עוד לפני שנתחיל בסיכום המונדיאל בצפון אמריקה, אפשר כבר לקבוע בביטחון: מדובר בטורניר הגדול מכולם. עם פורמט חדש של 48 נבחרות ו־40 ימים מטורפים של כדורגל, הטורניר הזה התעלה על כל מה שראינו ב־96 שנותיו של גביע העולם. שום דבר ממה שקרה בעבר לא משתווה לחגיגה שהתרחשה כאן.
כוכבים על אש גדולה. כמה בילד־אפים נבנו בעבר סביב כוכבי כדורגל לקראת המונדיאל? לרוב, הציפיות הגבוהות הסתיימו במקרה הטוב בטפטופים של כוכבות או בהבלחה רגעית של שחקן בודד בשלבים המאוחרים. הפעם קיבלנו התפוצצות של כל הכוכבים הגדולים על הבמה המרכזית, שסיפקו את הסחורה ובגדול. קיליאן אמבאפה סיים כמלך השערים של הטורניר עם 10 שערים ו־4 בישולים, וחברו לנבחרת מייקל אוליסה שבר את שיא הבישולים לטורניר בודד עם 7 אסיסטים, כשהוא עוקף את פלה האגדי. לאו מסי סחף אחריו את נבחרת ארגנטינה, ג'וד בלינגהאם סיים עם 7 שערים והארי קיין עם 6, ושניהם היו יכולים ללכת עד הסוף אילולא שיחקו תחת שיטת המשחק המבוקרת של תומאס טוכל. גם ארלינג הולאנד הבקיע 7 שערים במדי נבחרת נורווגיה והוכיח שהוא שייך לגדולים באמת.
מחלקת הדרמה. חובבי הספורט תמיד מייחלים למשחקים שמוכרעים בשניות האחרונות, והמונדיאל הזה סיפק את הסחורה עם כמות דרמות שהפכה אותו לנצפה ביותר בהיסטוריה. קחו למשל את המסלול המטורף של ארגנטינה: הארכות מורטות עצבים מול קייפ ורדה ושווייץ, פיגור של שני שערים מול מצרים שהפך לניצחון ב־90 דקות, וכמובן המהפך הדרמטי מול אנגליה, שהובילה 0:1 עד לדקה ה־85. ב־28 מתוך 104 משחקים בטורניר - יותר מרבע - נרשמו מהפכים. אחד הגדולים שבהם היה של בלגיה, שפיגרה 2:0 מול סנגל ויצאה עם היד על העליונה. הפורמט המורחב אמנם תרם לכך ש־11 נבחרות ביצעו מהפכים, אך העניין והמתח שההכרעות הללו ייצרו כבר משלב הבתים תרמו לגדולתו של הטורניר. לא פחות מ־25 שערים הובקעו מהדקה ה־85 ואילך. ואם זה לא מספיק, המשחק על המקום השלישי - שבדרך כלל משוחק לפרוטוקול בלבד - הפך לחגיגה מטורפת של 10 שערים.
בלגיה - סנגל. טילמאנס סידר לבלגיה קאמבק מהסרטים
(צילום: IMAGN IMAGES via Reuters / Blake Dahlin)
פערים מצטמצמים. ההחלטה להגדיל את המונדיאל ל־48 נבחרות עוררה ספקות רבים, בעיקר לגבי איכות המשחקים בשלב הבתים והחשש מפערים עצומים מול הנבחרות הגדולות. בפועל, לא מעט נבחרות שנחשבו קיקיוניות הצליחו להתמודד בכבוד. נכון שגרמניה הבקיעה שביעייה מול קורסאו, אבל זה היה מקרה חריג. אקוודור ופרגוואי ניצחו את גרמניה, איראן סחטה תיקו מבלגיה, קטאר עשתה זאת מול שווייץ, סעודיה נגד אורוגוואי, וגאנה מול אנגליה. קורסאו אמנם התבזתה מול הגרמנים, אבל סיימה לפני אקוודור והתמודדה בכבוד עם חוף השנהב.
נעצרה רק מול ארגנטינה, אחרי הארכה. הסינדרלה הרשמית - קייפ ורדה
(צילום: REUTERS/Amanda Perobelli)
הסינדרלה הרשמית של הטורניר הייתה קייפ ורדה, שהשיגה תוצאות תיקו מול ספרד ואורוגוואי, והודחה בשלב הנוקאאוט רק בהארכה מול ארגנטינה. אל שלבי הנוקאאוט הגיעו נבחרות כמו פרגוואי, אוסטרליה, בוסניה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ודרום אפריקה - שמות שלא רגילים למעמדים האלה. יחד עם העפלתן של קנדה וארה"ב לשמינית הגמר, הפורמט שמגדיל את החשיפה העולמית התברר כהצלחה כבירה עבור פיפ"א, שכבר שוקלת להרחיב את הטורניר בעתיד ל־64 נבחרות.
