מונדיאל 2002 הביא לראשונה את משחקי גביע העולם לאסיה, עם יפן וקוריאה הדרומית כמארחות. ברזיל, שזכתה בגביע העולם החמישי (והאחרון שלה), עשתה זאת בזכות הופעה היסטורית של רונאלדו - שמצדו חווה את התיקון הגדול שלו אחרי האכזבה בפריז עם שמונה שערים שהובילו את הסלסאו לתואר (וגם שיגע את העולם עם תספורת זכורה במיוחד). יחד עם מסע הקסם של קוריאה הדרומית וההדחה המוקדמת והמפתיעה של האלופות לשעבר צרפת וארגנטינה, אפשר לומר שצבע זה היה הדבר האחרון שהיה חסר לתקשורת בטורניר הזה.
בפרק השישי של "עיתונות חופרת במונדיאל" אנחנו חוזרים אל הקיץ ההוא בקוריאה הדרומית ויפן, דרך הכותרות והסיפורים שנצרבו בזיכרון של כולנו - במגרשים ומחוצה להם.
צפו בפודקאסט המלא
פודקאסט עיתונות חופרת - מונדיאל יפן-קוריאה

הקריסה הצרפתית

צרפת הגיעה למונדיאל 2002 בתור הנבחרת שתהיה חייב לנצח אם אתה רוצה להגיע לאנשהו. בכל זאת, אלופת העולם מ-1998, אלופת אירופה מ-2000 פלוס סגל שנראה כמעט לא הוגן: זינדין זידאן, תיירי הנרי, דויד טרזגה, פטריק ויירה, ליליאן תוראם, מרסל דסאיי, ופביאן בארטז. רק שאיכשהו כל הטוב הזה הצליח להפסיד במשחק הראשון לסנגל. אחר כך הגיע 0:0 מול אורוגוואי - והצרפתים כבר סופרים שני משחקים בלי להבקיע. זה אומר שזידאן והחברים יהיו חייבים לנצח את דנמרק כדי לעלות, אבל זה נגמר 2:0 לדנים. אלופת העולם אשכרה עפה מהמונדיאל עם נקודה אחת, אפס ניצחונות ואפס שערים.
אז נכון, למרות הכותרת זה ממש לא סוף עידן זידאן, כי הוא, ומשחק הראש שלו, עוד יחזרו במונדיאל הבא, אבל ההדחה הזאת הייתה דרמטית. ואז, למחרת, איבדנו גם את ארגנטינה. אבל לפחות הרווחנו את אחד הציטוטים הכי טובים בתולדות הגביע העולמי >>

הבננה של רונאלדיניו

עקרונית, הכותרת "החיוך שלא יורד מהפנים" מתאימה לרונאלדיניו בערך מאז שנולד ועד היום, אבל רבע הגמר נגד אנגליה בכל זאת אתגר קצת את העניינים. זה דווקא התחיל טוב לאנגלים. בדקה ה-23 מייקל אואן עשה 1:0, אבל אז שרירי החיוך בפנים של רונאלדיניו התחילו לעבוד. טוב, וגם השרירים ברגליים. הוא יצא לדריבל מהיר ומטורלל, שבסופו בישל לריבאלדו את השוויון. ואז הגיעה הדקה ה-50. כדור חופשי לברזיל, רחוק מאוד מהשער. מהסוג שמעיפים לאזור המסוכן ומקווים לטוב. זה גם מה שדייוויד סימן חשב לעצמו. אבל הכדור עלה גבוה, הסתובב, חלף מעל סימן ונחת ברשת. אף אחד לא יודע עד היום אם האיש ניסה לבעוט או להרים, אבל אם אתם לא אנגלים אז כנראה שגם לא אכפת לכם.
אגב, שבע דקות מאוחר יותר, רונאלדיניו הורחק. ברזיל נשארה בעשרה שחקנים למשך יותר מחצי שעה. אז אנגליה לחצה, ניסתה, עשתה הכל. חוץ מלהוריד לרונאלדיניו את החיוך. נגמר 1:2.

הפלא הדרום קוריאני

עד 2002, דרום קוריאה מעולם לא ניצחה משחק במונדיאל. הופיעה בטורנירים, הראתה כדורגל מסודר ומתקדם, אבל לא הצליחה לנצח. אלא שאז הגיע המונדיאל הביתי, ביחד עם יפן, ופתאום זה מרגיש שכל הקארמה השתנתה. בשלב הבתים היא מנצחת 0:2 את פולין, עושה 1:1 עם ארה"ב, ואפילו מנצחת 0:1 את פורטוגל. הקוריאנים בשלב הנוקאאוט, המדינה כולה בשיגעון, וזה בערך הרגע שבו הסיפור היפה מתחיל להתלכלך.
משחק שמינית הגמר נגמר כשהאיטלקים נראים כמי שעוד רגע יבצעו לינץ' בשופט. על המגרש הם הפסידו בהארכה, אבל מבחינתם נפסלו להם שערים חוקיים, וגם ההרחקה של טוטי היתה מוגזמת. אחרי רבע הגמר מול ספרד, כבר קיבלנו את הכותרת המצורפת כאן. פה הקוריאנים כבר ניצחו בפנדלים אחרי 0:0 ב-120 דקות, אבל בדרך נפסלו לספרד שני שערים בהחלטות שהשאירו מיליוני צופים עם תחושה, איך נאמר, קצת לא ארומטית. קוריאה, אגב, הנבחרת שעד 2002 הזה לא ניצחה במונדיאל, סיימה את הטורניר כשהיא הנבחרת הרביעית בעולם.

