הסיפור המרכזי: איראן והמצב הביטחוני
אמנם בסיס האימונים של איראן (ארבע מילים עם קונוטציה ממש רעה) הועבר מאריזונה למקסיקו כדי להפחית את החיכוך, אבל בשורה התחתונה עדיין מדובר בנבחרת שמגיעה לשחק כדורגל בארה"ב – כל שלושת משחקיה ייערכו בלוס-אנג'לס ובסיאטל – אחרי חודשים של מלחמה מולה, מתיחות קשה ומו"מ מסובך.
האיראנים יתמודדו עם לחץ עצום מהתקשורת הסקרנית שתנסה לחדור את מעטה הסודיות שוודאי יקיף אותם, עם קהילת הגולים הגדולה בעולם החיה באל-איי, שמתנגדת למשטר ובוודאי תעשה הרבה רעש, ועם ציפיות מהאייתוללות ומשמרות המהפכה לכך שיביאו כבוד למדינה. מטורף לחלוטין להגיע למונדיאל בצורה כזו, ועוד אחרי אותה עריקה מפורסמת של מספר שחקניות במהלך אליפות אסיה באוסטרליה שאמורה להוביל לכך ששחקני איראן יתאמנו וישחקו תחת השגחה קפדנית ומבהילה.
יחסי הכוחות: בלגיה מעל כולן?
תיבו קורטואה חזר לסגל, קווין דה בריינה עדיין כאן וכמוהו רומלו לוקאקו, ויחד עם שחקנים איכותיים צעירים יותר זה אמור להיות שווה מקום ראשון קל למדי עבור בלגיה. אבל המצב לא פשוט כפי שהוא נדמה – כי עם סגל מבטיח יותר מזה שנבחר כעת, בלגיה נראתה גרוע מאוד במונדיאל הקודם וביורו 2024, וחווה הידרדרות עקבית. הרבה מכך קשור לחוסר ההתאמה של המאמן דומניקו טדסקו, שהיה חייב לעזוב מוקדם יותר, ואולי הנוכחות של המאמן החדש רודי גרסיה תרגיע את השחקנים ותעזור להם לבטא את היכולות שלהם בלי היסטריה.
הבעיה השנייה היא שבשלבי הנוקאאוט בלגיה תהפוך במהירות מפייבוריטית לאנדרדוג, אבל זה עניין שהיא תשמח להתמודד איתה מאוחר יותר. בינתיים, היא נראית עדיפה בבירור על שלוש היריבות שלה, ומציגה לראווה גרסה חדשה של ז'רמי דוקו, שבחצי השנה האחרונה שידרג את ההיבט הבעייתי ביותר במשחק שלו – היעילות. איש לא הטיל ספק מעולם בכישרון העצום של הקיצוני ממנצ'סטר סיטי, אבל המספרים לא הגיעו כי הוא תמיד טעה בהחלטה האחרונה. בקיץ 2026 הוא שחקן בוגר ומסוכן יותר. גם לאנדרו טרוסאר, שארל דה קטלאר ואלכסיס סאלמקרס חייבים לעשות צעד קדימה במדים הלאומיים. היכולת שלהם בליגות הגדולות מצוינת, אבל הם עדיין נותנים יותר מדי כבוד לשמות מדור הזהב ונעלמים בטורנירים האלה.
על הנייר, איראן היא הבאה בתור, אבל כפי שנכתב בפתיחה, יהיה לשחקנים קשה להתעסק אך ורק בכדורגל ולהוציא את המקסימום מעצמם. המקסימום הזה לא מרשים ממילא – לא מספיק איראנים יוצאים לשחק באירופה, ולמרות שהליגה המקומית לא רעה, יהיה קשה להסתמך על כוכביה ועל כמה ותיקים שלא מימשו את הפוטנציאל (זוכרים את עלירזה ג'האנבאחש? השנה הוא ירד ליגה עם דנדר הבלגית). יתר הלגיונרים באירופה – ויש רק ארבעה כאלה, מגיעים מסטנדארד ליאז', רוסטוב ואולימפיאקוס (הסקורר המעולה מהדי טארמי), לא השיא שיש ליבשת להציע.
ועדיין, נראה שמצבה המקצועי עדיף על זה של מצרים. התלות במוחמד סלאח הפכה למוחלטת עם השנים, וכאשר הוא פצוע או עובר משחק חלש, מצרים מציגה ברוב המקרים כדורגל אפור וחלש מאוד. זה הזמן של עומאר מרמוש להרים את הרמה ולתפוס תפקיד חשוב יותר בנבחרת, והוא בטוח רעב לכך אחרי עונה מאכזבת במנצ'סטר סיטי שבה דעך בתפקיד המחליף הקבוע של ארלינג הולאנד. למזלה, זה בית נוח יחסית שתוכל לצבור בו ביטחון אם תשמור על הגנה חזקה.
