בדרך לפנתיאון
עיראק - נורווגיה (בין שלישי לרביעי, 01.00, בית 9)
אם יש שחקן אחד שמגיע למונדיאל הזה עם תיק כבד יותר מהמזוודות שלקח איתו לארה"ב, זה ארלינג הולאנד. לא בגלל הבגדים. בגלל ההיסטוריה. הענק הנורדי נושא על גבו ציפיות של מדינה שלמה ואולי יותר מעיק, את הציפיות הגבוהות מעצמו.
בגיל 25, אחרי מאות שערים, ליגת האלופות, טרבל עם מנצ’סטר סיטי ומעמד של מי שרבים מוכנים להישבע בשמו כחלוץ הטוב בעולם, הוא מגיע לבמה שמעולם לא הכיר. לא מונדיאל. לא יורו. שום טורניר גדול של נבחרות. כלום.
בזמן שפלה כבר היה אלוף עולם בגיל 17, קיליאן אמבאפה חגג זכייה במונדיאל בגיל 19 ולאמין ימאל הפך לאחד מכוכבי יורו 2024 לפני שהספיק ללמוד חניה ברוורס, הולאנד מגיע לגיל 25 כשהוא עדיין בתול לחלוטין במונחים של במות גדולות. לאו מסי שיחק במונדיאל הראשון שלו בגיל 18, כריסטיאנו רונאלדו עלה ליורו הראשון שלו בגיל 19, ורונאלדו הברזילאי כבר היה חלק מהסגל של ברזיל בגיל 17, בזכייה ב־1994. כמעט כל מי שהולאנד מבקש להשתייך לפנתיאון שלו, כבר היה שם מזמן. וזה בדיוק הסיפור.
כי הולאנד לא רוצה להיות רק עוד חלוץ גדול. הוא לא רוצה להיזכר רק כאיש ששבר שיאים בפרמייר־ליג. הוא משתוקק לשבת באותה שורה עם פלה, מסי, רונאלדו, רונאלדו הברזילאי. הדבר היחיד שמפריד בינו לבינם אינו קצב השערים, עם זה הוא מסתדר. אלא העובדה שהם השאירו עקבות על הבמה הגדולה ביותר. הוא עדיין לא.
"מעולם לא חוויתי את נורווגיה במונדיאל", מיהר להזכיר לאחר ההעפלה (היא הופיעה לאחרונה ב־1998, לפני שנולד). "זו הייתה המטרה הגדולה שלי במשך הרבה מאוד זמן. עכשיו זה סוף־סוף קרה, ואני נרגש מאוד לקראת מה שמחכה לנו". גם את הלחץ הוא לא מסתיר. "הייתה תחושת הקלה עצומה להעפיל לאליפות העולם. זה היה כל כך מתגמל". לא צריך לקרוא בין השורות כדי להבין כמה משקל כבר ירד מכתפיו לפני העלייה למונדיאל. אבל כעת שוב כל הלחץ עליו.
לא רק בנורווגיה, כמעט בכל עולם הכדורגל. רבים מסמנים את הולאנד כמועמד למלכות השערים של הטורניר למרות העובדה שנורווגיה לא צפויה לרוץ עד לשלבים הגבוהים באמת, וייתכן שהפתיחה נגד עיראק תיצור סטנדרטים שיוכלו לאפשר לו להתפוצץ. המאמן סטולה סולבאקן זיקק את הפורמט הנורווגי למונדיאל 2026: "כולם יודעים שארלינג הוא שחקן ההכרעה הגדול שלנו. התפקיד שלנו הוא להביא אותו לאזורים שבהם הוא הכי מסוכן".
עם כל הכתרים להולאנד, נורווגיה היא לא רק הנבחרת שלו. אחד מהקשרים היותר מבריקים באירופה, מרטין אודגור (ארסנל), נמצא בגבו, ובסגל תמצאו גם את אנטוניו נוסה (רד בול לייפציג), אוסקר בוב (פולהאם) ואלכסנדר סרלות (אתלטיקו מדריד). זו נבחרת שמשחקת כדורגל התקפי, מאוד טכנית, לא המשעממת מפעם, גם לא אחת מאריות הטורניר. ככה היא באמצע. וטכנית הרבה יותר מזו שזוכרים משנות התשעים.
