אוהדי ארגנטינה צובעים את קנזס סיטי
(צילום: עוז מועלם)
לפני שעשה קאמבק אל ארץ הכדורגל עם צמד מול אוזבקיסטן, רונאלדו נראה מהצד חיוור כזה. מסוחרר. יכולת לדמיין את העלייה שלו לכר הדשא כהליכת נידון לגרדום, כשהוא נתמך וכושל בצעדיו. ככה זה מרגיש, ניתחת, כשיקום שלם נובר בגופת השחקן שאתה. שולף ברך, בוחן: "כבר לא עובדת", אומר. שולף לב, מהנהן: "מסתבר שהיה לו".
לפני שהתחולל הנס הרפואי מול אוזבקיסטן, בכל אופן, בן ה־41 נראה כמו אחד שיותר מהכל זקוק לחיבוק. אולי כוס תה חם. ואם אפשר, שיעלימו ממנו את העולם כפוי הטובה הזה. עולם שהתהפך עליו עם חמישייה של לאו מסי, ורביעייה של קיליאן אמבאפה, ועכשיו מצפה שירוץ, יבקיע, כל הדברים האלה שקורים במונדיאל. ופחות קרו לו לאחרונה.
מאז בני גנץ לא היה לחץ על מישהו לפרוש כמו על רונאלדו. אבל אז הגיע הכדור החופשי בדקה ה־17. לא הגול שבא לפניו, לא זה שאחריו – הכדור החופשי. שם, כשהוא מקריב את עצמו לטובת תרגיל של נונו מנדש, רונאלדו נולד מחדש. לא נולד, נולד. נולד לצורך המונדיאל. לצורך הריקוד האחרון.
האיש שבקטאר 2022 טען שכדור פגע לו ב־DNA של השערה, כדי לנסות לגזול שער מברונו פרננדש, הבין שלהיות רונאלדו כבר לא מספיק. הוא צריך לעשות יותר. ולעשות יותר זה קודם להפריע פחות. לא כל יום הרי תבוא אוזבקיסטן כדף אקסל לשיפור סטטיסטיקות. אז לפני שהוא מזכיר שהוא לא שכח לכבוש – והוא לא שכח – CR7 צריך להוכיח שאין סכנה שיכשיל את הטאלנטים שסביבו.
הכוורת של מסי
בארגנטינה של מסי, שהיא הרבה פחות נוצצת מפורטוגל של ויטיניה־נבש־פרננדש־סילבה, אין סכנה כזאת. מסי הוא הדבורה המלכה שבכוורת. בכוורת של פורטוגל רונאלדו נראה ביותר מדי פעמים כמו צרעה שנכנסה בטעות.
שיטת המונדיאל הנוכחית, אינפלציה של נבחרות זעירות, הציתה מלחמת כוכבים של גדולי הענף. כולם יורים לכל עבר. באירוע הזה, מותר להמר, רונאלדו הוא לא באמת גיבור ראשי. הוא רק התבלין.
מסי במדי נבחרת ארגנטינה
(צילום: עוז מועלם)
זה לא מפריע לוויכוח על זהות הגדול מכולם, הארגנטינאי או הפורטוגלי, להתעורר שוב. עזבו שמסי הוכיח שזה לא רלוונטי. מהצד, יוני 2026, זה נראה כמו קרבות המעריצים שבין שושנה דמארי ליפה ירקוני.
מסי כבר שכח את מי חיבק אתמול, אבל האלג'יראים עוד טרודים באדום שלא קיבל נגדם. הפרשן המקומי מוסטפא אל־מעזוזי פתח עלינו השבוע ב־200 עם תיאוריות קונספירציה, שרק קריקטורה תואמת הייתה חסרה לידן. "מסי מוגן על ידי הלובי היהודי ששולט בעולם. אנחנו תומכים בפלסטינים ולכן רוצים שניכשל", האשים.
אז ראשית, לא צריך לרגוז – מאשרים. שולטים בעולם. ומגינים על מסי. אנחנו, הלובי היהודי, הגב של מסי. מסי זה בזכותנו. אם לא אנחנו, היה עם כוס פלסטיק בלה גארדיה. היה גומר כמאמן בבני־יהודה.
שנית, השליטה שלנו בעולם רחוקה מלהסתכם במסי. המצלמה החדשה שעל השופטים? משדרת לבור שבקריה. הברקים במשחק של צרפת־עיראק? עבודה של המכון הביולוגי בנס־ציונה. הצ'יפ בכדור של המונדיאל? יתפוצץ כשישראל כ"ץ ייתן את האוקיי. קורסאו? אין כזאת מדינה, הכל המוסד. שאקירה ביציעים? מרגלית צנעני.
ואגב, אנחנו מנצלים את השליטה שלנו בעולם כדי לרקוח תבשיל נוסף שבסופו, כנגד כל הסיכויים, אתם, אלג'יריה, לא תזכו במונדיאל. כן, מה ששמעתם. תבדקו אותנו בעוד חודש.
מישהו מוכן לעשות טובה ולשלוח את זה לחבר האנטישמי החדש שלנו באימייל של לא־יהודים?
