אין בכלל שאלה, קיליאן אמבאפה חייב להיות בהרכב. האיש יודע לעשות הכל, זוכרים את השלושער בגמר המונדיאל הקודם שבו הוכתר כמלך השערים? אה, וברור שעוסמאן דמבלה. הוא בעל כדור הזהב המכהן, אתם יודעים, שתי זכיות רצופות עם פ.ס.ז' בליגת האלופות.
נכון, בעצם גם דזירה דואה היה איתו בשתי ההנפות האלה, חגג 21 בשבוע שעבר ומשחק עם ביטחון מטורף שאין לבני 30. וגם בראדלי ברקולה איתם בקבוצה, ותכלס כבר מנוסה יותר מדואה. אבל בעצם אנחנו מתעלמים מהנוכחות של מייקל אוליסה שנתן עונה בקליבר של חמשת הטובים בעולם בבאיירן מינכן וריאל מדריד חמה עליו.
אה, זה לא הכל? כן, אם ראיתם את ריאן שרקי במנצ'סטר סיטי העונה, הרושם שהוא השאיר לא ייעלם במהירות. רק שז'אן־פיליפ מאטטה הפך לסקורר עילית בדרך לשלושת התארים שקריסטל פאלאס לקחה תוך שנה. והוא בכלל בתחרות עם מרקוס תוראם שנראה נהדר באליפות של אינטר. כאילו שמאגנס אקליוש ממונאקו הוא לא סופרסטאר אירופי. טוב, צריך להתחיל מחדש.
תחרות שלשות
אולי זה נראה מסודר יותר בראש של דידייה דשאן. נבחרת צרפת מגיעה למונדיאל צמודה לאלופת אירופה ספרד בראש טבלאות ההימורים, וזה בעיקר בגלל החלק הקדמי. על המגרש יש בדרך כלל מקום רק לשלושה מהשמות האלה במקביל, אולי ארבעה בהרכב הרפתקני שדשאן כבר ניסה וכולל את אוליסה, שרקי או אקליוש בקישור. כל השחקנים שדשאן בחר בהם מדהימים, ולא רק שאפשר להרכיב פה כמות אדירה של שלישיות מנצחות, אלא שבהשוואה לנבחרות אחרות, לצרפת יש עקרונית שלוש משלישיות ההתקפה הטובות בעולם, ורוב הזמן חלק ניכר מהשמות האלה בכלל יחכו על הספסל.
היופי הוא גם בגיוון של רוב השחקנים שבסגל הצרפתי, שיכולים גם לנוע בין עמדות קדמיות במהלך ובין משחקים ולייצר משולשים חדשים. אפשר לומר בוודאות שמעולם לא נבנתה נבחרת עם עומק התקפי כזה, וזה עוד בלי כוכבים כמו רנדל קולו מואני וקינגסלי קומאן שנסוגו ביכולת ולא זומנו, מלך השערים של הליגה הצרפתית, אסטבן לפול מראן, והוגו אקיטיקה הנהדר של ליברפול שלא כשיר לטורניר. שלא לדבר על כך שעשרות ילידי צרפת ישחקו בנבחרות אחרות במונדיאל כי לא היה להם סיכוי להיכנס לסגל הזה.
וחייבים לדבר על יתרון נוסף: וויליאם סאליבה מארסנל ודאיו אופמקאנו היו שניים מהבלמים הטובים באירופה העונה, והגיבוי הוא עוד שחקן מליברפול, איברהימה קונאטה, שסיים את דרכו באנפילד ונמצא על סף חתימה בריאל. אז לחרוט כבר "צרפת" על הגביע? לא כל כך מהר.
הבעיה הראשונה והקטנה יותר היא הבית המוקדם. נורווגיה וסנגל הן נבחרות פנטסטיות, שיחייבו את צרפת להיות ערוכה לשינויי מומנטום תכופים במשחקים שיובילו גם לדקות רבות של התגוננות וכדורגל זהיר יותר. היא עדיין פייבוריטית, אבל בית 9 הוא בית המוות המובהק של המונדיאל, וכל תוצאה במפגשים בין שלוש הגדולות אפשרית.
