20 דקות לפני שריקת הפתיחה בין ברזיל לסקוטלנד, מיאמי החליטה לשבור את החום בגשם זלעפות על הארד רוק סטדיום. אף אחד לא ברח מהיציעים. עשרות אלפי ברזילאים וסקוטים המשיכו לשיר, כדי להסביר שגם מזג האוויר לא יצליח להפריע לערב כזה. הקילטים הסקוטיים ספגו עוד ועוד מים, החולצות הצהובות של הברזילאים נדבקו לגוף, אבל מפגש בין שניים מהקהלים הכי ססגוניים בטורניר לא יכול לאכזב. כולם רצו להיות שם כשהנבחרות יעלו לדשא, כשההמנונים יתנגנו וכשהמונדיאל ייפתח עוד פרק יפהפה. התפאורה הייתה מושלמת, עכשיו הגיע תורם של השחקנים.
בעצם, המשחק הזה התחיל בפועל כמה ימים קודם. במהלך השבוע האחרון השתלטו שני מחנות האוהדים על מיאמי, כל אחד בדרכו. הסקוטים אימצו את ליטל הוואנה. ב־Ball & Chain, הבר ההיסטורי שפועל עוד משנות השלושים, הם מילאו את הרחבה בקילטים, בירות ולחנים עממיים, כשמסביבם משחקים המקומיים דומינו, שותים אספרסו קובני וממשיכים את שגרת החיים כאילו לא נחת עליהם מונדיאל. לא רחוק משם, ב־Old’s Havana, בין סביצ’ה, מוחיטו ומאפה גויאבה, חזרה שוב ושוב אותה שאלה: האם ניימאר יפתח. אפילו הסקוטים, שכל מחשבותיהם היו נתונות לנקודות שהם חייבים כדי להישאר בחיים, רצו איפשהו להיות שותפים לרגע היסטורי של אחד הכדורגלנים הגדולים של דורם.
הברזילאים בחרו תפאורה אחרת: אושן דרייב. קצת אחרי חצות הספיקו שלושה אוהדים ותוף אחד כדי להקים מופע סמבה שסחף אליו בתוך דקות מאות אנשים. ברזילאים, סקוטים, גרמנים, אורוגוואים, ארגנטינאים ותיירים שהחליטו לעצור ולהישאב לקרנבל. במיאמי בימים האלה לא צריך במה כדי לפתוח מסיבה.
כשהגשם ירד, הקרנבל רק התחיל
עוד לפני שהאוטובוסים יצאו לכיוון האצטדיון, ניגש זוג אוהדים סקוטים לזוג ברזילאים וביקש טובה קטנה: ״בבקשה, לא יותר מ־0:2״. מתברר שבמטה אוהדי סקוטלנד במיאמי כבר ישבו עם הטבלאות והמחשבונים והגיעו למסקנה שהפסד כזה עדיין ישאיר את הנבחרת שלהם בתמונת העלייה. על ניצחון הם אפילו לא ניסו לדבר. הברזילאים חייכו, לחצו ידיים, אבל סירבו להתחייב.
בתוך הארד רוק סטדיום כבר היה צריך להביא מומחי דציבלים. הברזילאים נהנו מיתרון מספרי גדול בזכות הקהילה שלהם בפלורידה, אבל הסקוטים, שהגיעו בעשרות אלפים מעבר לאוקיינוס, הצליחו להפוך כל שיר לדו־קרב קולי. ואז הגיע אחד הרגעים היפים של הערב: רגע לפני השריקה, שני הקהלים שרו יחד את "Titanium". לכמה דקות נעלמו הדגלים, היריבות והטבלה. עשרות אלפי אנשים ממדינות שונות שרו את סיה בהרמוניה. רק במונדיאל אפשר לראות מחזה כזה. דייויד גואטה בוודאי גאה.
שמונה דקות בלבד לקח לברזיל לעלות ליתרון. כמו יוסיין בולט במטרים האחרונים של גמר אולימפי, ויניסיוס ג’וניור כבר חייך בדרך לשער אחרי שטעות קשה בהגנה הסקוטית השאירה אותו לבד מול אנגוס גאן. ויני לא אמר תודה. הוא חלף באלגנטיות על פני ידיו המושטות של השוער וגלגל לרשת. 0:1 לתופי הסמבה מול חמת החלילים.