וזה משאיר את ניו-זילנד. בגלל הגדלת המונדיאל ל-48 נבחרות, המנצחת באוקיאניה הפכה מנבחרת שהולכת לפלייאוף הביניבשתי לכזו שעולה אוטומטית לגביע העולם. אוסטרליה עברה כבר מזמן לשחק באסיה, מה שמעמיד בפני ניו-זילנד אתגר מגוחך למדי בהתמודדות מול ניו-קלדוניה ופיג'י. אז מקומה במונדיאלים הבאים מובטח, אבל היא נבחרת חלשה למדי שבנויה סביב יותר מדי שחקנים מהליגה האוסטרלית והליגות הנמוכות באנגליה. יש לה חלוץ פרמייר-ליג איכותי אחד בדמות כריס ווד מנוטינגהאם, שהופך כל הגבהה לסיוט עבור הבלמים, אבל יהיה מפתיע מאוד לראות אותה משיגה יותר מנקודה או שתיים.
מי אתה בכלל?
הקשר/חלוץ דניס אקרט בנה את עצמו לאט ומצא את המסלול הנכון בשנים האחרונות בבלגיה. היו לו כמה עונות טובות באוניון סן-ז'ילואז, ומשם הפך לשחקן הרכב בסטנדארד ליאז'. אבל רגע, זה לא נשמע כמו שחקן ברמה שבלגיה תיקח איתה למונדיאל, עם כל הכבוד. הרי רק שני שחקנים מהליגה זומנו, שניהם מהאלופה קלאב ברוז'. ואתם צודקים – זה באמת לא שחקן שבלגיה תיקח, כי למרות השם האירופי למהדרין, מדובר בחיזוק לנבחרת איראן.
3 צפייה בגלריה
למרות השם האירופי למהדרין, מדובר בחיזוק לנבחרת איראן. אקרט
(צילום: Getty Images/Alexander Hassenstein)
אקרט הוא בן לאם ספרדייה ואב גרמני ממוצא איראני. הוא שיחק בנבחרת הנוער של גרמניה לפני שהתקשה בבוגרים, עשור לפני שאיראן איתרה אותו. כשהסגל האיראני לטורניר פורסם, לאקרט עדיין לא הייתה הופעה בנבחרת מאחר שקיבל את האזרחות רק בחודש שעבר. הוא מביא איתו הכשרה אירופית וניסיון ברמות שרוב חבריו החדשים לא מכירים.
אסור להחמיץ
מחזור אחרון, מצרים מול איראן בסיאטל. כולם יודעים על המשחק הזה משום שהמארחת תכננה מראש, עוד לפני ההגרלה, להפוך אותו ל"משחק הגאווה" – וקיבלה שתי נבחרות שמסרבות לכך מאחר שהן לא ממש ידידותיות כלפי להט"בים. אבל ישנו גם צד מקצועי – דרבי מוסלמי חם ומתוח שייתכן שיסתיים בעלייה של אחת מהן לשלב הבא והדחה של האחרת. זה עומד להיות אגרסיבי ומלא אקשן – לא בהכרח בהקשר של כדורגל.
מותר להחמיץ
שוב מצרים, אבל הפעם נגד ניו-זילנד במחזור השני. אם האול בלאקס יצליחו לשתק את סלאח ויסתפקו בהעפת כדורים למרחק, לא מן הנמנע שנקבל 0:0 נטול מצבים שיגרום להרבה מאוד אנשים בוונקובר להתחרט על כך שהוציאו כל כך הרבה כסף בשביל לראות את הדבר הזה מקרוב.
קחו מספר: 3
זה המונדיאל השלישי של ניו-זילנד, ועדיין אין לה ניצחון במעמד, אבל בהופעה הקודמת (2010) גם לא היה לה הפסד. היא סיימה את שלב הבתים עם שלוש תוצאות תיקו והמקום השלישי בבית על חשבון איטליה.
התחזית: בלגיה תטייל
בלי שום הפתעות, בלגיה צריכה להתגבר על שלושת הבונקרים שיועמדו מולה ולטייל ל-32 הגדולות, כשאיראן ומצרים יקוו להכניע את ניו-זילנד כדי לשפר את הסיכוי לעלות שלב גם מהמקום השלישי. שתי היריבות המוסלמיות פגיעות מתמיד, אבל לדרוש מניו-זילנד לנצל זאת זה לדרוש יותר ממה שכנראה יש לה.
