בכל מונדיאל יש את הגיבורים שכולם זוכרים, אבל לידם תמיד יש גם את האחרים - השחקנים שגרמו למיליונים לצעוק על הטלוויזיה, לשנוא אותם שנים, ולספר לילדים ש״ככה לא מתנהגים״. חלקם רימו, חלקם התחזו, חלקם איבדו את הראש, וחלקם פשוט היו טובים מדי בלהיות האיש הרע. אלה עשרת "הנבלים" בתולדות המונדיאל.
10. ליונל סאנצ'ס (צ'ילה) | המשחק שהפך לקרב אלים
צ’ילה נגד איטליה במונדיאל 1962 הפך לקרב רחוב ב-WWE. ליונל סאנצ’ס, אחד הכוכבים של צ’ילה, היה במרכז הבלגן. במהלך המשחק הוא נתן אגרוף לאומברטו מאסקיו ושבר לו את האף. השופט לא הרחיק אותו. לפני כן הוא פינק באגרוף גם את מריו דויד, אבל זה היה חלק מעימות נרחב יותר - אז אולי בגלל זה ויתרו לו.
צ’ילה ניצחה 0:2, איטליה יצאה משם זועמת, וסאנצ'ס הוכיח שצריך שופטים יותר קפדניים, וחייבים להמציא משהו שהוא בין כרטיס אדום להתעלמות מוחלטת. שמונה שנים לאחר מכן הגיע לעולם הכרטיס הצהוב, אבל הרבה אגרופים ובעיטות עפו באוויר לפני שהכדורגל נרגע.
9. אנטוניו ראטין (ארגנטינה) | האיש שסירב לרדת מהמגרש
עוד לפני ה-VAR, הרשתות החברתיות והיכולת להפוך כל נפילה ברחבה למשבר בינלאומי, היה את אנטוניו ראטין. קפטן ארגנטינה במונדיאל 1966, האיש שהפך את רבע הגמר מול אנגליה להצגה שלו.
ראטין הורחק על ידי השופט הגרמני רודולף קרייטליין, אחרי שלטענת השופט דיבר אליו בצורה מעליבה. הבעיה: השופט לא הבין ספרדית, ראטין לא הבין למה הורחק, והאירוע כולו הפך לקרקס. הקפטן הארגנטינאי סירב לרדת מהמגרש במשך דקות ארוכות, התיישב על השטיח האדום שיועד למלכה, עד שבסוף פונה מהמגרש. אנגליה ניצחה 0:1 ועלתה, אבל זה היה פתיח ליריבות ארוכות שנים ולפרובוקציות הדדיות.
8. כריסטיאנו רונאלדו (פורטוגל) | הקריצה שהדליקה את אנגליה
לפני שהיה מותג, פסל ושם נרדף לווינריות - כריסטיאנו רונאלדו היה הילד המעצבן של פורטוגל. במונדיאל 2006 הוא עדיין לא היה כריסטיאנו הגדול באמת, אבל כבר ידע איך להפוך משחק לכזה שסובב סביבו.
ברבע הגמר מול אנגליה, וויין רוני דרך על ריקרדו קרבאליו. השופט התלבט, שחקני פורטוגל התנפלו, ורונאלדו - חברו של רוני במנצ'סטר יונייטד - רץ לשופט כדי לדרוש תגובה. רוני הורחק, אבל מה שהפך את רונאלדו לאויב היה הקריצה. אחרי האדום, המצלמה קלטה את רונאלדו קורץ לספסל הפורטוגלי, כאילו כרגע הצליח להוציא לפועל תרגיל מושלם. אנגליה הודחה שוב בפנדלים, כי ברור, ורונאלדו הפך בן לילה לאדם השנוא באנגליה.
בדיעבד, זה היה אולי הרגע שבו רונאלדו התחיל להבין שהוא לא חייב שיאהבו אותו כדי להיות גדול. לפעמים מספיק שכולם יישרפו מבפנים כשהוא מנצח.
7. פרנק רייקארד (הולנד) | היריקה שנשארה לנצח
לפני שהפך למאמן רגוע של ברצלונה ולאחד האנשים הכי שלווים בכדורגל, פרנק רייקארד היה חתום על אחד הרגעים הדוחים בתולדות המונדיאל.
שמינית גמר מונדיאל 1990, הולנד נגד גרמניה - מפגש טעון גם ככה שקיבל עוד ממד. רייקארד התווכח עם רודי פלר, ואז החליט שהדרך הנכונה להתמודד עם עצבים היא לירוק עליו. לא פעם אחת, אלא פעמיים.
שניהם הורחקו, אבל רייקארד היה האיש שיצא משם כנבל. הולנד הודחה, גרמניה המשיכה עד הזכייה, והרגע הזה נדבק אליו לשנים. זה היה מוזר במיוחד כי רייקארד לא היה איזה כסחן חסר מוח, אלא שחקן אלגנטי, אחד הקשרים הכי כיפיים בהיסטוריה. דווקא הוא סיפק רגע שנראה פחות כמו כדורגל ויותר כמו ריב בין שני שיכורים בבר שאף אחד לא רוצה להתקרב אליו.
6. דייגו סימאונה (ארגנטינה) | האיש שהפיל את בקהאם
לפני שהפך למאמן עם חליפה שחורה, פרצוף של קברן ומפעל חיים שמוקדש להריסת שמחות, דייגו סימאונה היה בדיוק אותו דבר כשחקן. במונדיאל 1998, בשמינית הגמר בין אנגליה לארגנטינה, הוא נכנס לרשימת השנואים של הכדורגל האנגלי בזכות רגע אחד.
