או-לה-לה. צרפת ממשיכה לחלום, להלום, ולפרק כל מה שעומד בדרכה ומנסה איכשהו לעשות קולות של התמודדות. עוד שלב, עוד צמד לקיליאן אמבפה, ועוד תצוגת ענק דוברת צרפתית שוטפת. הפעם השבדים היו שותפים למחזה במעמד צד אחד. זה נגמר רק ב-0:3 צרפתי, בעיקר כי הלהקה של דידייה דשאן כנראה הפעילה סעיף רחמים, או פשוט ביקשה לשמור אנרגיה להמשך. איזו נבחרת קסומה.
שעה ורבע לפני המפגש במטלייף – המשחק האיכותי ביותר שקיבלנו עד כה בשלב 32 האחרונות – וטינה טרנר כבר סיפקה את פסקול החימום ברמקולים עם Simply the Best. קשה היה לדעת אם הכרוז כיוון לקיליאן אמבפה, הפנים של הכדורגל הצרפתי, לעוסמאן דמבלה שמציג בטורניר הזה את אחד החודשים הטובים בקריירה שלו, או שמא מדובר בעוד בחירה אמריקאית קלאסית שאי אפשר לטעות איתה. המסר בכל מקרה היה ברור: הערב הזה שייך לכוכבים הגדולים באמת. והם הגיעו.
בניגוד למשחק בין גרמניה לפרגוואי בבוסטון, ה"מטלייף" בניו ג’רזי היה מלא לחלוטין. הצרפתים והכחול שלטו ביציעים מול השבדים והצהוב ביחס של 30:70 – די דומה לצפי בהחזקת הכדור בין הנבחרות. כשהמארסייז עלה, שמעו את האצטדיון עד לטיימס סקוור. הקהל הקולני של הטריקולור התמקם מאחורי אחד השערים ליד לוח התוצאות – מהלך חכם שסיפק מעט צל בסאונה הרטובה והחונקת של ניו ג’רזי, בעוד השבדים שתפסו את השער ממול קיבלו שמש ישירה שאמורה להספיק לשנה שלמה בסקנדינביה.
טירוף בכחול. אוהדי נבחרת צרפת גד שבדיה
(צילום: עוז מועלם)
בדקה ה-17 הצליחו הצרפתים לארגן גל "אולה" ביציעים, והשבדים אפילו הצטרפו לחגיגה, אך האחווה הזו הסתיימה מהר מאוד. ברדלי ברקולה חתך את ההגנה השבדית ולא היה רחוק מכיבוש. רגע לאחר מכן קיליאן אמבפה כבר מצא את הרשת, אך מערכת ה-VAR התערבה; קמצוץ מרפק של החלוץ הצרפתי היה בנבדל, והשער נפסל לקול שריקות בוז צורמות מהיציעים הכחולים. בהילוך החוזר על המסך הגדול התברר ש"קמצוץ מרפק" זה אפילו מוגזם – היו שם אולי כמה ורידים של אמבפה מעבר לקו.
בדקה ה-36 כל האצטדיון תפס את הראש. מייקל אוליסה זינק למספרת וירטואוזית ברחבה, ממש כמו בהתעמלות אמנותית. הכדור סחרר את הקורה, אך סירב להיכנס. זה היה חייב להיות שער הטורניר, אבל לפחות קיבלנו את ה"כמעט" היפה ביותר של המונדיאל.
וואו. המספרת של מייקל אוליסה נגד שבדיה
(צילום: עוז מועלם)
הצרפתים טיווחו את השער השוודי ללא הפסקה, בכדורגל שוטף, מלא ברק ואסתטיקה. השער היה חזק באוויר כמו ריח של יין אדום בבורדו. שוער שוודיה, יאקוב זטרסטרום, התחפש לספיידרמן במחצית הראשונה ונתלה על ווים דמיוניים כדי להגיע לכל כדור שבעטו ברקולה, דמבלה ואוליסה. כמעט לכל כדור.
על סף המחצית, אמבפה קיבל כדור נהדר מדמבלה – האיש שעבורו בישל פעמיים מול נורבגיה – והמשיך לרשת בעוצמה ובמהירות שיא. הפעם, אפילו ה-VAR הרכין ראש והתנצל. החלוץ הצרפתי רץ ישר לחבק את המאמן דידייה דשאן, שחזר לטורניר אחרי מות אמו, וכל הנבחרת הצטרפה אליו. זה היה רגע גדול הרבה יותר מכדורגל; מחווה אנושית מרגשת של כבוד והערכה למאמן שהפך כבר מזמן לדמות אב עבור דור שלם של שחקנים. החלוץ הצרפתי ממשיך לשבור שיאים – היזהר לך, ז׳יסט פונטיין.
מעל הכדורגל. דשאן ואמבאפה
(צילום: עוז מועלם)
הצרפתים יצאו למחצית השנייה כאילו הראשונה מעולם לא הסתיימה. אוליסה, במסירת קסם בדקה ה-52, עיצב את התפאורה עבור ברקולה, ששייט באלגנטיות אל הרשת והקפיץ את האוהדים ממול שחגגו עם שירת ״אולה, אולה, או-לה״. הם רצו מהשחקנים שלהם עוד – "סופרסייז מי", כמו שאוהבים האמריקנים בפאסט פוד שלהם.
בלתי ניתן לעצירה. אמבאפה חוגג נגד שבדיה
(צילום: עוז מועלם)
למזלם הרע של השוודים, אמבפה תמיד רעב, ואוליסה תמיד יודע לבשל. עוד מסירת ענק של האחרון בדקה ה-74 פיצחה את ההגנה השבדית בדרך לרגליים של החלוץ בעומק הרחבה. משם, אתם יודעים בדיוק לאן הכדור הולך במצבים כאלה. 0:3 לצרפת, צמד לקיליאן, ונשבע לכם שראיתי אפילו כמה שוודים מוחאים כפיים ביציע.
בתוספת הזמן שרו האוהדים הצרפתים לדידייה דשאן, והמאמן לא הסתיר את ההתרגשות. הוא ניצל את הדקות האחרונות כדי לשלוח לדשא מחליפים כמו דואה, גוסטו והרננדז, רק כדי להבהיר שגם הסגל השני של צרפת יכול לרוץ כאן עד הסוף. כשהשוודים חיפשו שער ניחומים עבור הקהל שלהם, הם גילו שההגנה הצרפתית לא מכניסה אורחים; השוער מייק מניאן לקח כמה כדורים קשים, שהיו הרבה יותר מחימום, והוכיח שהוא מוכן לאתגרים הבאים.
מי יעצור את הצרפתים? לא בטוח שיש למישהו תשובה. וואי וואי, פרגוואי, היריבה הבאה בשמינית הגמר – זו לא גרמניה הסטטית שפגשתם. זה קונקורד צרפתי שטס מהר יותר ממהירות הקול, ואף אחד בטורניר הזה עדיין לא מצא את הדרך להוריד אותו לקרקע.