סדר עולמי ברור. המונדיאל הזה הצביע גם על מגמות ברורות ברמה הגלובלית: קריסה אסייתית, אשליות אפריקאיות שלא מומשו, ארגנטינה שהצילה את הכבוד של דרום אמריקה, ודומיננטיות אירופאית. אסיה הייתה הכישלון הגדול של הטורניר. דרום קוריאה הגיעה עם ציפיות אבל הודחה כבר אחרי שלב הבתים, וגם אוזבקיסטן (0 נקודות), ירדן, קטאר, סעודיה, עיראק ואיראן ארזו מזוודות מוקדם מאוד. יפן הייתה היחידה שהציגה כדורגל תחרותי, אבל הודחה בשלב 32 האחרונות מול ברזיל, בדומה לאוסטרליה שהפתיעה בעצם העפלתה. באפריקה, רק טוניסיה לא עברה את השלב הראשון, אבל מנגד מרוקו הייתה היחידה שהגיעה לרבע הגמר. מצרים אמנם סיפקה הופעה מכובדת, אבל קרסה תוך רבע שעה מול ארגנטינה.
למרות דומיננטיות אירופית. האכזבה של גרמניה
(צילום: ROBERT CIANFLONE / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
בדרום אמריקה, אילולא ארגנטינה מדובר היה בהופעה מביכה עבור היבשת. ברזיל הודחה כבר בשמינית הגמר על ידי נורווגיה, קולומביה נעצרה מול שווייץ, ועל השאר אין מה להרחיב. מי שהשתלטה על הטורניר ביד רמה הייתה היבשת הישנה. 6 מתוך 8 הנבחרות ברבע הגמר היו אירופאיות, וכל זה בסדר עולמי חדש שלא כלל מעצמות כמו גרמניה, פורטוגל והולנד.
אירוח למופת. עם כל הכבוד למארחות העבר, התשתיות של תרבות הספורט האמריקאית פשוט אינן ברות השוואה. זו לא קטאר הסינתטית, רוסיה הקשוחה או דרום אפריקה המבולגנת, מעצמת הספורט הגדולה בתבל גייסה את כל הידע והמתקנים שלה לטובת ה"סוקר". אצטדיוני הפוטבול המפוארים, ובראשם אלו שבדאלאס ובאטלנטה, הציעו תנאים שאין באף מקום אחר בעולם. החיבור החכם של הקהל ההיספני והדרום־אמריקאי למיאמי, והבחירה בניו־ג'רזי לאירוח משחק הגמר, סיפקו חוויה עוצמתית עם סמליות אדירה, לצד מופע מחצית שמוכר רק מהסופרבול. זה היה אירוע מתוקצב לעילא, עם מעורבות ישירה של הנשיא דונלד טראמפ, ששם את המתיחות עם איראן בצד עד לשריקת הסיום, ואפילו התערב אישית כדי לחנון את שחקן נבחרת ארה"ב, פולארין באלוגון, מהרחקה.
אירוח בצבע. אוהדי ארה"ב
(צילום: AP Photo/Eric Gay)
הטורניר הציע מתקנים ותנאים שאין באף מקום אחר. אצטדיון מטלייף, ניו-ג'רזי
(צילום: ANGELA WEISS / AFP)
למארחות הבאות (ספרד, מרוקו ופורטוגל) יהיה קשה מאוד לעמוד בסטנדרטים המושלמים שהוצבו כאן. השחקנים נהנו מתנאים אופטימליים (למעט ימים חמים בודדים או סופות ברקים), והאוהדים זכו לחוויה מושלמת: רכבות תחתית יעילות, שאטלים, שירות עם חיוך ללא הפסקה, זוויות צפייה נהדרות מכל מושב ומזנונים עשירים. הבעיה היחידה? האוהדים נאלצו לשבור קופות חיסכון כדי לעמוד במחירי הכרטיסים ובמרחקי הטיסות הבלתי הגיוניים בין המשחקים.
הגיעו בהמוניהם. 6.7 מיליון צופים פקדו את היציעים, כמעט כפול מהשיא הקודם של מונדיאל 1994 (3.58 מיליון), גם בגלל הגדלת מספר המשחקים. לשם ההשוואה, שני המונדיאלים האחרונים ביחד לא הגיעו לכמות הצופים שנרשמה הפעם בצפון אמריקה. האצטדיונים היו מלאים ב־99.7 אחוז מתפוסתם, עם ממוצע של למעלה מ־65 אלף צופים למשחק, וזאת מבלי להחשיב עוד כ־8 מיליון אוהדים שחגגו במתחמי ה"פאן זון". הקהל יצר אווירה מדהימה, נקייה מאלימות וגזענות - תרבות ספורט נטו.
6.7 מיליון באצטדיונים. אוהדי נבחרת אנגליה
(צילום: AP Photo/Mike Stewart)
זה היה טורניר שבו הקהל הגיע בהמוניו כדי להגיד תודה מקרוב לגדולי הדור בריקוד האחרון שלהם: כריסטיאנו רונאלדו בן ה־41, אחד הגדולים בהיסטוריה, שלא תרם הפעם לפורטוגל ואף הכביד עליה; לוקה מודריץ' (40) שפרש רשמית מבמת גביע העולם; ומעל כולם - לאו מסי (39), שנתן את אקורד הסיום המושלם למונדיאל הגדול בכל הזמנים.
פורסם לראשונה: 01:30, 20.07.26