דייויד בקהאם, אז ילד זהב צעיר עם פנים של פרסומת לשמפו, תוקל על ידי סימאונה. כשהיה על הדשא, בקהאם שלח לעברו בעיטה קטנה - יותר תנועת תסכול מטופשת מאשר ניסיון חיסול. סימאונה, כמובן, הבין את הסיטואציה כמו גאון רשע: הוא נפל כאילו ירו בו מהיציע ובקהאם קיבל אדום.
אנגליה הודחה בפנדלים, כי אנגליה תמיד תמצא דרך להפוך טראומה לאומית להרגל, ובקהאם חזר הביתה כאויב. סימאונה פשוט עשה את מה שסימאונה עושה: זיהה חולשה, לחץ עליה והלך הביתה מחייך.
5. מרקו מטראצי (איטליה) | האיש שהוציא את זידאן מדעתו
מרקו מטראצי הצליח להיכנס לזינדין זידאן לראש, עד שהוא נגח בו. וזה, כשלעצמו, הישג היסטורי. הגמר היה אמור להיות מופע הפרידה המושלם של זיזו מהכדורגל, אבל לא. מטראצי לקח אותו לכיוון אחר.
בין השניים התנהל טראש־טוק, מטראצי אמר משהו על אחותו של זידאן, וזידאן - האיש הכי קר רוח בעולם עד אותו רגע - איבד את זה. נגיחה לחזה, אדום, ירידה מהדשא, וצרפת הפסידה בפנדלים. מטראצי הפך מיד לנבל: האיש שנכנס מתחת לעור של אחד השחקנים האהובים אי פעם והרס לכולם את הסיפור. מצד שני, צריך לומר את האמת הלא נעימה: מטראצי עשה את העבודה שלו.
4. ניימאר (ברזיל) | מלך הגלגולים
אולי השחקן הכי שנוא בדור האחרון, כזה שמצליח בכל מונדיאל לעצבן מחדש. במונדיאל 2014 הוא היה חמוד, והפציעה שלו שברה את הלב - ואולי הייתה גם אחד הגורמים לתבוסה 7:1 לגרמניה. למונדיאל 2018 הוא הגיע עם תווית של השחקן היקר בהיסטוריה, והשאלה הייתה: האם הוא שווה את הכסף?
ניימאר בחר לענות על כך בגלגולים בכל פעם שמישהו נשם לעברו. מילא אם זה היה סמוך לרחבה, אבל הוא בחר להתחזות גם באמצע המגרש. בשביל מה? בשביל להפוך למם? זה גם נגמר בהדחה ברבע הגמר, למרות שברזיל הציגה סגל חזק ואיכותי.
3. לואיס סוארס (אורוגוואי) | הגאון שנשך
הוא אחד החלוצים הכי גדולים אי פעם, וגם אחד המשוגעים שדרכו על המגרש. כשלבש את מדי הנבחרת, הטירוף עלה רמה.
במונדיאל 2010 הוא הפך לגיבור לאומי באורוגוואי ולאויב היבשת באפריקה, אחרי שעצר בידו שער בטוח של גאנה בדקה האחרונה של ההארכה. סוארס הורחק, גאנה קיבלה פנדל, אסמואה ג'יאן בעט למשקוף, ואורוגוואי עלתה אחרי דו־קרב פנדלים. מבחינת סוארס זו הייתה הקרבה הירואית. מבחינת כל מי שלא נולד במונטווידאו, זו הייתה גניבה.
אבל סוארס לא הסתפק בזה. במונדיאל 2014, מול איטליה, הוא נשך את ג'ורג'יו קייליני כאילו מדובר בקרואסון. הוא הורחק לתקופה ארוכה והפך שוב לבדיחה עולמית, רק שהפעם לא הייתה אפילו הילה של “עשה הכול בשביל המדינה”. זה היה פשוט סוארס במצב סוארס: חלוץ גאון, אינסטינקט של צלף, ואפס יכולת לעצור שנייה ולחשוב.
2. טוני שומאכר (גרמניה) | הנבל של גרמניה
חצי גמר מונדיאל 1982. פלאטיני שולח כדור נפלא לפטריק בטיסטון. השוער טוני שומאכר יוצא בפראות וכמעט רוצח את המגן, שמאבד את ההכרה. השופט אפילו לא שרק לעבירה. בפנדלים שומאכר היה הגיבור והביא את הגרמנים לגמר. כשנשאל על כך אחרי המשחק, ענה בקור של נבל גרמני מסרט אייטיז גנרי: "אה, הוא נפצע? אשלם לו על הכתרים". במשך שנים השוער היה אחד האנשים הכי שנואים בצרפת. רק ב-2014 הוא סוף סוף התנצל באמת וסגר את הסיפור.
1. דייגו מראדונה (ארגנטינה) | הרע הכי אהוב
האהוב ביותר בעולם, אבל כנראה שהיום היו לו הרבה יותר הייטרים. שער "יד האלוהים" מול אנגליה נחשב לקאלט, לרגע שבו השחקן הטוב בעולם עשה הכול כדי לנצח. אבל מה עם הצד השני? רמאות כדי לנצח זה בסדר רק כי זה מראדונה?
למזלו, היה גם את שער הסלאלום כדי לאזן - אז אי אפשר לומר שאנגליה הפסידה רק בגלל זה. באיטליה הוא עצבן את המדינה שהייתה כל כך טובה אליו. לפני חצי הגמר מול המארחת בנאפולי הוא אמר לתושבים: "מבקשים מכם להיות איטלקים ליום אחד, וב-364 הימים האחרים לועגים לכם".
ארבע שנים אחר כך זה התחיל עם שער וחגיגה בעיניים בוערות שאומרות "חזרתי". ואז בדיקת הסמים גילתה שהוא משתמש באפדרין. אבל זה מראדונה. סולחים לו על הכול.
פורסם לראשונה: 15:47, 05.06.26
