אם ההבדל בין ניצחון להפסד נמצא לפעמים רק בשפיץ של הנעל, כשזה מגיע לאירוע של פעם בארבע שנים אפשר לחשוב על אלפי תרחישים שבכוחם לשנות לגמרי את ההיסטוריה של המשחק. זה כמובן לא אומר בהכרח שכך היה קורה, אבל במערך של המוח הדמיון הוא שחקן אגף: קודם כל אוהב לרוץ.
אז לקחנו עשרה רגעים חשובים ומכריעים בתולדות גביע העולם, וניסינו לחשוב מה היה קורה אם הדברים היו מתגלגלים קצת אחרת. את התשובה לשאלה אם זה טוב או רע נשאיר לאחרים.
10. כריס וודל כובש מול גרמניה בהארכה (1990)
עד לשנים האחרונות, הדרך של אנגליה לא להפסיד בפנדלים הייתה לא להגיע אליהם. בחצי גמר מונדיאל 1990 זה כמעט קרה: רגע לפני סיום ההארכה מול גרמניה, כריס וודל קיבל כדור בפינה השמאלית של הרחבה, התקדם מעט, בעט, הכניע את השוער בודו אילגנר — והפעם גם מצא את הרשת.
אנגליה עולה לגמר מול ארגנטינה, עם סיכוי ממשי להניף גביע עולם ראשון מאז 1966. ובעיקר, היא שוברת סוף סוף את המחסום הפסיכולוגי מול הגרמנים. במקום עוד טראומת פנדלים, הכדורגל האנגלי נכנס לניינטיז עם ביטחון, סטייל ואולי גם עתיד אחר לגמרי.
9. זידאן שולט בעצבים שלו (2006)
אחרי ששתי נגיחות שלו הביאו לצרפת את מונדיאל 1998, זינדין זידאן מגיע לגמר 2006 בידיעה שזה המשחק האחרון בקריירה שלו. ואז מגיע העימות עם מרקו מטראצי — אבל הפעם זידאן לא מגיב. הוא ממשיך לשחק, נשאר על הדשא גם להארכה ולפנדלים, וצרפת מצליחה להשלים עוד זכייה היסטורית. זידאן יורד מהבמה עם גביע עולם נוסף ועם סיום מושלם לקריירה, במקום עם אחת התמונות המפורסמות והכואבות בתולדות המשחק.
8. השופט פוסל את "יד האלוהים" (1986)
דייגו מראדונה מתרומם לכדור מול פיטר שילטון, נוגע ביד — והשופט שורק מיד לעבירה. באותו רגע נמנעת אחת משערוריות השיפוט הגדולות בתולדות הכדורגל. אבל מראדונה, שהיה בלתי ניתן לעצירה באותו טורניר, כנראה לא באמת היה עוצר שם. אולי ארגנטינה עדיין הייתה עוברת את אנגליה, אולי גם זוכה בגביע, אבל עולם הכדורגל היה מאבד את אחד הרגעים הכי מפורסמים ומיתולוגיים שלו. ובלי "יד האלוהים", גם המשפט "מאה אחוז חוקי, אלף אחוז חוקי" לא היה נכנס לפנתיאון.
7. רוברטו באג'יו מבקיע את הפנדל (1994)
אחרי שסחב כמעט לבדו את איטליה עד לגמר, רוברטו באג'יו מגיע לפנדל האחרון מול ברזיל כשהוא פצוע, מותש ובקושי עומד על הרגליים. הפעם הכדור לא עף לשמיים. באג'יו כובש, איטליה חוזרת לחיים וזוכה בסופו של דבר בגביע העולם. מונדיאל 1994 הופך באופן מוחלט לטורניר של איש אחד, והקוקו המפורסם של באג'יו נהיה סמל של זכייה ולא של החמצה טראגית.
6. רונאלדו מגיע כשיר לגמר (1998)
רונאלדו לא מתמוטט לפני גמר מונדיאל 1998. ברזיל לא נכנסת להלם, וחדר ההלבשה נשאר רגוע. החלוץ הטוב בעולם עולה חד, מהיר ומפוקס בדיוק כמו שהיה לאורך כל הטורניר. מולו עדיין עומדת צרפת המאורגנת של זידאן ודשאן, אבל הפעם לברזיל יש את הנשק הכי גדול שלה באמת.
אולי ברזיל זוכה בעוד גביע עולם, אולי רונאלדו משלים זכייה היסטורית כבר בגיל 21, ואולי אחד הלילות הכי טראומטיים בתולדות הכדורגל הברזילאי בכלל לא נכתב.
