דווקא הבחירה התמוהה בלאמין ימאל למצטיין ברבע הגמר מול בלגיה צריכה להדליק זרקור לקראת חצי הגמר הערב בדאלאס מול צרפת. מי שסומן כאחד מכוכבי המונדיאל טרם סיפק את הסחורה, ועד כה כבש שער אחד בלבד, מול סעודיה.
השאלה שמרחפת מעל דאלאס היא האם היכולת האפורה אך היעילה של אלופת אירופה תספיק כדי לייצר שושלת חדשה, בדומה לתור הזהב בין 2008 ל־2012, או שמא היכולת הזו, שכללה גם שני שערי ניצחון של מיקל מרינו מהספסל, תקרוס מול חבורתו של קיליאן אמבאפה.
תור הזהב של ספרד הורכב מכוכבים גדולים ומנוסים יותר, שהתבססו על הטיקי־טקה ועל שלישיית קישור היסטורית שכללה את אנדרס אינייסטה, צ'אבי וסרחיו בוסקטס. הנבחרת הנוכחית משחקת אחרת. היא נשענת הרבה יותר על משחק אגפים, ולמרות שאין בה שמות כמו אינייסטה, צ'אבי או דויד וייה, היא כבשה עד כה שלושה שערים יותר מהנבחרת של ויסנטה דל בוסקה, שזכתה במונדיאל 2010 עם שמונה שערים בלבד (שיחקה פעמיים פחות).
אחורה פנה
ההשוואה בין הדורות אינה פשוטה. הנבחרת ההיא הגיעה מחדר הלבשה רווי מתחים בין שחקני ברצלונה וריאל מדריד, ובכל זאת זכתה בשני יורו ומונדיאל. לואיס דה לה פואנטה פועל כיום בתנאים שונים לחלוטין, ומנסה לבנות מחדש דור צעיר שייקח אחריות (הפעם בלי אף נציג מריאל).
ספרד עדיין מחכה שהכוכבים הגדולים שלה יופיעו באמת: מימאל, דרך פדרי ועד ניקו וויליאמס. מנגד, שלישיית הקישור, בהובלת רודרי, דני אולמו ופביאן רואיס, מעניקה לה יתרון משמעותי כמעט בכל משחק.
הערך המוסף של לה רוחה הוא דווקא ההגנה. היא ספגה עד כה שער אחד בלבד, מול בלגיה, ומציגה יציבות מרשימה. גם בקטאר, למרות שהודחה כבר בשמינית הגמר בידי מרוקו, היה ברור שהבסיס קיים. הפעם, לפחות עד כה, מדובר בהצלחה מקצועית – גם אם לא תמיד בכדורגל מלהיב.
חגיגות על הקשקש. אוהדי ספרד
(צילום: AP Photo/Marius Burgelman)
נכון שהשמות בהגנה אינם נוצצים כמו קרלס פויול, סרחיו ראמוס או ג'ורדי אלבה, אבל עדיין מדובר בחוליה חזקה. פאו קובארסי מציג טורניר מצוין לצד איימריק לאפורט, מארק קוקורייה ממשיך ביכולת גבוהה, ופדרו פורו, שלא פתח במשחק הראשון, נכנס לעניינים יחד עם השוער אונאי סימון. גם נבחרת 2010 ספגה שני שערים בלבד לאורך כל הטורניר, כך שהיעילות ההגנתית אינה דבר חדש עבור הספרדים. המנהיג הבלתי מעורער הוא רודרי ממנצ'סטר סיטי, ששובר את התקפות היריב, מניע את המשחק של ספרד, וכיום הוא השחקן החשוב ביותר שלה.
מבחן בגרות
ובכל זאת, הסיפור הגדול עד כה הוא ימאל. מי שהיה אמור להנהיג את הנבחרת בטורניר, טרם הגיע אליו באמת. בזמן שלאו מסי, ג'וד בלינגהאם, הארי קיין, ארלינג הולאנד, אמבאפה ועוסמאן דמבלה כבר הטביעו חותם, הכוכב הצעיר של ברצלונה עדיין מחפש את עצמו. נכון, הוא סבל מפציעה, עבר עונה מתישה ומושך אליו תשומת לב הגנתית עצומה, אבל כל ההסברים הללו לא משנים את השורה התחתונה: אם ספרד רוצה לעבור את צרפת, היא חייבת לקבל את ימאל של היורו האחרון – זה שכבש מול צרפת, בישל פעם אחר פעם והיה אחד מאדריכלי הזכייה.
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
שנתיים לאחר מכן, בגיל 18, נדמה שהלחץ משפיע. מי שמפתיע לטובה הוא מיקל אויארסבאל, שכבר כבש ארבעה שערים, בעוד שאף שחקן אחר בהרכב לא מצא את הרשת יותר מפעם אחת.
ספרד תצטרך להעלות את הרמה אם היא חולמת על זכייה שנייה בתולדותיה. הכדורגל האטרקטיבי אולי כבר אינו סימן ההיכר שלה, אבל הנבחרת של לואיס דה לה פואנטה הוכיחה שהיא יודעת לנצח גם בדרך אחרת – שמרנית, טקטית ולעיתים אפורה.
