הבעיה עם שחקן כמו קיליאן אמבפה היא שהוא לוקח החמצות באופן אישי. אם הוא מחמיץ בדקה ה-57 ממצב שהוא מכיר מתוך שינה, ובדקה ה-60 הוא בטוח שהגיע לו פנדל והתברר שלא – סגירת החשבון תגיע מהר ובאופן ספקטקולרי. צמד יפהפה של שחקן שפשוט נולד לבמות הגדולות ביותר – גם אם הפעם זו רק השמש הבוהקת של חודש יוני בניו ג׳רזי – הוביל את צרפת לניצחון 1:3 נגד סנגל בפתיחת בית 9.
עם הצמד הזה עלה אמבפה למקום השלישי בטבלת מלך השערים של המונדיאל בכל הזמנים עם 14 שערים, כשהוא עוקף את פלה ואת ליאו מסי ומשתווה לגרד מילר. מי שרוצה להמר נגד האפשרות שעד סוף הטורניר הוא יעבור גם את רונאלדו הברזילאי (15) וגם את מירוסלב קלוזה הגרמני (16), יוכל לקבל יחס מצוין בקזינו של לוס וגאס. בדרך עבר אמבפה גם את אוליבייה ז׳ירו והפך למלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים, עם 58 שערים ב-99 הופעות (ז׳ירו, לשם השוואה, נזקק ל-137 הופעות כדי להגיע ל-57). קיליאן אמבפה רק בן 27, ואנחנו חוזים בגדולה נדירה שמתהווה לנגד עינינו.
80 אלף איש מילאו כל פינה באצטדיון מטלייף הענק, רובם המכריע צרפתים. כמה אלפים מאנשי הקהילה הסנגלית בניו יורק ניסו להעניק לנבחרת שלהם תחושה ביתית. סנגל היא אחת מארבע נבחרות במונדיאל שלא הורשו להביא אוהדים מהבית, בשל איסור הכניסה לארה"ב שהטיל ממשל טראמפ. מספר התושבים ממוצא סנגלי בארה״ב מוערך רשמית בכ-18,000 עד 25,000 איש, אך אפשר להניח שהמספר האמיתי גבוה בהרבה. חצי מהם מתגוררים בניו יורק, באזור ׳סנגל הקטנה׳ שבהארלם. ממשלת סנגל חילקה מאות כרטיסים למקומיים ואלה עשו ככל יכולתם, אבל זה פשוט לא הספיק – לא לנבחרת שלהם על המגרש, ולא להם עצמם מול עשרות אלפי הצרפתים ביציעים.
כמו בכל מונדיאל, הלחץ על נבחרת צרפת הוא עצום. מאגר הכישרון של הכדורגל הצרפתי כל כך פנומנלי, שהוא זולג לנבחרות רבות אחרות: בטורניר הנוכחי משחקים לא פחות מ-98 שחקנים שנולדו בצרפת, כאשר 76 מהם מייצגים מדינות אחרות (בסגל הסנגלי, למשל, יש עשרה כאלה). סנגל היא לא רק נבחרת איכותית, היא גם יושבת בראשם של הצרפתים מאז מונדיאל 2002 וההפסד 1:0, שעדיין נחשב לאחת ההפתעות הגדולות בתולדות גביע העולם.
השחקנים בנבחרות הנוכחיות כמובן שונים לגמרי, אבל הזיכרון ההיסטורי קיים אצל שני הצדדים, ובמחצית הראשונה נדמה היה שהוא משפיע בעיקר על צרפת. או שאולי הייתה זו שעת הצהריים החמה, או הצורך להתרגל לאווירה האמריקאית הטיפוסית – שכוללת די.ג׳יי קולני שמפעיל את הקהל, ריחות נקניקיות מהמזנונים ומשחק כדורגל שהרגיש לרגעים כמו ערב NBA שמחולק לארבעה רבעים. כך או אחרת, במחצית הראשונה צרפת נראתה נטולת אנרגיה, והצליחה לגרום אפילו ל'מטלייף' – אצטדיון שמארח דרך קבע את הופעות הרוק הגדולות בעולם ומתאפיין באקוסטיקה מחרישת אוזניים – להרגיש כמו ספרייה.
במחצית השנייה הצרפתים כבר התאקלמו. אלופי ה-NBA, מיקאל ברידג׳ס ואו.ג׳י אננובי שהגיעו למגרש, עזרו לעורר את הקהל המקומי – שאולי אוהד את צרפת ומעריץ את ויקטור וומבניאמה, אבל יודע היטב איפה הוא נמצא. במשך 45 דקות קיבלנו תצוגה שהסבירה לא רק למה צרפת היא הנבחרת המוכשרת בתבל וכמה גבוה היא עוד יכולה להגיע, אלא בעיקר שלחה את כולנו לחפש סופרלטיבים חדשים לכישרון הבלתי נתפס שברגליים של קיליאן אמבפה. ולא מצאנו.