מהפכת המסך

היום זה בטח נשמע לכם מובן מאליו, אבל שתדעו שזה לא תמיד היה ככה. למעשה, מונדיאל 1970 היה הראשון אחרי שהוקמה למעשה הטלוויזיה הישראלית, שלרגל המאורע החליטה לשדר 4 משחקים ממנו: שלושת המשחקים של נבחרת ישראל + משחק הגמר. לא בשידור ישיר, אגב. ב-1974 כבר היו 12 משחקים שהועברו בשידור ישיר, ועם כל מונדיאל הכמות הזאת עלתה. במונדיאל 2002 ערוץ הספורט כבר נכנס לתמונה, עם המון שמות שבעצם נמצאים שם עד עכשיו, כמו מירי נבו ואלי אילדיס, שגיא כהן ונדב יעקובי. מה שכן, נדמה שהתקשורת מתקדמת הרבה יותר מהר מפיפ"א, כי למרות ההבטחה בכותרת שכאן למטה, מה שאנחנו מכירים היום בתור VAR – ייכנס לשימוש רק בעוד ארבעה מונדיאלים. ב-2018 ברוסיה.

הריצה הטורקית

עם כותרת כזאת עוד אפשר היה לחשוב שיש פה סכסוך של איזה חצי מאה, עד שנכנסים לפרטים ומבינים שמדובר במשהו שהתחיל שבועיים וחצי קודם. ברזיל וטורקיה נפגשו כבר במשחק הראשון בשלב הבתים. זה נגמר עם 1:2 לסלסאו, אבל אחרי פנדל ואדום סופר מפוקפקים שהלכו נגד הטורקים. זה היה יכול לשבור אותם, אבל זה רק הכניס אותם לאטרף. הם יעשו תיקו עם קוסטה ריקה, ינצחו את סין והיידה – הם בשלב הנוקאאוט.
עוד ניצחון על יפן בשמינית, עוד אחד על סנגל ברבע, והנה יש גומלין נגד ברזיל, הפעם בחצי הגמר. רונאלדו סגר את זה עם 1:0 קטן, ושלח את טורקיה לריב על המקום השלישי. היא השיגה אותו.

רונאלדו VS קאן

למה רונאלדו הוא חלק מהשער הזה, אני מניח שלא צריך להסביר. אבל אוליבר קאן זה כבר קצת מוזר, לא? ובכן, לא אם נזכרים איך נראה הטורניר הזה עבור השוער הגרמני. הנבחרת שלו נתנה שמינייה לסעודיה, עשתה תיקו עם אירלנד ודילגה מעל קמרון. אחר כך גרמניה היתה מאוד גרמנית עם שלושה ניצחונות 1:0 קטנים, ולמעשה עד הגמר אוליבר קאן יספוג רק שער אחד.
עד הדקה ה-67. ריבאלדו יבעט כדור חזק מחוץ לרחבה, קאן יירד אליו אבל במקום לתפוס ישמיט אותו לרגליים של רונאלדו. אותו אחד שתיכף יוסיף את השני ויסדר לנו את אחת התמונות הכי אייקוניות של הטורניר: אוליבר קאן יושב לבד ליד הקורה, מרוסק. האיש הבין שהוא הפסיד לגרמניה את הגמר שרק בזכותו היא הגיעה אליו.

התיקון של רונאלדו

הכותרת אומרת "אחד בשביל כולם", והתמונה היא של רונאלדו. וזה כמעט כל הסיפור של ברזיל במונדיאל 2002. כי מצד אחד, זו הייתה נבחרת עם כוכבים עצומים. ריבאלדו היה בשיאו, רונאלדיניו התחיל להפוך לאגדה, רוברטו קרלוס וקאפו היו שני מגנים שהם בעצם שחקני התקפה, ולואיז פליפה סקולארי בנה קבוצה חזקה, ממושמעת ומחוברת. אבל מעל כולם עמד סיפור אחד: רונאלדו.
לא רק כי הוא היה החלוץ המרכזי. לא רק כי הוא כבש. אלא כי כל הטורניר של ברזיל הרגיש כמו מסע אחד ארוך שנועד להביא אותו לרגע שבו הוא יוכל לתקן את 1998.
ארבע שנים קודם לכן, בגמר מול צרפת, רונאלדו היה אמור להיות מסמר הערב. במקום זה קיבלנו סיפור על פרכוסים, רעידות, הדחה מההרכב ואז החזרה והופעה חיוורת שנגמרה בתבוסה. אחר כך באו עוד פציעות באינטר, בעיות ברכיים, ניתוחים – וחודשים ארוכים שבהם בכלל לא היה ברור אם הוא יחזור להיות שחקן על. אבל ב-2002 הוא חזר. כן, היה שם את ריבאלדו שנתן טורניר אדיר וכבש כמעט בכל משחק, ואת רונאלדיניו שבדיוק החל להציג את עצמו לעולם, ואת קאפו ורוברטו קרלוס בצדדים – אבל זה הרגיש כאילו כולם שם כדי שרונאלדו יוכל להוריד את הקוף מהגב. הוא סיים את הטורניר כמלך השערים עם שמונה כיבושים, הניף את גביע העולם, ובעיקר סיפק תשובה לכל מי שחשב שאין פה מצב לקאמבק.
הפודקאסט "עיתונות חופרת במונדיאל" מבית Be.po זמין להאזנה ולצפייה באתר ynet, בכל אפליקציות הפודקאסטים ובערוץ היוטיוב של Be.po.