היריבה הראשונה, עיראק, אולי נשמעת לישראלים תלושה מאליפות העולם, אבל העיראקים היו במקסיקו 1986, בזמן שהנבחרת שלנו לא ראתה דשא של מונדיאל ממקסיקו 1970, אז תורידו את ההתנשאות. "אריות מסופוטמיה" רשמו קמפיין מוקדמות אסייתי פנטסטי והעפילו למונדיאל השני בתולדותיהם. הנבחרת העיראקית מגיעה כעוף מוזר בבית, נשענת על משמעת טקטית קשוחה, רוח לחימה חסרת פשרות והחלוץ המוביל איימן חוסיין (אל־כרמה). מול הולאנד והנורווגים אין להם מה להפסיד. בעיראק אין כוכבי־על, כן יש גאווה לאומית, תשוקה וקהל נאמן שמלווה אותה כאילו כל משחק הוא חג. אבל הולאנד.
זהירות, מוקש
ארגנטינה - אלג'יריה (בין שלישי לרביעי, 04.00, בית 10)
קנזס סיטי מתחילה להרגיש ברחובות את ארגנטינה, כשמאתמול כבר מסתובבים אוהדים בחולצות של אלופת העולם. בשעות הערב יצא למפגן כבוד גם ג׳יפ שחור ענק שכולו זעק צבעי ארגנטינה, מתוכו שר קנדריק למאר בווליום שהעביר את התרעות הטורנדו המקומיות להבהב.
הטירוף סביב האלופה המכהנת בשיאו, אבל בתוך המחנה של ליונל סקאלוני שומרים גם על דריכות שיא לקראת מחזור הפתיחה באצטדיון ארוהד בקנזס סיטי, הידוע יותר כבית של הצ׳יפס. הפעם פטריק מהומס יפנה את הבמה לקוורטרבק של ארגנטינה, לאו מסי.
ארגנטינה לא באמת בליגה של אלג׳יריה אבל היא הפסידה לערב הסעודית בקטאר 2022 באחת הסנסציות הגדולות של הכדורגל העולמי. אלג׳יריה עצמה הייתה שותפה לכזו, כשהדהימה את מערב גרמניה במונדיאל 1982. סקאלוני מודאג מהכשירות של המגן גונסאלו מונטיאל והקשר ניקולס גונסאלס, לצד פציעה באצבע של השוער אמיליאנו מרטינס. החדשות המרגיעות מגיעות מכיוונו של מסי, שקיבל דקות מבוקרות במשחקי ההכנה וצפוי להוביל את ההתקפה לצד חוליאן אלבארס.
אלג'יריה מגיעה לעימות הרשמי הראשון אי פעם בין הנבחרות כשהיא במומנטום טוב ."שועלי המדבר" רשמו קמפיין הכנה מרשים שכלל ניצחון 0:1 יוקרתי מאוד על הולנד ו־0:4 על בוליביה. המאמן הבוסני, ולדימיר פטקוביץ', בנה תלכיד קשוח שנשען על הניסיון של ריאד מחרז (אל־אהלי) והכישרון של החלוץ אמין גואירי (מארסיי).
מבחן אמבאפה
צרפת - סנגל (הערב, 22.00, בית 9)
קיליאן אמבאפה מגיע למונדיאל 2026 לא כקיסר הבלתי מעורער של הכדורגל, אלא כשחקן שמבין שבריאל מדריד אפשר להיות מלך שערי הליגה הספרדית עם 25 כיבושים ועדיין להרגיש כאילו אתה עומד למשפט. אחרי עונה שבה סיפק מספרים מצוינים, אבל נכשל עם הבלאנקוס במאבקים הגדולים וספג ביקורות קטלניות בתקשורת הספרדית, החולצה של צרפת היא כרגע לא פחות מהאאוטפיט של קפטן אמריקה.
אמבאפה יודע שהדרך היחידה להשתיק את הלחששנים ממדריד היא להזכיר לעולם מי בעל הבית האמיתי. בראיון לקראת המשחק הוא לא התחמק: "מונדיאל הוא טורניר של רגעים, ואסור לנו למצמץ אפילו לשנייה. אנחנו מכבדים את סנגל״.
המאמן דידייה דשאן מחזיק סביב אמבפה בקאסט אולי החזק ביקום, אבל הוא מודע היטב למוקשים הפיזיים שמציבה סנגל. צרפת נהנית מסגל עמוק ונוצץ עם שמות כמו עוסמן דמבלה (פריז סן ז’רמן) ומייקל אוליסה (באיירן מינכן), אבל היא תעמוד למבחן מול נבחרת חזקה.
סנגל כבר הוכיחה בעבר, במונדיאל 2002, שהיא יודעת בדיוק איך להפיל ענקים צרפתים במשחק הפתיחה. "אריות הטראנגה" מבליטים את הניסיון של סאדיו מאנה (אל־נאסר) וקאלידו קוליבאלי (אל־הילאל), ומגיעים ללא שום רסיסי לחץ.
