ספרד – סעודיה
להוריד ת'פאניקה
כששחקנים, מאמנים והחליפות מההנהלה לא מפסיקים לדבר על זה שאין מה ואסור להיכנס לפאניקה, צריך לתרגם את זה בצורה אחת: ללחוץ על כפתור הפאניקה! המחנה של הנבחרת הספרדית ניסה להגיב כמעט בחוסר אכפתיות לתיקו המאופס המפתיע במשחק הראשון נגד קייפ ורדה, אבל ברור שההלחץ מצד האוהדים (בארה"ב ובבית) והתקשורת קיים וחודר למחנה הספרדי, בעיקר לאור הכשלונות בשלושת המונדיאלים האחרונים.
"הנבחרת הספרדית חשבה שהיא תנצח רק בגלל שהיא הופיעה למשחק", נכתב ב"אס", "לא הייתה שום אינטנסיביות במשחק של הנבחרת, שום נסיונות אמיתיים בהגנה, ושום יצירתיות. כשהסגל שלך מלא מהטופ העולמי של חוליות הקישור וההתקפה, ושחקן ההתקפה הכי טוב שלך הוא המגן השמאלי מארק קוקורייה, אז זה אומר משהו".
הספרדים בעיקר מוטרדים מהעובדה שהנבחרת חזרה במשחק הראשון על דפוסים שהיו קיימים בנבחרות ספרדיות קודמות: מסירות אינסופיות מצד לצד, שליטה מוחלטת באחוזי החזקת הכדור ואחוזי השלמת מסירות, אבל חוסר השראה מוחלט בכל מה שקשור לתכל'ס, לרגע שבו כל הסטטיסטיקות הללו אמורות להיתרגם לשערים.
שזו בעיה שאף נבחרת שלאמין ימאל נמצא בהרכב שלה לא אמורה לסבול ממנה.
חלוד ומהוסס
רק שימאל עדיין פצוע. הוא עלה למשחק הראשון בדקה ה־71 בניסיון לשבור את קו ההגנה, אבל לא השאיר רושם אמיתי ונראה קצת חלוד ומהוסס. לקראת המשחק השני, ימאל כבר התבטא בתקשורת הספרדית כי הוא עדיין לא בריא במאה אחוז ורוב הסיכויים הם שהוא לא יפתח בהרכב הספרדי.
זה קצת לא הוגן להפיל משקולת אחריות כזו על ילד בן 19, בעיקר כשהסגל מסביבו עמוס בכוכבים. אבל זה מה שקורה כשילד בן 16 לוקח את הכדור מצד ימין מחוץ לרחבה, בחצי גמר אליפות אירופה נגד צרפת, מכדרר פעמיים ואז שולח בשמאל לחיבורים את גול השוויון וגול האליפות, בדרך לזכייה של ספרד בתואר. וזה מה שקורה כשמאז אתה כבר לא מפסיק להוריד את הרגל מהגז (שתי אליפויות עם ברצלונה, ושותף בכיר משתיים מההצגות הגדולות של גביע האלופות). לאמין ימאל לא יכול להתלונן על עומס הציפיות. זה הוא שמעמיס.
היכולת והבגרות הספורטיבית של ימאל משכיחות מרבים את העובדה שעדיין מדובר בנער הורמונלי, חסר בגרות נפשית ובעיקר את העובדה שהוא עדיין מתפתח פיזית ולא ממש מוכן לקרבות מולו. הפציעה הנוכחית של הצעיר, ופרק הזמן המהיר שבו הוא נאלץ להחלים כדי ללבוש את המדים הלאומיים, קצת משכיחים את העובדה שימאל כבר היה ביציע בספטמבר ובאוקטובר בגלל פציעה, ממש בתחילת העונה.
לברצלונה יש לוח משחקים צפוף. אין לשחקנים שלה הרבה זמן להחלים ולהשתקם לחלוטין מפציעות. אצל ימאל הדבר הזה בולט יותר לא רק בגלל גיל ההתבגרות שלו, אלא בגלל שברצלונה בונה עליו שייצר את ההתקפה שלה ולכן הוא נחשב לאחד השחקנים עם הכי הרבה אחוזי שימוש בסגל. העובדה שהכדור נמצא ברגליים שלו כל כך הרבה פעמים, והסיכון שהוא מהווה, גורמים לכל הגנה לשלוח לעברו שניים או שלושה מגינים כדי להבטיח, בכל מחיר, שהוא לא יעבור. זהו מתכון לפציעות. הפציעות והעובדה שהוא משחק כל כך הרבה דקות בכל כך הרבה מסגרות, גורמים לכך שהדאגה הכי גדולה לגביו היא גורם השחיקה.
