אלפי ק"מ מבואנוס איירס, בלב דאונטאון קנזס סיטי, הקימו הארגנטינים רפובליקה משלהם ליד האאוטלט הנחשק באזור, לקראת המשחק הראשון של אלופת העולם מול אלג'יריה הלילה (בין שלישי לרביעי, 4:00). יריעות ענק ודגלי תכלת-לבן גידרו את האוטונומיה בפארק, ועליהן נפרשו פני שני הקדושים של הכדורגל הארגנטיני, דייגו ארמנדו מראדונה וליאו מסי.
גם בקרב האלפים שהגיעו לא נרשמה הכרעה. חולצות מספר 10 של 1986 ושל 2022 הופיעו כמעט בשוויון מוחלט, כי האומה הארגנטינית עדיין מסרבת לבחור בין האב לבן. עם זאת, לדייגו עדיין יש יתרון ניכר בדגלי הענק הנושאים את דיוקנו ושם מסי צריך לסגור פערים, אולי יסגור בטורניר הנוכחי, אולי לא יסגור לעולם. יש משהו במראדונה, בפנים הספק מיוסרות ספק מתנשאות, בתשוקה העצומה לכדורגל, בכריזמה של כוכב רוקנרול, שפשוט יותר הולם למעמד של סמל בדגל הארגנטיני. זה לא רק כדורגל.
אוהדי ארגנטינה צובעים את קנזס סיטי
(צילום: עוז מועלם)
בארגנטינה קוראים לזה בנדראסו (Banderazo), כפשוטו מצעד דגלים, בהרחבה - הפנינג יוצא דופן. החום הכבד בקנזס לא הרתיע איש מהארגנטינים. אלפי אוהדים בחולצות תכלת לבן - מכל שנה אפשרית - הגיעו עם כמה וכמה מערכות תופים ניידות, שרו, רקדו וקפצו במשך שעות. מסביב נמכרו חולצות משלוש הזכיות בגביע העולם, מ־1978 של מריו קמפס והקפטן האגדי דניאל פסארלה, דרך 1986 של מראדונה ועד 2022 של מסי. שלושה גביעים, שלושה דורות, שלושה פרקים מאותה דת.
כמו בכל מקום שבו מופיעים המוני אנשים, גם הקפיטליזם האמריקני יודע לזהות הזדמנות. בעלי עסקים קטנים הקימו דוכנים מאולתרים ומכרו בירה, כובעים, משקפי שמש וכל מה שאפשר להציע לאוהד שנמצא אלפי קילומטרים מהבית, כולל מגיני מסך לטלפון שחוליאן אלברס מחייך עליהם. בלי שאיש הכריז על שוק, נולד אחד כזה. לצדם התייצבו ארגנטינים ממולחים עם דוכני בשר צלוי בכל פורמט אפשרי, מצ'וריסוס נוטפות על מקל ועד סטייקים דחוסים בתוך לחמניה. כך צעד אוהד ארגנטיני עם לחמניה עצומה ובתוכה 500 גרם פיקניה, כשהרוטב מהכריך מטפטף על גג העגלה של בנו התינוק, לבוש בחולצה זעירה מספר 10. לילד שלום. האבא צריך מקלחת אחרי הארוחה.
אמיליאנו, ארגנטיני שהגיע במיוחד משיקגו, פתח דוכן נקניקיות ענק בלב החגיגות. מאחורי הגריל שלו השתרך תור באורך הסרט אוויטה והוא גבה 10 דולר על מנה, הפקעת מחירים כמובן. במזנון ממול זה עלה 3 דולר. ריח הבשר התערבב בתופים, בשירה ובדגלים, ובשלב מסוים היה נדמה שאפילו קנזס סיטי עצמה נכנעה. הכבאיות של העיר הגיעו לעשות סיבוב של כבוד ובמקום לפקח על החגיגות החליטו להצטרף אליהן בצפירות בעוצמה מפלחת עור תוף, לצהלת אוהדי ארגנטינה.
ממול הפך הביסטרו הסיני של צ’אנג בעל כורחו למסעדה עליזה מאוד ברוסריו. גל החולצות של מספר 10 שטף גם אותו. מנהל המקום הנדהם הסתובב אחוז תזזית והזעיק תגבורות למטבח אחרי שהוכרז סולד אאוט במנת האגרול השמנמנה. אוהדי ארגנטינה תלו דגלי ענק בחזית המסעדה ואפילו מאחוריה, אבל הסינים לא מחו, כנראה הבינו את גודל השעה הפיננסית. לא רחוק משם השתרע סטייק האוס ברזילאי ענק, אבל יש קווים קשוחים שגם בקנזס הארגנטינים לא יחצו. תור לא נרשם מול הבשר שהוצע מהנמסיס. אפשר להמר שצ’אנג לא סיים את הערב חמוץ-חריף, הוא הלך הביתה מתוק כמו הרוטב האדום הזרחני שלו. סין - ברזיל 0:1.
מסביב לכיכר עשה הקפות מיניבוס קטן שכולו עטוף בתמונות של נבחרת ארגנטינה מקטאר 2022. בפנים נדחסו לפחות הרכב 11 שלם ועוד סגל מחליפים, אבל איכשהו העסק הצליח לנוע. כמו לוויין תכול־לבן, המשיך המיניבוס להקיף את הרפובליקה הארגנטינית הזמנית שהוקמה בלב העיר. השוטרים המקומיים העדיפו שלא להתערב, והמיניבוס ממשיך להסתובב עד עצם היום הזה.
בפארק אנחנו פוגשים ארבעה ישראלים בחולצות ארגנטינה: גוסטבו, ליאו, אדריאן וריקי. הם הגיעו מקיבוץ חצרים וכולם חוגגים בדיוק 50, אז ארגנו לעצמם מתנה מושלמת. "השחקן השני הכי חשוב בנבחרת הוא מרטינס השוער", מפתיע אותנו גוסטבו בפרשנות נרחבת. "אחרי המשחק אנחנו ממשיכים לדאלאס במכונית, משהו כמו 10 שעות. אין דרך יותר טובה לחגוג 50, באנו לחמם גרונות למחר. בטח שארגנטינה יכולה לעשות את זה שוב".
5 צפייה בגלריה
בעלי עסקים קטנים הקימו דוכנים מאולתרים ומכרו כל מה שאפשר להציע לאוהד הארגנטינאי
(צילום: עוז מועלם)
בין האלפים מארגנטינה היה גם לואיס, שהגיע עם בנו בן ה-8 ועם חברים מפרובינציית צ’ובוט שבדרום ארגנטינה, אחרי מסע של 33 שעות. "זו הפעם הראשונה שלנו במונדיאל", סיפר. "אני מאוד מתרגש. הבנדראסו זה משהו שרק אוהד ארגנטיני יבין באמת – דגלים, חגיגות, ריקודים ביחד. אנחנו האלופים, אז אנחנו יכולים לחזור על זה. מה השאלה?".
כשנשאל מי גדול יותר, מראדונה או מסי, לואיס חייך וסירב ליפול למלכודת. "שניהם", היה נחרץ. "אל תכריח אותי לבחור".
תושבי קנזס התקשו להבין מה נפל עליהם באמצע יום שני משעמם ולוהט. אמריקאית שדחפה עגלת תאומים הביטה באלפי הארגנטינאים, שלפה סלולר, תיעדה ארוכות, חייכה ואמרה: "אלוהים אדירים, הם פשוט משוגעים - אבל זה ממש חמוד".
וכך התחיל השיגעון המתוק. לקהל של ארגנטינה אין מה להוכיח. הם באמת אלופי העולם.
