הארי קיין עלה אל כר הדשא המטופח של סוופ סוקר וילג’, בלב הפארק העצום של קנזס סיטי, ולא היה יכול שלא לחייך. ביציע הקטן שמאחוריו ישבה קבוצת אמריקאים שקיבלה אישור מיוחד להיכנס, וברגע שקפטן נבחרת אנגליה דרך על הדשא, כמה אוהדות בשורה הראשונה צרחו בהתלהבות כאילו ג’ון לנון נחת בניו־יורק ב־1965. קיין, שכמובן לא יגיד שהוא מפורסם יותר מישו, הסתפק בנפנוף קטן לעברן והוביל את חבריו אל עוד אימון במזג אוויר שנלקח הישר מהסיוטים של תומאס טוכל.
לחות כבדה, חום בלתי נגמר, אוויר כמעט רטוב שמקשה מעט על הנשימה, שלא לדבר על כדורגל. אפילו העיתונאים האנגלים הוותיקים, שמדברים ציניות בשפת אם, נמצאו מרחמים על השחקנים. או שאולי בעיקר על עצמם. החולצות המכופתרות, שהיו בחירה מצוינת במנצ’סטר, התבררו כהחלטה אומללה מאוד בקנזס. כך עמדו בגבורה עשרות כתבים בריטים בשמש הקופחת, החולצות דבוקות לגב, ושתו בצמא כל מילה שיצאה מפיהם של ניקו אוריילי וחבריו. אנגליה תמיד האמינה בדם, יזע ודמעות. בקנזס היא מקבלת המון מהמנה השנייה.
צפו בדיווח המיוחד מהמחנה האנגלי
(צילום: עוז מועלם)
עוד לפני שהגענו לשחקנים, חיכתה לנו טעימה קטנה מהאופי האנגלי. נבחרת שלושת האריות אמנם לא הניפה את גביע העולם מאז 1966, אבל בכל הנוגע לטקסים, נהלים ותחושת חשיבות עצמית, היא ממשיכה להתנהל כמו אימפריה שהשמש מעולם לא שקעה עליה. אם במחנה של ארגנטינה, אלופת העולם להזכירכם, פתחו לנו את השערים במהירות מפתיעה אפילו, באנגליה החליטו על רישום מוקדם, אישורים מיוחדים, רשימות שמיות וכמובן עדיפות ברורה לעיתונאים מהממלכה. כשהגענו לשער, התברר ששמנו כלל לא מופיע ברשימה.
כאן נכנס לתמונה ג’ארד, אמריקאי שקיבל את התפקיד הנכבד של אחראי שער המחנה של אנגליה. הוא ביקש לראות את האקרדיטציה שלי ואמר: "אני לא מאמין. לפני הכל, בוא תיכנס". התברר שיש לו משפחה ברמלה ושהוא מכיר היטב את המסעדה של סמיר, אליה הוא חוזר בכל ביקור. בדרך למחנה האימונים של נבחרת אנגליה בקנזס סיטי, האיש שפתח לנו את השער היה דווקא אמריקאי עם קשרים קולינריים לעיר רמלה. אם האחים כהן היו כותבים את המונדיאל לסרט, הם היו מרימים גבה בהערכה.
המסע של דן ברן
מצב הרוח במחנה לקראת משחק הפתיחה מול קרואטיה (רביעי) רגוע להפליא. טוכל, שהסתובב עם כובע מצחייה, משדר בימים האחרונים שלווה וגם הבהיר שבחר בקנזס כדי שהשחקנים יתרגלו מהר ככל האפשר לתנאי מזג האוויר. ״אנחנו מוכנים לצאת לדרך״, אמר. ״השחקנים התאקלמו לחלוטין, עבדנו קשה מספיק ונחשפנו לכל החום האפשרי כאן. אנחנו נמצאים במקום מצוין".
עם זאת, לטוכל יש גם כמה כאבי ראש קטנים. בוקאיו סאקה, שסוחב בעיה טורדנית בגיד אכילס, ממשיך לעבור ניהול עומסים קפדני, בעוד לוק שואו הפצוע שנשאר בבית השאיר סימני שאלה סביב עמדת המגן השמאלי, שם ממשיך לבלוט ניקו אוריילי. ילד הפלא של מנצ’סטר סיטי פתח בניצחון 0:3 על קוסטה ריקה וקיבל 70 דקות שהעלו עוד יותר את המניות שלו.
״זה מטורף״, הודה אוריילי אחרי האימון. ״הכל קורה כל כך מהר. לעבור מההרכב של סיטי ללבוש את החולצה של הנבחרת הבוגרת במשחקי הכנה למונדיאל זה משהו שקשה לעכל. המאמן נותן לי הרבה ביטחון, ואני רק רוצה להוכיח שמקומי כאן"
לשאלתי אם יש פחות לחץ במחנה האנגלי מאחר שאנגליה לא נחשבת למועמדת מובילה לזכייה, ענה אוריילי: ״אנחנו לא מסתכלים על הערכות של פרשנים ועל סיכויים. אני לא מרגיש לחץ אלא דריכות. באנו לנצח, זה בסדר שלא רואים בנו מועמדים מובילים. נצטרך לחכות ולראות״.