מכל העולם הגיעו לעודד את הסלסאו
(צילום: עוז מועלם)
(צילום: עוז מועלם)
תראו מי הגיע לביקור
(צילום: עוז מועלם)
בזמן שעל הדשא ברזיל חיפשה את השני, ביציעים היא כבר שיחקה בקצב אחר. התופים לא עצרו לרגע. גלי ריקודים ירדו מהיציעים אל כר הדשא, כשעשרות אלפי אוהדים מנסים לדחוף את השחקנים קדימה בכוח הקצב בלבד.
בדקה ה־20 בעט ויניסיוס החוצה, אבל דווקא אז סיפק עוד רגע שמזקק את מה שהופך אותו למנהיג החדש של ברזיל. הוא הסתובב אל היציע הצהוב, סימן בידיו לקהל להגביר את העידוד, ותוך שניות הווליום באצטדיון עלה בעוד כמה דרגות. שלוש דקות אחר כך הוא כבר היה בטוח שחגג צמד. שוב כמעט שחזור של השער הראשון, שוב עקיפה אלגנטית, שוב ריקוד ליד דגל הקרן. אלא שה־VAR קרא לשופט, זיהה עבירה במהלך וביטל את השער.
הסקוטים מצדם לא ויתרו. הם קמו בבת אחת, שאגו לעבר השחקנים שלהם ששום דבר עוד לא נגמר, בעוד המתופפים הברזילאים ממשיכים להכות בקצב גם בזמן הפסקת השתייה. סיבולת אירובית 10/10.
הוא שוב איתנו. ניימאר
(צילום: עוז מועלם)
תוספת הזמן של המחצית הראשונה הפכה לרכבת הרים ביציע הסקוטי. לוח התוצאות באצטדיון בישר שהאיטי עלתה ל־1:2 על מרוקו והיציע הכחול התפוצץ כאילו סקוטלנד כבשה. אבל האופוריה נמשכה דקות ספורות; עדכון נוסף בישר על 2:2 של מרוקו, והחיוכים התחלפו שוב בדאגה.
ממש לפני השריקה למחצית, ברזיל הנחיתה את המכה השנייה. מהלך קבוצתי נהדר הסתיים בהקשתה גאונית של ברונו גימראייש לראשו של ויניסיוס. הפעם גם ה־VAR נשאר בשקט. ויני נגח לרשת, השלים צמד, ורץ שוב לרקוד ליד דגל הקרן. הפעם אף אחד כבר לא לקח לו את החגיגה.
המחצית השנייה נפתחה בהרעמה סקוטית מהיציעים. עוד לפני שהכדור זז, אלפי אוהדים בכחול קמו על הרגליים והחלו לשיר בקצב: “No Scotland, No Party!”. זו כבר לא הייתה רק קריאת עידוד. זו הייתה תחינה מהשחקנים שלהם לחזור למשחק, ואולי גם ניסיון להדליק מחדש את גחלת החלום.
ויניסיוס חוגג
(צילום: עוז מועלם)
אבל ברזיל של קרלו אנצ’לוטי כבר הייתה במקום אחר לגמרי. בדקה ה־60 גם אחרון האופטימיים ביציע הסקוטי נראה חיוור מאוד.
גימראייש, שכבר היה חתום על בישול אחד, סיפק עוד מסירת אמן. הפעם הכדור נחת אצל מתיאוס קוניה, שממשיך לפרק הגנות במונדיאל הזה. החלוץ הברזילאי לא התבלבל, כבש את השלישי של ברזיל, את השלישי שלו בטורניר, והוריד סופית את המסך על המשחק. קוניה, כמובן, לא הסתפק בשער. הוא דהר לעבר החברים, ויחד הם פתחו בעוד ריקוד סוחף ליד דגל הקרן. הסמבה כבר מזמן לא הייתה רק ביציעים. ברזיל של אנצ’לוטי רקדה גם על הדשא, כאילו התופים שמעליה מכתיבים את הקצב לכל מסירה, לכל תנועה ולכל התקפה. לרגעים נדמה היה שהנבחרת והקהל הפכו למקהלה אחת גדולה. ברזיל במיטבה.
