איזה טרלול. שעות ארוכות אחרי שריקת הסיום, מקסיקו סיטי מסרבת לנוח. האצטקה פשוט פרק עצמו לרחובות הבירה בנחילי אדם בירוק, שם נפגשו בדרך לכיכר אנחל דה לה אינדנפנדנסייה עם אוהדים שזרמו מכל עבר ללא הפסקה, בקצב מוגבר, כאילו המשחק נגמר ממש עכשיו. הברים מלאים עד אפס מקום, המסעדות המשיכו לעבוד בקצב מסחרר, בלי מקום פנוי. לו היה מרטי מקפליי נקלע למקסיקו סיטי בדלוריאן שלו, הוא היה משוכנע שהנבחרת המקומית זכתה בגביע העולם ולא ניערה בקלילות במשחק הפתיחה את דרום אפריקה, שעוד טרחה לקבל שני אדומים, מסרבת לנעוץ סיכה כלשהי בבלון המקסיקני, שהיום כבר נפוח מאוד מגאווה.
מזג האוויר המאוד לא נוח לא שיחק פקטור. כל החגיגות, החל בהמתנה לשחקני הנבחרת מחוץ לאצטדיון האצטקה ועד למסעדות והברים במרכז העיר, נערכו תחת גשם שוטף, כזה שבישראל היה מעביר את החזאים למתכונת שידורים מיוחדת עם כותרות על סערה באזור. למקסיקנים הגשם לא גירד את קצה המטרייה שאין להם.
1 צפייה בגלריה
אוהדי מקסיקו חוגגים מונדיאל 2026אוהדי מקסיקו חוגגים מונדיאל 2026
הגשם לא עצר אותם. אוהדי מקסיקו חוגגים
(צילום: עוז מועלם)
המסיבה החלה כבר מחוץ לאצטדיון. אלפי אוהדים המתינו במשך יותר משעה לשחקני הנבחרת, מסרבים להתפזר למרות שהיו רטובים מדי.
ואז הגיע האוטובוס של הנבחרת. לא לבד, כמובן. מאחור נסעו כלי רכב צבאיים, בכל אחד מהם לוחמים במסכות שחורות, בנשקים שלופים ותתי מקלע אימתניים, כאילו מרטין סקורסזה פגש את אוליבר סטון על סט הוליוודי עתיר תקציבים. כשהאוטובוס חלף, נראו נערות צורחות כמו בסרטוני הביטלמניה בשחור-לבן. טירוף, כבר אמרנו?
עוד דבר בלט בחגיגות - הן באמת של כולם. ברחובות אפשר היה לראות תינוקות רכים מחוברים לאימותיהם במנשאים, ילדים עטופים בדגלי מקסיקו, בני נוער, זוגות צעירים, נשים וגברים, סבים וסבתות שלא התכוונו להחמיץ את הערב, ואפילו לא מעט צ’יוואוות במיטב האופנה, כי בכל זאת מדובר במקסיקו.
גם הרוכלים מבינים שמדובר בערב מיוחד. הם לא המתינו לקהל, אלא רדפו אחריו, בעצם עדיין רודפים. עם ערימות של חולצות נבחרת בידיהם, הם הסתערו אל תוך ההמון בניסיון לתפוס עוד לקוח ועוד אוהד בדרכו לחגיגות. אחד מהם, בחור צעיר עם עשרות חולצות ירוקות על כתפיו, פילס את דרכו בין אלפי האנשים. לפי האנרגיות שלו, הוא כנראה עשה את החודש בערב אחד, והמונדיאל רק התחיל.
גם אמן הקעקועים בפינת הרחוב סירב להוריד את התריס, והחנות הקטנה שלו המשיכה לעבוד עמוק אל תוך הערב. שאלתי אותו אם ככה עובדים אצלו עד מאוחר בכל יום. "לא ממש", הוא מחייך, "אבל מאז הניצחון כבר קעקעתי שניים או שלושה דגלי מקסיקו". אין לי ספק שאם היה מכיר את הסלוגן, המקעקע המקסיקני היה טוען שידו עוד נטויה.
באחד הצמתים ראינו מכונית שנראתה כאילו יצאה בשלום משנת 1978 נכנסת בפיאט קטנה. שני הנהגים עצרו לא בצד, הביטו בנזק, החליפו כמה מילים והמשיכו הלאה כאילו כלום לא קרה. שריטה בפח לא באמת יכולה להתחרות עם 0:2 על דרום אפריקה.
בקצב הזה, הנשיאה, קלאודיה שיינבאום, תיאלץ להוציא צו מיוחד שיחייב את אזרחי מקסיקו לחזור הביתה. אם ככה נראות חגיגות הניצחון הראשון, מה יקרה במקסיקו סיטי כשהנבחרת תגיע לשלבים הבאמת גבוהים? נצטרך להישאר כדי לספר.