מאחר שהיריבה הנוספת היא עיראק, שנחותה מהשלוש באופן ניכר, סביר מאוד ששלושתן ינצחו עד יביסו אותה, קיים סיכוי גבוה מאוד שגם המקום השלישי בבית יהיה שווה עלייה ל־32 האחרונות – אבל המקום הראשון לא מובטח כאן לצרפת, והנוקאאוט מסתבך עבור מי שלא מעפיל כראש בית.
מרכז הכובד
המפתח בסופו של דבר טמון בפתרון לבעיה השנייה. ההתקפה פנומנלית, אבל הבסיס לשרשרת הגמרים של צרפת בעשור האחרון, והזכייה במונדיאל 2018, היה מרכז המגרש. לפני שמונה שנים אלו היו פול פוגבה, אנגולו קאנטה ובלז מאטווידי בשיא כושרם, ב־2022 אנטואן גריזמן הוסט לאחור בהחלטה חכמה של דשאן והצטרף לאורליאן צ'ואמני ואדריאן ראביו. יורו 2024 היה המקום בו התגלתה בעיה בהעברת הלפיד. צרפת הגיעה לחצי הגמר, אבל ביכולת חלשה, כשהמוקד הוא הכישלון של הצמד מריאל, צ'ואמני ואדוארדו קמאבינגה, למלא בשלמות את תפקיד ה־50־50. התקפות רבות התנקזו לסיומת גרועה שלהם, בזמן ששחקני ההתקפה מכוסים, והם לא היו דומיננטיים מספיק במאבקים מול חוליות קישור אחרות.
קאנטה וראביו המתבגרים עדיין כאן, וגם צ'ואמני, אבל הם היו השלושה שפתחו בהפסד לספרד בחצי גמר היורו וצרפת זקוקה לשדרוג (קמאבינגה לא זומן למונדיאל). כאן הכדור עובר לדשאן: האם לפתוח את הטורניר עם מיחזור, לבצר את המרכז עם קאנטה וצ'ואמני ולצרף שחקן התקפה, או לקפוץ ראש למקום ניסיוני יותר בגביע העולם האחרון שלו. ומשמעות הדבר היא עוד הימור על הצערה.
וורן זאיר־אמרי לא התקדם במהירות הצפויה בפ.ס.ז', אבל הוא עדיין רק בן 20 ונראה מצוין בחצי העונה השני כאשר קיבל הזדמנויות בהרכב; מאנו קונה (25) לא התמודד יותר מדי עם מעמדים גדולים, אבל קשה להתעלם ממנו אחרי שנה מבריקה שבה היה אחד הכוחות המרכזיים בריצה של רומא למקום השלישי בסרייה א'. הוא אמור לשחק בעונה הבאה באנגליה. מבין כל האופציות בקישור, הם כרגע בתחתית הרשימה – אבל לא בטוח שבחירה סופר־שמרנית בראביו עדיפה על פני אחד משני השחקנים הרעבים האלה. קאנטה בן ה־35 הוא עדיין באנקר בכל הנוגע לכושר גופני ואגרסיביות, אבל צרפת זקוקה לצידו לקשרים שדוחפים קדימה ומצטרפים מקו שני. דיוק בשלישייה במרכז השדה חשוב יותר מדיוק בזו שתעלה בהתקפה – כי הזכייה תעבור בהחלטה נכונה של דשאן על השילוב המתאים בקישור.
זה איזון עדין. לפני מספר ימים צרפת ירדה להפסקה ביתרון 0:1 על חוף השנהב, ואחרי 10 חילופים הפסידה 2:1. כל הסגל הזה מורכב משחקנים יוצאים מן הכלל, אבל לא כל קומבינציה עובדת. מתוך עגלת הקינוחים המפוארת הזו, דשאן יהיה צריך לבחור בקפידה.
