כניסה גורף על אזרחי 12 מדינות - כולל סומליה, וכן על ארבע מהמדינות שהעפילו לטורניר (האיטי, איראן, סנגל וחוף השנהב).
אינפנטינו בחר שלא להתעמת עם המארחת האמריקאית והגיב בביטול כשאמר למבקרים פשוט "להירגע ולהשתחרר". נחמת העני של ארטאן? הוא יקבל שכר מלא מפיפ"א וישפוט בעונה הבאה את הסופר-קאפ האירופי.
פארסת ה-VAR והחשד שהצילו את ארגנטינה
מערכת ה-VAR, שגם כך לא זוכה לאהדה יתרה, שברה שיאים של כעס בשני משחקים רצופים של אלופת העולם ארגנטינה, מה שהוביל לגל שמועות על ניסיון מכוון להשאיר את ליאו מסי בטורניר בכל מחיר.
הלב השבור של מצרים: בשמינית הגמר, מצרים הובילה 2:0 על ארגנטינה 11 דקות לסיום ונראתה בדרך לסנסציית ענק. במצב של 1:0 למצרים, החלוץ מוסטפא זיקו כבש שער שהיה אמור להכפיל את היתרון, אך השער נפסל בטענה לעבירה בתחילת המהלך - בצד השני של המגרש. שוער נבחרת אנגליה לשעבר, רוב גרין, זעם בשידור: "אין ל-VAR שום זכות להתערב במהלך שנמצא מרחק מגרש שלם מהשער". ארגנטינה ניצלה את המומנטום, כבשה שלושה שערים מהירים בדקות הסיום וניצחה 3:2.
הכרטיס האדום של שווייץ: ברבע הגמר מול שווייץ, במצב של 1:1 כשהשווייצרים שולטים במשחק, ה-VAR התערב והפך החלטה של השופט - במקום להעניק צהוב ללנארדו פרדאס הארגנטינאי, חלוץ הנבחרת בריל אמבולו ספג כרטיס צהוב שני ואדום על התחזות במרכז המגרש. ארגנטינה ניצלה את היתרון המספרי כדי לנצח 3:1.
מונדיאל לעשירים בלבד
כבר בשלבי המכירה המוקדמים פיפ"א ספגה ביקורת קטלנית על מחירי הכרטיסים, שהגיעו לממדים מטורפים שמוציאים את האוהד הפשוט מהמשחק. השיא נשבר השבוע כאשר נחשף כי פיפ"א מציעה כ-1,200 כרטיסים בדרגה 2 לגמר הטורניר בניו ג'רזי במחיר מופקע של 7,380 דולר לכרטיס. באפריל האחרון אף נצפו ארבעה כרטיסים בפלטפורמת הריסייל (מכירה חוזרת) הרשמית של פיפ"א במחיר דמיוני של 2 מיליון דולר לכרטיס.
אינפנטינו אמנם התבדח על הנושא, אך הגן על המהלך בטענה שפיפ"א מחויבת לפעול לפי החוק האמריקאי המאפשר ספסרות חוקית ומכירה חוזרת במחירים גבוהים. הצעד הזה כבר סיבך את פיפ"א, שקיבלה צו זימון לחקירה (Subpoena) מטעם המדינות ניו יורק וניו ג'רזי על חוסר שקיפות במיקומי המושבים ותמחור הכרטיסים.
"הפסקות פרסומת" במסווה של בריאות השחקנים
בדצמבר האחרון פיפ"א הציגה בגאווה חוק חדש: "הפסקות שתייה" (Hydration breaks) בנות שלוש דקות בכל מחצית, ללא קשר למזג האוויר במגרש, כביכול כדי "לשמור על בריאות השחקנים מפני החום". בפועל, המשחקים נקטעים שוב ושוב והופכים למעין משחק פוטבול שמחולק לארבעה רבעים, גם כאשר המשחק מתקיים באצטדיונים סגורים וממוזגים לחלוטין כמו בדאלאס, יוסטון, אטלנטה או ונקובר.
בניו יורק, קליפורניה או מקסיקו אכן חם מאוד ויש הצדקה להפסקות, אבל אין שום סיבה רפואית לעשות זאת באצטדיונים ממוזגים", מסביר המטאורולוג הבכיר אברטון פוקס. "קשה לראות בזה משהו אחר מלבד מיזם מסחרי ששווה מיליארדים בזכויות שידור לטלוויזיה האמריקאית והעולמית, שמנצלת את ההפסקות למקבצי פרסומות".