מי שסיפק את הזווית האנושית המרגשת היה דן ברן. בגיל 34, אחרי קריירה ארוכה שכללה גם תחנות בליגות הנמוכות, בלם ניוקאסל עדיין מתקשה לעכל את הסיטואציה: ״זה פשוט סוריאליסטי. עברתי דרך ארוכה מאוד, ועכשיו למצוא את עצמי בארה"ב, במחנה אימונים של נבחרת אנגליה לקראת המונדיאל, זה משהו שלא הייתי מעז לחלום עליו״.
ברן חשף גם משהו מהדינמיקה הפנימית ועל החשיבות של המושג קבוצה עבור טוכל. "בטורנירים כאלה קל להישאר ברמה של ‘מה נשמע’. אנחנו משתדלים להכיר אחד את השני לעומק. האחוזים הקטנים האלה הם שעושים את ההבדל ברמות האלה״.
הכוכב הבלתי מעורער, הארי קיין, נשמע משוחרר מהרגיל בכל שיחה בימים האחרונים. כמו חבריו, גם הוא מחמיא למאמן: ״ההכנה שלנו הייתה ברמה הגבוהה ביותר. הדרך שבה התאמנו, הגיבוש מחדש, ההתאוששות, הכל ברמה הכי גבוהה. קרואטיה היא משוכה קשה מאוד. היא הוכיחה בשני המונדיאלים האחרונים שהיא אחת הנבחרות הטובות בעולם, ואנחנו חייבים להיות מוכנים״.
"טוכל הוא ווינר מוכח"
לא רק הכדורגל היה הסיפור בימים האחרונים סביב המחנה האנגלי. דיווחים על גניבת נעליים, כדורים וציוד שיועד לחתימות עוררו לא מעט רעש בממלכה. לרגעים היה נדמה שמחנה האימונים של אנגליה הפך לזירת פשע, אבל התברר שהסיפור רחוק מהכותרות שניפקו לו. אכן הייתה גניבה, לא ״שוד מזוין״, הציוד הוחזר, שני חשודים נעצרו, ושום דבר שהיה אמור לשמש את הנבחרת במשחק מול קרואטיה לא באמת נעלם. אפילו דין הנדרסון התפלא. ״הנעליים שלי? הן על הרגליים שלי, אז הכל בסדר״, חייך.
הסיפור הגדול והאמיתי שמעסיק את צבא הכתבים הבריטי הוא ג’וד בלינגהאם. יש תחושה בקרב העיתונאים הוותיקים שהכוכב של ריאל מדריד מגיע לטורניר הזה במצב אידיאלי. דווקא הפציעות שגרמו לו להחמיץ תקופה משמעותית במהלך העונה, יחד עם ניתוח הכתף שנדחה שוב ושוב, עשויות להתברר כברכה במסווה. בעוד רבים משחקני הפרמייר־ליג מגיעים שחוקים אחרי עונה מתישה, בלינגהאם נראה רענן, חד ורעב.
מאט לוטון, כתב בכיר של הטיימס, מודה שהוא בדרך כלל פסימי: ״אני תמיד חושש שאנגליה מגיעה עייפה מדי לטורנירים, אלא ששתי ההופעות האחרונות שכנעו אותי. הם נראים חדים ומלאי אנרגיה. ג’וד נראה כאילו הוא רק שלושה חודשים בתוך העונה. מעבר לזה, טוכל הוא ווינר מוכח. הוא זכה בליגת האלופות, ואני בהחלט רואה אותנו מגיעים רחוק, למרות שהאנגלי שבי תמיד נשאר פסימי״.
ג’ון קרוס, כתב כדורגל בכיר של "דיילי מירור״, ממשיך לכתוב בעט ובפנקס כאילו האינטרנט עדיין לא הומצא. קרוס התייחס לשאלת היעדרותו המפתיעה של הארי מגווייר מהסגל: ״הוא עצמו אולי הופתע, אלא שטוכל כבר רמז מזמן שהוא מחפש דברים אחרים. לגבי קיין, הוא נראה פנטסטי. ביורו האחרון הוא לא היה במיטבו, אבל עכשיו הוא חד לגמרי. רוב ההרכב כבר סגור בראש של טוכל״.
אלא שכמו תמיד עם אנגליה, לצד הכישרון, הכדורגלנים הנהדרים והאופטימיות הזהירה, מרחפות גם שכבות עבות של חרדה לאומית. האנגלים כבר לא מאמינים להבטחות גדולות, הם מבקשים להאמין לסימנים הקטנים, לשפת הגוף של קיין, לרוגע של טוכל, לחדות של בלינגהאם.
חדשות טובות במחנה באו אל אנתוני גורדון, שקיבל רשמית את ההודעה על סגירת העברתו מניוקאסל לברצלונה הגדולה תמורת סכום משוגע של 75 מיליון פאונד. הראש שלו - כמו של שאר החבורה של טוכל – כבר מכוון כולו למשחק הפתיחה הלוהט בטקסס מול קרואטיה. הקיץ המשוגע של אנגליה יוצא רשמית לדרך. משעמם אף פעם לא יהיה כאן.
