בדאונטאון של בוסטון השתרך אתמול תור באורך כמעט קילומטר. במונדיאל המוח מיד עושה את החישוב המתבקש. צרפת? נורבגיה? אמבאפה? הולאנד? עוד פלישה צבעונית של אוהדים שהגיעו להשתלט על העיר? במיאמי למשל עמד תור דומה של ברזילאים, שעתיים בשמש, כדי לקבל חתימה של רוברטו קרלוס.
אז זהו, שלא.
מתברר שנפתחה בבוסטון חנות אופנה אסייתית חדשה, והאירוע הזה הסעיר את תושבי העיר לא פחות מהמונדיאל. מאות צעירים המתינו שעות ארוכות כדי להיות הראשונים להיכנס פנימה, חלקם עם כיסאות מתקפלים, אחרים עם קפה ביד, וכולם עם סבלנות שמזכירה עלייה לרגל הרבה יותר מאשר עוד סיבוב קניות. הכדורגל מגיע לארה"ב עם הכוכבים הגדולים בעולם, אבל אמריקה ממשיכה להיות אמריקה. היא לא עוצרת את החיים בשבילו, פשוט מוסיפה אותו לתפריט.
בוסטון עצמה נרגעה מעט מאז שהסקוטים עזבו. צבא הטארטן, שהפך את העיר למסיבת רחוב אחת גדולה, השאיר אחריו פאבים שקטים יותר וקצת געגוע. הצרפתים והנורבגים שהגיעו במקומם הביאו אנרגיה אירופית אחרת לגמרי. פחות ויסקי ושירה בלתי פוסקת, יותר חיוכים מנומסים והמתנה סבלנית לדבר האמיתי.
בכל זאת, לא בכל יום העולם מקבל קרב ישיר בין שני הטיטאנים הגדולים של הדור הבא. קיליאן אמבפה מצד אחד, ארלינג הולאנד מצד שני. שני כדורגלנים שכבר מזמן הפכו להרבה יותר משחקנים. מותגים בינלאומיים, פנים של נבחרות, והאנשים שאמורים לכתוב את הפרק שאחרי מסי ורונאלדו. אלא שהולאנד פשוט לא הגיע לדייט.
חגיגה צרפתית על הדשא
(צילום: REUTERS/Dylan Martinez )
הקוורטרבק של הטריקולור. אמבאפה
(צילום: עוז מועלם )
הנורבגים לא ממש התחשבו ברצונות של התקשורת או האוהדים ושלחו לדשא בבוסטון הרכב משני לחלוטין. עשרה שחקנים שלא פתחו מול סנגל עלו הפעם, לצד סנדר ברגה, היחיד ששמר על מקומו בהרכב. בנורבגיה כנראה החליטו שפגישה אפשרית עם חוף השנהב בשלב הבא עדיפה על דו־קרב אירופי אפשרי מול שבדיה - ואולי גם עשו את החשבון הפשוט: מול צרפת כל כך איכותית, ההפסד עלול להגיע בכל מקרה, אז למה לשחוק את ההרכב הראשון במשחק שלא מרגיש משמעותי במיוחד.
פחות קרנבל, יותר שירה בציבור
מחוץ לאצטדיון אפשר היה להרגיש בקלות את ההבדל בין אירופה לדרום אמריקה. אחרי שבועות של סמבה, טנגו וחמת חלילים, צרפת נגד נורבגיה מרגישה לרגע כמו קייטנה גדולה. האוהדים שרים, אבל בעוצמה אחרת. פחות קרנבל, יותר שירה בציבור. פחות טירוף מתפרץ, יותר ציפייה שקטה למה שעומד לקרות על הדשא. הצרפתים נהנים מיתרון ברור ביציעים. אלפי דגלי טריקולור מתנופפים מכל עבר, עם הקריאה המוכרת Allez les Bleus, אבל הנורבגים בהחלט נתנו פייט ראוי, בעיקר כי הצרפתים לא הרשימו בהתלהבות מהיציעים. בניסיון של הרגע האחרון להדליק את האווירה, המנחה באצטדיון עברה בין צרפתית לנורווגית והובילה קריאות עידוד לשני המחנות. היא עבדה קשה, הקהל פחות התרשם. רבע שעה לפני שריקת הפתיחה, האירופים נשארו נאמנים לעצמם. לא הרבה שיתוף פעולה, לא הרבה רעש, ובעיקר המתנה לכדור הראשון. אחרי שבועות של דרום אמריקאים, שבהם המסיבה מתחילה שעתיים לפני השריקה ומסתיימת הרבה אחריה, בוסטון גילתה שיש יבשות שמעדיפות לשמור את האנרגיה לרגעים החשובים באמת.
שרים, אבל בעוצמה אחרת מהאוהדים הדרום האמריקאים. אוהדי נורבגיה
(צילום: AP Photo/Martin Meissner)
אוהדת נורבגית מאוכזבת ביציע
(צילום: REUTERS/Jordan Tovin)
האמריקאים דאגו להבהיר מי בעלי הבית. מעל מסך הענק, בדיוק כשאמבאפה והולאנד עלו בסרטוני וידאו, התנוססו ששת דגלי האליפות של ניו אינגלנד פטריוטס. בכל זאת, זה המקדש של טום בריידי וביל בליצ’יק. הכדורגל העולמי קיבל את המפתחות לערב אחד, אבל הנדל"ן עדיין שייך לפוטבול האמריקאי.
