שלא תטעו, הוא גאון | ארלינג הולאנד
השער השני של ארלינג הולאנד מול ברזיל צריך לשנות את כל התפיסה עליו. כבר שנים נדבקה אליו התדמית של מכונת שערים קרה, חלוץ שחי רק מהכדורים שחבריו מספקים לו, כזה שלא מסוגל לייצר קסם בעצמו. אבל השער הזה היה ההוכחה ההפוכה.
הוא קיבל את הכדור בזווית לא נוחה, כששני שחקני הגנה סוגרים עליו במרחק קטן מאוד. רוב החלוצים היו עוצרים, מחפשים מסירה או עוד נגיעה. הולאנד לא היה צריך אף אחת מהאפשרויות האלה. בנגיעה אחת הוא שיחרר בעיטה מדויקת לפינה הרחוקה, כזאת שנראית פשוטה רק כי הוא ביצע אותה. בפועל, זה שער שדורש רמת טכניקה, תזמון ותחושת כדור שלא נופלות מדריבל מרהיב של לאו מסי. הולאנד הוא גאון עם רגש נדיר לכדור. פשוט המוזיקה שהוא מנגן שונה משל רוב הכוכבים.
גם השער הראשון שלו מטעה. ההרמה נראתה מושלמת, ולכן קל לתת את כל הקרדיט למבשל. אבל האמת היא שהולאנד הוא זה שהפך אותה למושלמת. התנועה שלו, התזמון והזינוק האדיר גרמו לנגיחה לצאת בעוצמה של בעיטת פנדל. אלה פרטים שקשה לראות בזמן אמת, אבל הם מה שמפריד בין חלוץ מצוין לחלוץ היסטורי.
הדבר הכי מיוחד אצל הולאנד הוא הניגוד. במשך דקות ארוכות הוא כמעט לא מורגש. הוא הולך על המגרש, לא דורש את הכדור, לא מחפש לגעת בו בכל התקפה ולא מנסה להוכיח שהוא הכוכב. ואז, ברגע אחד, הוא מופיע. בלי אזהרה, בלי דריבל מיותר ובלי הצגה. הוא פשוט מסיים. זאת אולי לא הצורה הקלאסית שבה אנחנו רגילים לזהות גאונות של כדורגלן, אבל אם מסתכלים טוב רואים שהולאנד חכם יותר בכמה רמות מעל השחקנים האחרים.
עד כמה הולאנד מיוחד? אפילו גווארדיולה, שבמשך שנים העדיף לשחק בלי חלוץ 9 קלאסי, שינה את הקונספציה בשבילו. התמורה הייתה מושלמת: ב־2023 הנורווגי הוביל את סיטי לזכייה בטרבל והוכיח שגם בעידן של מערכים מתוחכמים וחילופי עמדות, חלוץ רחבה טהור הוא עדיין הנשק הקטלני ביותר בכדורגל.
//
גיא לייבה
מחווה לבני האנוש | לאו מסי
"זה בכוונה... זה בכוונה! זה מחווה"... המוח שלי משתולל בשניות שאחרי הפנדל הגרוע של לאו מסי, לוכד שברי רפרנסים ממעמקי התודעה כדי להסביר לעצמי את ההחמצה המביכה, את הנתון שמראה שהוא פנדליסט בינוני. זו מחווה לכל אלה שאומרים שהוא חייזר, מחווה לבני האנוש שיראו שהוא גם כמוהם. לפעמים, רק לפעמים, זה בכוונה, הרי כמה דקות אחר כך הוא מסובב חופשית מ־400 מטר ישר לקורה. זה בשביל הדרמה, בשביל הסיפור. הכי חשוב הסיפור. וכזה סיפור לא נכתב עדיין. ורק מסי יודע לכתוב אותו ככה. עם העמידה הזו, המבט המנותק, ההליכה העצלה על הדשא, ואז, כשכולם כבר מיואשים, מגיעה ההתפרצות, הגבהה מדודה, דרופקה ומהפך. הגדול מכולם. עכשיו תנו למוח מנוחה, עכשיו הדמעות מדברות.
אני יודע שבדיון הבלתי נגמר (והמענג) על מיהו הגדול בכל הזמנים, יש מי שנאחזים בעיקשות בבריקדות של מראדונה, פלה או אפילו כריסטיאנו, אבל הם מתמעטים וכדאי להודיע להם, כמו לקצין היפני ההוא, שהמלחמה נגמרה. המונדיאל הזה נותן עוד חותמת מרהיבה בתכלת־לבן.
הוויכוח הוכרע. לאו מסי
(צילום: REUTERS/Kai Pfaffenbach)
אלו לא רק המספרים, הגולים, הבישולים והשיאים, אלא אורך התקופה שבה מסי מספק לנו את הכדורגל החייזרי שלו. תיזכרו בפעם הראשונה שבה ראיתם את הפלא הזה על הדשא וכמה מבוגרים (ועדיין רומנטים) אתם עכשיו. אז נכון - אני שומע את הצעקות מהיציע - בשנים האחרונות הוא עבר ל־MLS, אבל תמיד אפשר להסתכל על זה כעל מחנה אימון ארוך שבו הוא שמר על כושר משחק לקראת הדבר שהיה הכי חשוב עבורו - המונדיאל.
ולמונדיאל הזה מסי הגיע בכושר נהדר. בגיל 39, עם אותו מבט מנותק, אותה הליכה עצלה ואותם רגעי קס שבהם נדמה שהכל אבוד, הפעם באמת הסיפור נגמר - ואז הוא מופיע: כמו כוח טבע שהיה שם תמיד. מסי הוא לא כדורגלן, הוא תדר של כדורגל. סוחף, שונה, מיוחד, מוזר לעיתים. ולך תנצח תדר.
