ההכנות לטקס הפתיחה של המונדיאל מסוויטות האירוח
(צילום: עוז מועלם)
"קח את הדרך הארוכה הביתה", שרה פעם להקת הרוק הבריטית, סופרטרמפ. במקרה שלנו, לא חיפשנו את הבית אלא בסך הכל את מרכז המדיה באיצטדיון האצטקה במקסיקו. לא בדיוק חדרון קטן, אבל במתחם של איצטדיון בגודל של כוכב שבתאי אפשר ללכת בקלות לאיבוד, במיוחד אם המארגנים לא טרחו לתלות שלט קטן המעיד על הימצאותו של "מרכז המדיה".
כך הלכנו לאיבוד ומצאנו את עצמנו לפתע בתוככי האיצטדיון, קרובים לכר הדשא, באזור תאי הצפייה הפרטיים המתמרקים לקראת משחק הפתיחה. כי אם כבר לתעות, עדיף מבוי סתום ברמה של חמישה כוכבים.
ואז נתקלנו בסצנה שלקוחה מסרטים הוליוודיים שמשתרעים בארמונות פאר. קבוצות של עובדים מצחצחים את כוסות היין כדי שיוכלו לקחת מהן סלפי בקלות בלי להשאיר טביעות אצבע. בזה אחר זה הורדו ציים של בשרים, הררים של בקבוקי שמפניות ומיני דגים בפורמט של טרטר. זה רק היה חלק מהכיבוד, מתברר.
המקררים כבר היו עמוסים בבירות מקסיקניות כדי שחלילה לא יתייבש חיכם של האורחים הנחשבים בדרך למקומותיהם. גם הדי-ג'יי השמיע ברמקולים את החזרה הגנרלית ושילב בערך את כל מה שהוא יודע על מוזיקה, מהביג'יז ועד דרייק, בווליום קורע אוזניים שהשתיק לחלוטין את קולות העבודה ברקע.
למזלנו, או למזלם של המקסיקנים, אין לדעת, נחלץ לעזרתנו המתנדב רוברט, דובר אנגלית לונדונית, מפגן נדיר כשלעצמו בשורות העובדים במקסיקו, והוביל אותנו בבטחה עד למרכז המדיה בעצמו ובכבודו, כנראה כדי שלא נגיע לכר הדשא שוב.
בינתיים החליט הדי-ג'יי לשנות לאלפאוויל עם "ביג אין ג׳פאן" האייטיזי והובאה עוד משאית של דגים לאזור תאי הצפייה. יש כאלה שהמשחק בין מקסיקו לדרום אפריקה הוא אפילו לא המנה הראשונה שלהם.