בקושי דקה עברה, אבל אמבאפה הוא כדורגלן מסוג AI. לא משנה באיזה שלב המשחק, מה מזג האוויר או מי עומד מולו. הוא דהר במתפרצת ומזווית קשה שלח פצצה למשקוף, שרועד עד עכשיו. נורבגיה ניצלה מספיגת בזק, הקהל שלה מאחורי השער התעורר בבת אחת, אבל הצרפתים המשיכו ללחוץ ונתנו חמש דקות בקצב מסחרר של גלי התקפות, שמצאו את השוער סלביק מוכן בדרך כלל.
(צילום: עוז מועלם)
(צילום: עוז מועלם)
(צילום: עוז מועלם)
לא לאורך זמן. שבע דקות בלבד הספיקו לצרפת כדי לאפס כוונות. אמבאפה זיהה את עוסמאן דמבלה פנוי מימין, כמו בימים היפים בפ.ס.ז’. ההגנה הנורבגית התפזרה, חצי מבט הספיק, וטיל בדרך אל הרשת קבע 0:1 מוצדק.
קיליאן אמבאפה צפה כנראה בפרומו של השידור האמריקאי, שרכב כמובן על מפגש הטיטאנים בינו לבין הולאנד, והחליט להבהיר מי הבוס, למרות שחלוץ מנצ’סטר סיטי בכלל לא עמד מולו. בדקה ה־20 הוא פשוט רמס את מרכז השדה הנורבגי, התעלם מעבירה ברורה שבוצעה עליו, כזו שהייתה משכיבה כמעט כל שחקן אחר על הדשא, ושלח שוב כדור נהדר לדמבלה. הנורבגים קיבלו שידור חוזר בלי התרעה, ודמבלה שיגר עוד כדור מרהיב לרשת. 0:2 צרפתי.
אפילו הקהל המאופק של צרפת התעורר והתחיל ברכבות אוהדים ביציעים. לנורבגים זה כנראה היה יותר מדי, אבל הם ענו בתוך דקה. שיילדרופ מסר במהירות לאסגארד, שחיקה את דמבלה בשליפה מהירה וירה כדור נקי לרשת. פתאום, בצהרי היום של בוסטון, נולד אחד המשחקים הטובים של הסיבוב הראשון.
לפעמים חלומות נשברים
צרפת ונורבגיה לא מגיעות לסטנדרטים הקולניים שמציבים האוהדים מדרום אמריקה, אבל על הדשא זו הייתה חוויה מפוארת של כדורגל למרות ההרכב המשני של נורבגיה. שתי נבחרות מוקפדות מאוד טקטית, הצפה של כישרון במרכז השדה וקצב משחק מסחרר. אלא שרף האיכות של צרפת גבוה מדי עבור נורבגיה ב׳, כמו שהוא גבוה מדי עבור רוב הנבחרות בטורניר.
לא הגיע לדייט. הולאנד
(צילום: AP Photo/Martin Meissner)
בחיבוק עם אבאפה בסיום
(צילום: Buda Mendes/Getty Images)
צרפת של דידייה דשאן, שנעדר בשל מות אימו, תקפה בהרמוניה, בסבלנות ובתבונה. כמעט תמיד יש שלוש אפשרויות מסירה בשליש האחרון, משום שהצרפתים מעלים עוד ועוד שחקנים קדימה ומחליפים מקומות ללא הפסקה. אתמול, למשל, זיהה אמבאפה את הסדקים בהגנה הנורבגית בכל פעם שירד לאחור לקבל כדור ומשם ניהל את המשחק. אחריו רדפו שניים ושלושה שחקנים, וכך נפתחו שטחים נרחבים בתוך הרחבה. הוא לא כבש במחצית הראשונה, גם לא בשנייה, אבל היה הקוורטרבק של צרפת. אולי שווה לבדוק עבורו כמה אופציות אצל בעלי הבית של האצטדיון בבוסטון.
מי שנהנה כמובן מההתשה של אמבפה את ההגנה הנורבגית היה דמבלה. בדקה ה־32 הוא קיבל כדור מדויק, הפעם מצ'ואמני, בסיומו של קונצרט מסירות צרפתי. בפעם השלישית כבר העניקו לו הנורבגים האדיבים מספיק זמן כדי לסדר לעצמו את הכדור בתוך הרחבה לפני שירה לרשת ורץ להתחבק עם החברים. דמבלה סגר את המחצית הראשונה עם שלשה מושלמת, הישג נדיר בפני עצמו, וצרפת ירדה להפסקה כשהיא נראית כמו מכונה התקפית משוכללת, גם כשמאמנה לא שם על הקווים.
גם ככה אפשר לראות משחק במונדיאל
(צילום: עוז מועלם)
נורבגיה קיבלה הזדמנות לחזור למשחק לפני שרוב האוהדים הצליחו לחזור מהתורים לנקניקיות בהפסקה. בדקה ה־49 ניגש לארסן לבעוט פנדל, אבל רעד עם הרוח ושלח בעיטה מרושלת שמניאן לא התקשה להדוף. הקהל הנורבגי קיבל את המכה בשקט סקנדינבי מתוח, אבל לא כולם הצליחו להסתיר את האכזבה. ילד קטן, עטוף בצעיף אדום־כחול, מירר בבכי. לפעמים חלומות נשברים. צובט הלב, אבל זה חלק מהתסריט של הגביע העולמי.
בדקה ה־80 החל הקהל של נורבגיה לשאוג במקהלה אדירה ומאוחדת: We Want Haaland! אבל למאמן סטולה סולבאקן לא היו שום כוונות לשתף את הטאלנט שלו בגארבג׳ טיים, והנורבגים יצאו מאוכזבים פעמיים. גם מהתוצאה, וגם מהעובדה שהאיש שבשבילו חצו אוקיינוס בכלל לא עלה לדשא.
דואה, שנגח את הרביעי של צרפת בתוספת הזמן, הוריד את המסך בצורה ראויה. מי יוכל לעצור את צרפת?