//
צביקה נעים
מאהב לטיני | קיליאן אמבאפה
קיליאן אמבאפה הוא מאהב לטיני. הוא לא בנוי למערכות יחסים ארוכות. אל תשימו עליו מטלות, חלוקת נטל, אחריות. הוא לא בנוי לשיחות נפש, לאסיפות הורים, אין לו רזרבות רגשיות להקשיב לשיתופים של בת הזוג. זה לא הוא.
קיליאן אמבאפה בנוי לסטוצים. למערכות יחסים של לילה. אולי הוא ייזכר בך בעוד ארבע שנים וישלח הודעה, ישאל אם את רוצה להיפגש, ואת תגידי לו כן, בטח, כי לא מסרבים למאהב לטיני. זו לא את, זה הוא.
ארבעה שחקנים נשארו מהסגל שזכה בגביע העולם ב־2018: עוסמאן דמבלה כמעט לא שיחק אז, איברהמה קונאטה ולוקאס הרננדז כמעט לא משחקים השנה. נשאר אמבאפה. והמאמן דידייה דשאן. אמבאפה מכיר רק מאמן לאומי אחד, והמאמן הזה מבין את נפשו. את הצורך שלו בהיררכיה ברורה, את זה שלא צריך לבזבז עליו משימות טקטיות. מאהבים לטינים נולדו לכבוש.
אין לו זמן למערכות יחסים ארוכות. אמבאפה חוגג
(צילום: Mattia Ozbot / Getty Images)
אמבאפה מבקיע גם בקבוצות שלו. הרבה. אבל הוא קצת מזכיר את הקדנציה השנייה של כריסטיאנו רונאלדו ביונייטד: הוא מבקיע הרבה ומפריע לקבוצה. ריאל מדריד פרחה לפניו, פ.ס.ז' פרחה אחריו. זה לא הן, זה הוא. אמבאפה לא בנוי למערכות יחסים כאלו. זה ארוך מדי, מתיש, דורש הקרבה, מחויבות. תנו לו טורניר של חודש בקיץ והוא יראה לכם מי זה אמבאפה.
יש לו ממוצע של שער למשחק במונדיאלים. הרבה יותר מלאו מסי, טוב יותר מהארי קיין. ארלינג הולאנד עם ממוצע של 1.75, אבל רק בארבעה משחקים ובטורניר אחד. אין לו את תיק העבודה של הצרפתי.
אמבאפה זכה במונדיאל 2018 והיה מלך השערים ב־2022, כולל שלושער בגמר הכי טוב ששוחק אי פעם. יש לו כבר שבעה שערים בטורניר הזה. צרפת היא המועמדת מספר אחת לזכייה. מלך השערים גם במונדיאל הזה? אל תטרידו אותו בזוטות כאלו. הוא יכול לגמור את הטורניר הזה כשחקן המונדיאלים הגדול בכל הזמנים.
//
זאב אברהמי
קפטן עד הסוף | הארי קיין
הוא יהיה הראשון מהחלק הקדמי שייתן ספרינט להגנה במצבים נייחים או בהתקפה של היריבה. כשהקרן עולה לרחבה, הוא מתייצב עם 1.88 מ' בין הבלמים שלו ומרחיק את הכדור בראש, אין אף אחד שבאמת מפחיד אותו שם, הוא מסוגל להתמודד פיזית עם כולם. אם הלחץ נמשך, הוא רץ מצד לצד על קו ה־16, מתקל, נלחם, מוציא מתפרצות או מצטרף אליהן במהירות.
אם הוא משועמם בהתקפה, הוא פשוט יורד לאזור מרכז המגרש כדי לקבל את הכדור ולהתחיל לנהל את המשחק בעצמו. מדובר במוסר מבריק, לא מוערך מספיק בתחום הזה, עם הבנה מושלמת של תנועה ושטחים. הוא לא אחד שיחכה כל הערב להיות מעורב, אלא דואג שזה יקרה. גם בתוך הרחבה הוא יעביר את הכדור אם מישהו במצב טוב יותר.
גם היריבים לא אומרים עליו מילה רעה. קיין
(צילום: Megan Briggs / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות"
ואז מגיעים הגולים. משהו השתדרג בו בחודשים האחרונים, כך נראה. אלו לא רק הנגיחות או הסיומות מקרוב - בליגת האלופות וגם ב־32 האחרונות מול הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ראינו אותו השנה בפגזים לחיבורים מזוויות לא נוחות, בסלאלומים על שטח קטן. כלפי חוץ יש בו משהו גמלוני, אבל רגע לפני שהוא חוגג 33 בסוף החודש, פתאום הצד הטכני והעוצמתי פורץ בכל הכוח. אנחנו כבר לא מדברים על מספרי השערים, אלא על היופי שבהם.
כשהכל נגמר, הוא גם יודע לרגש גם בלי להזיל דמעות. לעמוד מול המצלמה אחרי ששפך זיעה ופיסות מהנשמה שלו על הדשא מול קהל עוין בתנאים קשים, ובקול שבור מרוב צרחות חגיגה להסביר מכל הלב עד כמה הניצחון היה גדול וחשוב עבורו, כדי לייצג ולשמח את כל מי שמחכה להצלחה אנגלית.
קפטן עד הסוף, סמל, בחור שגם אוהדים ושחקנים מהצד השני מתייאשים כשהם מנסים למצוא משהו רע להגיד עליו, כי הוא תמיד כל כך נחמד. הארי קיין הוא לא "חלוץ גדול" או "סקורר היסטורי". הוא הכל בכל מקום בבת אחת.
//
יאיר קטן