הדקות האחרונות כבר עברו באווירה של קרנבל. התופים לא עצרו, השירים המשיכו להתגלגל וברזיל שלטה בקצב בלי למהר לשום מקום. היא לא הייתה זקוקה לעוד שערים כדי להוכיח את עליונותה, היא פשוט המשיכה לרקוד
בהפסקת השתייה השנייה של המחצית ניסו הסקוטים להחזיר מעט חיים למשחק. נגני חמת החלילים פתחו במנגינה מוכרת, וכל היציע הכחול הצטרף בתקווה להעניק לנבחרת עוד זריקת אנרגיה. אלא שהברזילאים החליטו לאמץ את אותו הלחן בדיוק. במקום להצטרף למנגינה, הם הלבישו עליה את הקריאה: “ניימאר! ניימאר!”. בתוך שניות הפך האצטדיון כולו למקהלה אחת. הסקוטים המשיכו לנגן, הברזילאים המשיכו לשיר, והמסר לקרלו אנצ’לוטי היה ברור לגמרי: הגיע הזמן להכניס את מספר 10.
הוא שוב כאן
בדקה ה־76 הקהל הברזילאי קיבל סוף סוף את מבוקשו. ניימאר עלה להופעת הבכורה שלו במונדיאל 2026. עוד לפני שנגע בכדור הראשון שלו, עשרות אלפי אוהדים קמו על הרגליים והעניקו לו סטנדינג אוביישן ארוך. אחר כך שוב הדהדה השירה מכל פינה באצטדיון: “ניימאר! ניימאר!״. זאת כבר לא הייתה רק קבלת פנים לשחקן שנכנס כמחליף, אלא הצהרת אמון. אחרי כל הפציעות, כל הספקות וכל הדיונים סביבו, הברזילאים רצו לומר לו דבר אחד בלבד: אנחנו עדיין מאחוריך.
אוהדי נבחרת סקוטלנד משתלטים על ארה"ב
(עוז מועלם)
שש דקות בלבד חלפו, והקהל הצהוב קיבל סיבה נוספת לחייך. בדקה ה־82 עלה גם אנדריק לדקות הראשונות שלו בטורניר. במשך ימים הפעילה בערך כל ברזיל לחץ על דון קרלו להעניק לילד הפלא הזדמנות, וכששמו הופיע על לוח החילופים נשמעו ביציעים תשואות שהרגישו כמו קבלת פנים לעתיד של הכדורגל הברזילאי. ניימאר מצד אחד, אנדריק מהצד השני. ויני ג׳וניור באמצע. לרגע אחד נפגשו על אותו דשא העבר, ההווה והעתיד של הסלסאו.
הדקות האחרונות כבר עברו באווירה של קרנבל. התופים לא עצרו, השירים המשיכו להתגלגל וברזיל שלטה בקצב בלי למהר לשום מקום. היא לא הייתה זקוקה לעוד שערים כדי להוכיח את עליונותה, היא פשוט המשיכה לרקוד.
אוהדי ברזיל ידעו למה לא להתחייב על 2. זה נגמר 0:3, אבל הסקוטים לא אמרו את המילה האחרונה. עשרות אלפי האוהדים הכחולים ממש לא מיהרו לצאת. הם נשארו ביציעים, הרימו את הצעיפים ושרו לשחקנים שלהם למרות ההפסד. ביציעים ממול חגגו הברזילאים ערב מושלם. ויניסיוס שוב הנהיג, קוניה המשיך לכבוש, ניימאר חזר, אנדריק קיבל את הבמה. אנצ׳לוטי חייך כמו בימים הכי יפים בריאל מדריד. ברזיל מסיימת בראשות הבית בפעם ה-12 ברציפות, מאז מונדיאל 1982 של זיקו, אדר, סוקרטס ופלקאו - אחת הנבחרות הטובות ביותר שהציגו הסלסאו והפסידה לפאולו רוסי ואיטליה. הפעם הם יקוו ללכת עד הסוף. אחרי הכל, האיטלקי בצד שלהם.
