אחרי מונדיאל הנשים, אליפות אירופה והקופה אמריקה, יגיע 8 ביוני 2030, ממש מעבר לפינה: מאה שנים של גביע עולמי, שש מדינות מארחות, שלוש יבשות ואחד ג'אני אינפנטינו, אינפנטינו, אינפנטינו, שראשו כבר בכיסים העמוקים של הממלכה הסעודית.
הגביע העולמי הראשון, בהשתתפות 13 מדינות בלבד, התקיים ב־1930. אורוגוואי, שאירחה את המשחקים, זכתה בגביע. בעוד ארבע שנים המארחות הראשיות של הטורניר תהיינה מרוקו, פורטוגל וספרד. מדובר בבחירה אינפנטינו־מקיאוולית טיפוסית: הוא נתן לדרום־אמריקה (ארגנטינה, פרגוואי ובמיוחד לאצטדיון במונטווידאו שבאורוגוואי) את הכבוד הסנטימנטלי של אירוח משחקים לציון מאה שנה לקיום הטורניר, נתן לאיבריה האירופאית נתח (שתי ערים בפורטוגל, שמונה בספרד), נתן למרוקו האפריקאית עוד נתח (שש ערים), ומרוב נתחים לא נותרה לו ברירה, אלא להעניק את אירוח 2034 לערב הסעודית.
מה שאומר שלמונדיאל הבא יהיו בסך הכל שש מארחות ושישה כרטיסים אוטומטיים למפעל, ושכמו בטורניר הנוכחי שלוש מהן יהיו מיבשת אמריקה, מה שמבטיח בוודאות עוד עליות של קבוצות מפתיעות. האצטדיונים במונטווידאו, אסונסיון ובואנוס איירס יארחו את משחקי הפתיחה כבר ב־8־9 ביוני, אבל טקס הפתיחה הרשמי ושאר המשחקים יחלו רק חמישה ימים לאחר מכן.
לאור ההצלחה המסחררת של הטורניר שזה עתה הסתיים בפורמט החדש של 48 נבחרות, אפשר להמר כמעט בוודאות שהמספר הזה יישמר גם למונדיאל הבא. אם המספר ישתנה, הרי שזה יהיה רק כדי להרחיב את מספר המדינות. ההתאחדות הדרום־אמריקאית הגישה הצעה כזו לפיפ"א, שראשיה אמרו שהם ידונו בה. אינפנטינו כבר התבטא כי "48 נבחרות אומר שיותר מדינות יכולות להאמין, יותר ילדים יכולים לקוות, ויותר הזדמנויות יינתנו לעולם כדי להשתתף במשחק הגלובלי". פואטיקה שווייצרית.
אם זה עבד עם 48, למה שזה לא יעבוד עם 64? רק שאם ההצעה להכפיל את מספר הנבחרות בין 2022 ל־2030 (מ־32 ל־64) תתקבל, יש מצב שבו למונדיאל 2046 כבר לא יהיו משחקי מוקדמות: כל המדינות תעפלנה. אפילו איטליה.
קיבלו את האירוח ב-2034. שר הספורט של ערב הסעודית, הנסיך עבדולעזיז בן טורקי אל-פייסל
(צילום: Yasser Bakhsh/Getty Images)
בין אינפנטינו לרונאלדו
סמכו על אינפנטינו. הוא יכול לדבר על ההצלחה של הנבחרות האפריקאיות (תשע מתוך עשר העפילו לשלבי ההכרעה), על התחרותיות של הקבוצות הקטנות, על החובה שלו ושל הארגון לתת צ'אנס לכל העולם להשתתף בטורניר עולמי, ועל הקשר שבין הרחבת המשחקים למאמצים וההשקעה של כל התאחדות, אבל בסופו של דבר זה עניין כלכלי. אם זה כן יקרה, יהיה אפשר גם לקבוע באופן ודאי שלפיפ"א, עם לוגיסטיקה של שלוש יבשות ושש מדינות, לא ממש מזיז ממשבר האקלים העולמי.