5. צרפת מחליפה את הבלם הפצוע (1958)
לחצי גמר המונדיאל של 1958 בשוודיה הגיעה צרפת כאחת הנבחרות הטובות בעולם, עם ז'וסט פונטיין, שהבקיע 13 שערים וקבע שיא שעדיין לא נשבר. אבל אז הגיעה הדקה ה-35, שבה הבלם המעולה והקפטן רובר ז'ונקה התנגש בוואווה הברזילאי ויצא מכשירות. אלא שהפעם, בניגוד למציאות של אותם ימים, צרפת יכולה לבצע חילוף. ז'ונקה יורד, מחליף נכנס, והצרפתים לא קורסים הגנתית מול הברזילאים.
בלי ההתרסקות ההיא, בהחלט ייתכן שצרפת הייתה עולה לגמר, זוכה במונדיאל 40 שנה לפני 1998, ופלה בן ה-17 היה צריך לחכות לפחות עוד ארבע שנים כדי להפוך למלך העולם.
4. הכדור של רנסנברינק נכנס פנימה (1978)
נבחרת הולנד הגיעה לשלושה גמרי מונדיאל והפסידה בכולם בצורה אכזרית למדי. אבל הפעם השנייה הייתה כנראה הכואבת מכולן: 30 שניות לסיום, במצב של 1:1 מול ארגנטינה, רובי רנסנברינק כבר מכניע את השוער — והפעם הכדור גם נכנס פנימה.
הולנד עולה ל-1:2 וזוכה סוף סוף בגביע העולם. יוהאן קרויף הופך באופן סופי לדמות הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל ההולנדי, וה"טוטאל פוטבול" מקבל את החותמת האולטימטיבית שלו גם בתוצאה. ובמקביל, הדיקטטורה הארגנטינאית, שבנתה חלק מההילה שלה סביב הזכייה הביתית, סופגת השפלה מול העולם כולו.
3. קולו מואני כובש מול ארגנטינה (2022)
רנדל קולו מואני עמד בפני גמר מונדיאל מהחלומות: החלוץ עלה מהספסל, סחט את הפנדל שהחזיר את צרפת למשחק, ובדקה ה-123 של ההארכה ניצב לבדו מול אמיליאנו מרטינס. הפעם הכדור נכנס. צרפת זוכה במונדיאל שני ברציפות, קולו מואני הופך בן רגע לאחד הגיבורים הגדולים בתולדות הכדורגל הצרפתי, ולאו מסי נשאר בלי גביע העולם היחיד שהיה חסר לו בקריירה. במקום תמונת הגלימה והחיוך בקטאר, העולם היה זוכר בעיקר את ההחמצה ההיא של ארגנטינה — ואת החלוץ הצרפתי שגנב למסי את הסוף המושלם.
2. אסקובר לא כובש שער עצמי (1994)
אנדרס אסקובר, בלם נבחרת קולומביה, לא דוחק את הכדור לרשת שלו מול ארצות הברית. קולומביה אולי עדיין מודחת, אולי לא, אבל דבר אחד משתנה לחלוטין: אסקובר חוזר הביתה בשלום. בלי השער העצמי שהפך אותו לסמל של הכישלון הקולומביאני, הוא לא הופך למטרה במדינה האלימה שבה כדורגל, כסף ופשע התחברו בצורה קטלנית. לפעמים היסטוריה אלטרנטיבית היא לא רק עניין של גביעים ותארים. לפעמים היא פשוט ההבדל בין חיים למוות.
6 צפייה בגלריה
הוא הבין. אסקובר לאחר השער העצמי מול ארה"ב
(צילום: Michael Kunkel/Bongarts/Getty Images)
1. השער של ג'ף הרסט נפסל (1966)
הכדור של ג'ף הרסט פוגע במשקוף, קופץ על הקו ויוצא החוצה. השופט מסתכל על הקוון — והשער נפסל. אנגליה לא עולה ליתרון בגמר מול מערב גרמניה, ואולי גם מפסידה את המשחק ואת גביע העולם היחיד שלה. בלי אותו רגע היסטורי, כל תרבות הכדורגל האנגלית הייתה יכולה להיראות אחרת לגמרי. אולי האנגלים היו גדלים עם תחושת החמצה תמידית ומפתחים אובססיה גדולה אפילו יותר למונדיאל. ואולי בלי הזכייה ההיא, "הכדורגל חוזר הביתה" בכלל היה הופך לבדיחה קבועה במקום לחלום לאומי.
פורסם לראשונה: 19:34, 06.06.26
