הסיפור המרכזי: אמבאפה שוב יככב במונדיאל?
מערכת היחסים של קיליאן אמבאפה ונבחרת צרפת לא תמיד הייתה חלקה – אבל המונדיאל זה ה-טורניר של כוכב ריאל מדריד. כבר כשהיה בן 19 הוא כבש ארבעה שערים בדרך לזכייה בגביע העולם ברוסיה ולתואר השחקן הצעיר של הטורניר, ובקטאר הוא זכה בנעל הזהב עם שמונה שערים, כולל שלושער בגמר. אותו משחק הסתיים במפח נפש גדול עבורו כשצרפת הפסידה לארגנטינה בפנדלים, אבל זו גם הייתה אחת מתצוגות היחיד הגדולות בתולדות המונדיאל. הנבחרת שלו כבר הייתה נראית גמורה בפיגור 2:0, אך הוא הפך את המשחק לבדו בצורה שמעטים עשו לפניו.
כעת, אחרי עוד עונה מצוינת מבחינת מספרים אך מאכזבת מאוד מבחינה קבוצתית (עדיין לא זכה בתואר עם ריאל), אמבאפה צריך הופעת ענק בגביע העולמי כדי להזכיר לעולם במי מדובר. פלה הוביל את ברזיל לשלוש זכיות ונחשב לשחקן הגדול בתולדות המונדיאלים, אבל אמבאפה עוד יכול לשנות את זה. אם יכבוש חמישה שערים בטורניר הקרוב וגם לפחות שניים יותר מלאו מסי, הוא יהפוך לשיאן השערים הבלעדי של גביע העולם כבר בגיל 27.
יחסי כוחות: בית המוות, אבל גם לא ממש
אם המונדיאל היה של 32 נבחרות כמו הקודמים, אז הבית הזה היה "בית המוות" קלאסי, עם שלוש נבחרות חזקות מאוד שמתחרות על שתי מקומות. אך הרחבת הטורניר ל-48 נבחרות, שמתוכן 32 יעפילו לשלב הנוקאאוט, הופך במידה רבה את המונח "בית המוות" ללא רלוונטי. ועדיין, בית 9 זה הבית שיספק הכי הרבה מפגשים איכותיים.
מבחינת כמות הכישרון והעומק, אין אף נבחרת בעולם שמשתווה לצרפת, בעיקר בהתקפה. זה ממש לא רק אמבאפה, אלא גם זוכה כדור הזהב האחרון עוסמאן דמבלה, מייקל אוליסה שבישל איזה 500 שערים בעונה החולפת בבאיירן מינכן, ריאן שרקי שהוא שחקן מסוג לקנות בשבילו כרטיס, דזירה דואה ובראדלי ברקולה הצעירים מפ.ס.ז' – וזו באמת רק רשימה חלקית.
העניין הוא שלמרות ההצלחות הרבות, צרפת של דידייה דשאן מצליחה להביא את הפוטנציאל העצום שלה לכדי מימוש אסתטי רק לעיתים רחוקות, והמאמן ספג ביקורות רבות על סגנון המשחק ההגנתי שלו, בעיקר אחרי ההופעה ביורו 2024 – שבו הגיעה הנבחרת עד לחצי הגמר, אך ממש לא הרשימה. הטורניר הקרוב יהיה האחרון של דשאן, שיעזוב אחרי 14 שנה וצפוי להיות מוחלף על ידי זינדין זידאן. יהיה מעניין לראות אם הפעם צרפת תשחק משוחרר יותר, למרות שדשאן כבר הוכיח מספר פעמים שהוא יכול להצליח בגדול גם בלי זה.
נורבגיה, כמי שתשתתף בטורניר גדול לראשונה מאז יורו 2000 ותחזור למונדיאל אחרי 28 שנות היעדרות, הוגרלה רק מהדרג השלישי – אבל כמובן שמדובר בנבחרת חזקה בהרבה מכך. את המוקדמות היא סיימה עם מאזן מושלם והפרש שערים מופרע של 5:37 – כבשה לפחות שמונה שערים יותר מכל נבחרת אירופית אחרת – אחרי שבין היתר חגגה מול איטליה עם 0:3 ו-1:4, ומול ישראל עם 2:4 ו-0:5.
ארלינג הולאנד היה פשוט מפלצתי במוקדמות עם 16 שערים בשמונה משחקים, והחלק ההתקפי הנהדר כולל גם את מרטין אודגור, שיקווה להתאושש מעונה קשה בארסנל, אלכסנדר סרלות מאתלטיקו מדריד ועוד המון שחקנים מהמרמה הכי גבוהה של אירופה. ההגנה לא חזקה כמו ההתקפה, אבל מאורגנת היטב, והמגן ג'וליאן ריירסון הוא מבשל-על. חוסר הניסיון בטורנירים גדולים עלול לפגוע בנורבגיה, אבל זה לא מרתיע את הרבים שמהמרים שהיא תהיה הפתעת הטורניר. העניין הוא רק שכמעט שאין הישג של נורבגיה שיהיה מפתיע. היא עד כדי כך חזקה.