השאלות לגבי הגביע העולמי הבא כבר מצטברות: האם צרפת וספרד ימשיכו את השליטה שלהן בכדורגל העולמי? איך תיראה המהדורה הארגנטינאית בעידן פוסט־מסי? האם איטליה תצליח סוף־סוף לחזור לטורניר? האם גרמניה (כנראה תחת הנהגתו של יורגן קלופ) וברזיל יצליחו לשחזר את המעמד שלהן בפסגת הכדורגל? האם יימשך גרף העלייה באיכות וההישגים של הנבחרות האפריקאיות? והאם הנבחרות הקטנות תמשכנה לצמצם פערים או שקייפ ורדה הייתה אפיזודה חולפת?
יופיע גם במונדיאל הבא? רונאלדו
(צילום: REUTERS/Phil Noble)
הרבה סימני שאלה. אישית, אני יכול להמר כמעט בוודאות על תשובה אחת: אם הוא לא יפרוש עד אז, והוא לא, כריסטיאנו רונאלדו יהיה חלק מהסגל הפורטוגלי למרות ההצהרות שלו שזה היה המונדיאל האחרון שלו. זו לא אפשרות שהאגו שלו, ושפורטוגל, אחת המדינות המארחות, יכולים לוותר עליה.
בין ספרד למרוקו
ואם לתשובה לשאלה הזו נצטרך לחכות כמה שנים טובות, הרי שהעימות הפוליטי־ספורטיבי־דיפלומטי בין ספרד למרוקו לגבי אירוח משחק הגמר כבר יצא לדרך. ההתאחדות המרוקאית טוענת כי היא צריכה לארח אותו מפני שהגמר נערך רק פעם אחת באפריקה (2010, יוהנסבורג) ובעיקר בגלל שהיא בונה אצטדיון חדש מחוץ לקזבלנקה בעלות של 12 מיליארד יורו עם קיבולת של 115 אלף צופים, הרבה יותר מאשר סנטיאגו ברנבאו וקאמפ נואו, שני האצטדיונים המובילים בספרד שעברו לאחרונה שיפוץ. ספרד טוענת מנגד, כי משחקי גביע אפריקה שנערכו בינואר במרוקו, ושפעו בשערוריות ומהומות אלימות על ומחוץ למגרש, מוכיחות שבניגוד לניסיון הרב שצברה ספרד באירוח טורנירים בסדר גודל כזה, מרוקו עדיין לא בשלה לכך.
את המשחקים יארחו 23 אצטדיונים. ארבעה יהיו חדשים לחלוטין, 11 יעברו שיפוץ נרחב לקראת המשחקים, ואילו שמונת האחרים סיימו או עומדים בפני סיום שיפוץ מקיף. הארכיטקטורה שלהם תשקף את המגמות החדשות באצטדיוני כדורגל, עם דגשים על יצירת אווירה - וגם תזרים מזומנים. היציעים יהיו הרבה יותר קרובים למגרש ורובם יהיו מקורים, אזורים נרחבים שיוקדשו לאירוח עם סוויטות פרטיות, יציעי VIP ומועדוני עסקים, מקומות פרימיום ביציע עם שירותי אירוח, ובנייה שתאפשר לאצטדיונים לארח גם אירועי תרבות גדולים.
המגמות הללו, מחירי הכרטיסים המאמירים והעברת השידורים מערוצים ציבוריים לערוצים בתשלום, מוכיחות שהטורניר הבא ימשיך את הגרף של המונדיאלים האחרונים: אנשי העניבות של פיפ"א ידבררו את עצמם לדעת על כך שהם רוצים להפוך את הספורט לעממי, אבל המדיניות שלהם תבהיר שכדורגל הופך יותר ויותר לנחלתן של האליטות.
פורסם לראשונה: 01:30, 20.07.26
