זו הייתה אמורה להיות חגיגת הסיום של לאו מסי במונדיאל: הרצון להטביע את החותמת הסופית בריקוד האחרון שלו, להשיג שובר שוויון עם זכייה שנייה ברציפות בגביע העולם, ולהפוך סופית לגדול מכולם. אלא שכגודל הציפייה, כך גודל ההתרסקות - תצוגת נפל אישית וקריסה קבוצתית מוחלטת בגמר מול ספרד, שכתשה את האלופת היוצאת ללא שום בעיה.
את דמעות האושר שקיווה מסי למחוא, יחד עם מיליוני מעריציו ברחבי העולם, החליפו דמעות של אכזבה צורבת ובעיקר תסכול עמוק אחרי שהציג משחק מביך.
זו לא הייתה הופעה מיתולוגית סטייל מראדונה במקסיקו 1986, פלה של 1970, או אפילו של מסי עצמו מקטאר. הדמעות באצטדיון המטלייף בניו ג'רזי מחקו את האיפור הכבד של אוהדי ארגנטינה. התופים וכלי הנגינה ששיגעו את רחובות ניו יורק וקיוו להמשיך את המנגינה מדוחה - קופלו בשקט ובאבל.
המספרים החלשים
54 נגיעות בלבד של מסי בכדור ב-120 דקות. אפס מסירות מפתח של הפרעוש לאורך כל המשחק. נגיעה אחת בלבד של ארגנטינה ברחבת ספרד ב-90 דקות (נתון השפל בהיסטוריית הגמרים). 117 זו הדקה שבה ארגנטינה בעטה לראשונה למסגרת. המסיכה ירדה: הדרך הקלה עד למאסטר-קלאס הספרדי.
פאו קובארסי ומארק קוקורייה העלימו לחלוטין את מסי, שסיפק את משחקו החלש ביותר בשנים האחרונות. אלא שהבעיה לא הייתה רק בפרעוש. כל הנבחרת הארגנטינאית סיפקה הופעה מעליבה בסטנדרטים של מעמד גמר.
מסי מול ההגנה הספרדית
(צילום: FRANCK FIFE / AFP)
מתברר כי חצי השעה האחרונה מול אנגליה הנאיבית בחצי הגמר הייתה מצג שווא, האנגלים היו הנבחרת האיכותית היחידה שאיתה נפגשה ארגנטינה בדרך. עד לאותו מפגש היא התקשתה והתאמצה מול יריבות צנועות כמו כף ורדה, מצרים ושווייץ, מבלי לספק אפילו הצגה אחת – עד שהגיעה ספרד שהעלימה אותה כליל.
ארגנטינה לא בעטה אפילו בעיטה אחת לשער עד לדקה ה-117. אלו נתונים מביכים שאף נבחרת ארגנטינאית לא רשמה בעבר. הסיום של 90 הדקות הראשונות עם נגיעה אחת בלבד ברחבה היריבה הוא הנתון החלש בתולדות גביעי העולם.
משחקה האגרסיבי של ארגנטינה, שגבל בברוטליות לאורך כל הטורניר, הגיע לשיאו בגמר עם כרטיס אדום מוצדק לאנסו פרננדס. התמונה הכי מכוערת הגיעה עם שריקת הסיום: לאנדרו פארדס רץ באמוק לעבר גאבי ושחקנים ספרדים צעירים נוספים והכה אותם. רק התערבות מהירה של המאמן ליונל סקאלוני מנעה קטטה המונית על הדשא.
המכות בסיום המשחק
(צילום: AP Photo/Yuki Iwamura)
זה היה ערב שבו אוהדי ארגנטינה חטפו נוקאאוט מקצועי מהדהד. אחרי חודשים של הכנות, שירים ואמונה יוצאת דופן כי במשחקו האחרון מסי יניף שוב את הגביע, הם עזבו את האצטדיון מתוסכלים, חפויי ראש ודומעים ברכבת אל מעבר להדסון, הישר לתוך החגיגות האדומות של הספרדים.