3 צפייה בגלריה
שלילת תואר אלופת אפריקה רק תתן להם יותר מוטיבציה. שחקני נבחרת סנגל
(צילום: REUTERS/Siphiwe Sibeko)
סנגל זכתה באליפות אפריקה בינואר, אך התואר נשלל ממנה במרץ בעקבות הירידה מהמגרש בגמר - מה שעשוי לתת לה מוטיבציה נוספת להוכיח את עצמה שוב בגביע העולם, אחרי שבקטאר נעצרה בשמינית הגמר. "אריות הטרנגה" יקוו לפחות לשחזר את ההישג, ולמרות הבית הקשה, מדובר ביעד ריאלי, בעיקר בזכות החלק ההתקפי הנהדר - שכולל את הקפטן סאדיו מאנה, שהיה שחקן הטורניר באליפות אפריקה, שחקני הכנף אילימאן אנדיאיי ואיסמעילה סאר שהם הכוכבים של אברטון וקריסטל פאלאס בהתאמה, וחלוץ באיירן מינכן בעונה החולפת ניקולס ג'קסון. ההגנה, שכוללת גם את בלם מכבי חיפה עבדולאי סק, פחות נוצצת, אבל ממש לא רעה. לא סתם סנגל סיימה את המוקדמות ללא הפסד ועם שלוש ספיגות בלבד, למרות שהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו - שעלתה למונדיאל דרך הפלייאוף הביניבשתי - הייתה איתה בבית.
אף נבחרת במונדיאל לא עברה מסע עלייה מפרך כמו עיראק, שחוזרת לגביע העולם בפעם השנייה בתולדותיה ולראשונה מאז 1986. היא התחילה אותו בסיבוב השני של המוקדמות באסיה, לא הצליחה לעלות ישירות מהסיבוב השלישי וגם מהרביעי, ניצחה את איחוד האמירויות בפלייאוף האסייתי בזכות פנדל בדקה ה-17 של תוספת הזמן, ובסוף השלימה את העבודה בפלייאוף הביניבשתי עם 1:2 על בוליביה – אליו הגיעה לאחר מסע תלאות בגלל המלחמה במזרח התיכון שסגרה את השמיים באזור. 21 משחקים בסך הכל, 16 יותר מהכמות אליה נדרשה ניו זילנד, והכי הרבה אי פעם בקמפיין מוקדמות. הפרס של עיראק הוא מקום בבית הכי קשה שיש, שבו כל נקודה שלה תהיה הישג. העלייה שלה הגיעה הרבה בזכות החלוץ הנהדר איימן חוסיין, וגם בעזרת איתור שחקנים אירופיים ממוצא עיראקי שבחרו לייצג אותה, כולל הקשר זידאן איקבאל שנקרא על שם זינדין זידאן וגדל באקדמיה של מנצ'סטר יונייטד.
מי אתה בכלל? אנטוניו נוסא (נורבגיה)
נורבגיה, כאמור, היא ממש לא נבחרת של שחקן אחד, ולא רק הולאנד הצטיין במוקדמות. אנטוניו נוסה בן ה-21 היה אדיר, כולל שני בישולים ב-0:5 על ישראל ושער ובישול ב-0:3 על איטליה. שחקן הכנף של ר.ב לייפציג מצטיין באחד על אחד, בעל נטייה למהלכים מרשימים ואף קיבל את הכינוי המחייב "ניימאר הנורבגי". הוא יהיה חייב לשפר את המספרים בקבוצה כדי להפוך לשחקן טופ עולמי, אבל זה בדיוק מסוג השחקנים שיכולים לכבוש את המונדיאל בסערה.
אסור להחמיץ: נורבגיה – צרפת
בעיני רבים מדובר במשחק הגדול של שלב הבתים, וזה לא סתם. שניים מהשחקנים הטובים בעולם ומהמועמדים הבולטים לתואר נעל הזהב של הטורניר יעמדו במוקד כאשר צרפת ונורבגיה יפגשו במסגרת מחזור הסיום. במקום השני ולא הרחק מאחור: שחזור של משחק הפתיחה המדהים של מונדיאל 2002 בין צרפת לסנגל, אז הפתיעו האפריקאים עם 0:1.
מותר להחמיץ: סנגל – עיראק
המשחק הפחות נוצץ של הבית, וגם נערך במקביל למשחק שאסור לפספס.
קחו מספר: 4
מאז 1998, צרפת הגיע לגמר המונדיאל בארבעה משבעת הטורנירים (1998, 2002, 2018 ו-2022), לפחות פעמיים יותר מכל נבחרת אחרת.
והרי התחזית: רק דבר אחד בטוח
צרפת היא כמובן הפייבוריטית, אבל לא ניפול מהכיסא אם נורבגיה או סנגל יתפסו את המקום הראשון. למרות זאת, אקח את ההימור הבטוח: צרפת בפסגה, נורבגיה וסנגל יעלו מהמקום השני והשלישי בהתאמה, ועיראק תחזור הביתה חבולה אחרי שלושה הפסדים.