רק בשביל לקבל פרופורציות: פדרי זכה בתואר השחקן המצטיין מתחת לגיל 21 ב־2021 עם 3,811 דקות עד שהיה בן 18, גאבי זכה בשנה אחריו בתואר דומה וצבר 4,195 דקות עד גיל 18. ג'וד בלינגהאם זכה בתואר ב־2023, עם 6,216 דקות עד גיל 18 וכבר אז נשמעו קריאות שמדובר בעומס יתר לשחקן בגילו. ימאל שיחק 8,158 דקות לפני שחגג יום הולדת 18. צריך גם להיכנס לפרופרציות לגבי משחקי הפתיחה של ספרד בגביע העולמי: גם כשזכתה ב־2010 בדרום אפריקה, ספרד פתחה את הקמפיין עם הפסד 1:0 לשווייץ.
סודוקו סעודי
שוב, ימאל הוא לא הגורם היחיד שצריך לדסקס בו בגלל התוצאה המביכה נגד קייפ ורדה. גם ניקו וויליאמס היה חסר. גם הוא פצוע בשריר, סוג של פציעה שדורשת מנוחה ארוכה, וטיפול חסר זהירות יכול להביא לפציעה חוזרת. הספרדים, צריך לזכור, מופיעים בהרכב, מערך וטקטיקה דומים מאוד לאלו שהביאו לה את אליפות אירופה לפני שנתיים. אבל אז משחק הקיצוניים והדריבלים על הקו של ימאל ו־וויליאמס היה גורם מכריע בזכייה. בלעדיהם, לספרד קשה מאוד לפרוץ מערכים. המשוואה הזו יכולה להוביל את לואיס דה לה פואנטה, מאמן ספרד, להחיש אותם למגרש. מדובר בסיכון עצום עבור נבחרת שמתכננת להישאר בארה"ב עד הסוף.
סעודיה היא נבחרת חזקה יותר מקייפ ורדה, מנוסה יותר, נבחרת שניצחה את ארגנטינה לפני שלוש שנים וחצי בלי להרכין את הראש מול האלופה המיועדת. התיקו המכובד נגד אורוגוואי הוכיח שלא מדובר באפיזודה.
גם סעודיה תחנה חמישה שחקני הגנה מאחור, ותוסיף אליהם עוד קשר הגנתי. גם היא תאתגר את הספרדים לפתור את הסודוקו הזה. ספרד, עדיין ללא הכוכב הראשי שלה במאה אחוז, היא המועמדת לתואר הראשונה שעומדת לפני משחק מכריע. עוד תוצאה לא טובה והיא יכולה לפגוש את ארגנטינה במשחק הראשון של שלב ההכרעה.
ספרד ללא ימאל היא נבחרת כמעט סוציאליסטית ברמת הכישרון שלה. יש הרבה כוכבים, אבל קיים שוויון ביניהם. אין שחקן אחד שבולט מעל כולם. אין שחקן שיקח את האחריות על הכתפיים שלו וימצא את ההשראה כדי לפתור את הקובייה הסעודית. טורנירים של גביע עולמי הם טורנירים של גיבורים, של שחקנים שאורות הבמה מוציאים מהם את המיטב. בלי ימאל, ספרד צריכה גיבור חדש.
בלגיה – איראן
תתכוננו לבוז
הכל עדיין פתוח אחרי סיבוב ראשון של שתי תוצאות תיקו, וגם אם על הנייר נראה שיש פה יתרון איכות לבלגיה, ההופעה הזוועתית שלה מול מצרים הייתה למעשה סימן מדאיג לכך שזה יהיה הטורניר הגדול הרביעי ברציפות שבו הנבחרת המבטיחה הזו לא תתפקד. האצטדיון בלוס־אנג'לס שוב יתמלא בגולים איראנים שישרקו בוז בהמנון.
אורוגוואי – קייפ ורדה
תתכוננו לאוטובוס
השאלה הגדולה היא האם ההיערכות ההגנתית המושלמת של קייפ ורדה תבוא שוב לידי ביטוי, כפי שקרה בתיקו 0:0 מול ספרד. אם כן, זה לא מבשר טובות עבור אורוגוואי שבמשחק הפתיחה שלה הייתה אובדת עצות מול הבונקר הסעודי וסיימה ב־1:1 רע עבורה.
ניו־זילנד – מצרים
תראו, חלוץ
איזה כיף זה חלוץ אמיתי. בלי חילופי עמדות, בלי חלוץ מזויף. כריס ווד אחד גדול, שמול איראן נתן תצוגת תכלית של איש מטרה שיודע להוריד כדור, לשמור עליו ולפנק במסירות רכות. וזה עוד בלי שזכה לאיים באמת עם הכלי המרכזי שלו, הנגיחות העוצמתיות. יש פה סיכוי אמיתי לניצחון ראשון בתולדותיה בגביע העולם.
