ההכנות לטקס הפתיחה של המונדיאל מסוויטות האירוח
(צילום: עוז מועלם)
כשכדורגלני הנבחרות יעלו הערב על הדשא באצטדיון האצטקה במקסיקו סיטי, הם יתמודדו לא רק נגד 11 שחקנים יריבים – הם יתמודדו קודם כל עם סיטואציה שרובם לא מורגלים בה – דלילות החמצן. בגובה של כ־2,250 מטרים מעל פני הים, בירת מקסיקו מציבה את אחד האתגרים הפיזיים והטקטיים המרתקים ביותר בעולם הספורט.
אצטדיון האצטקה יארח שלושה משחקים משלב הבתים: משחק הפתיחה בין מקסיקו לדרום אפריקה, קולומביה נגד אוזבקיסטן, מקסיקו נגד צ'כיה ועוד שני מפגשי שמינית גמר.
משחק אינטנסיבי בגובה של למעלה מ־2,000 מטר מביא איתו תסמונת היפוקסיה (חוסר בחמצן): הלב נאלץ לפעום בקצב מהיר כבר במאמץ קל כדי להזרים חמצן לשרירים. השחקנים חווים תחושת מחנק, "שריפה" בריאות ודופק מואץ. כמו כן, ישנה צניחה בסיבולת. שחקנים שרגילים לרוץ 12 קילומטרים במשחק, יתקשו לעבור את קו 9 הקילומטרים ללא תשישות מוחלטת. בגלל האוויר הדליל הכדור תופס תאוצה ו"טס", מה שצפוי להיות סיוט עבור השוערים. צפי לגולאסו מרחוק? גבוה למדי.
הקאות, סחרחורות והתייבשות
ד"ר אסנת שטרייכמן, רופאה בכירה המנהלת את המערך למחלות ריאה ולאלרגיה בבית החולים בילינסון, מפרשנת: "הפרשי הגובה משפיעים גם על השחקנים וגם על התנועה של הכדור. מבחינת השחקנים יש הבדל בין ביצוע של ספרינט מהיר שהצריכה האנרגטית שלו מתבססת על אנאירובי לביצועים ארוכי טווח שמצריכים סיבולת. יותר קשה לשחקנים שלא מכירים את האקלים המדובר.
"החמצן יותר נמוך, הסיבולת יותר קשה והקושי העיקרי לא יהיה בתחילת המשחק אלא בשלבים היותר מאוחרים של המשחק. הביצועים פחות טובים ופחות חדים, המאמץ יותר קשה וההתאוששות יותר ארוכה. קשה מאוד להיות מפוקס בתנאים רגילים בדקות הסיום כי פחות חמצן מגיע למוח וזה הרבה יותר משמעותי כשמשחקים ביותר מאלפיים מטרים מעל פני הים".
אז איך אפשר להתכונן למשחק כזה?
"פיפ"א עצמה הוציא מזכר שהציע לנבחרות להגיע יותר מוקדם לאזורים כאלה כדי להתרגל לגובה כזה. יש אפשרות לפתח מחלת גבהים שמביאה איתה תשישות, הקאות, סחרחורות והתייבשות בסבירות יותר גבוהה, ולכן אם מתרגלים למקום זה מקל על הספורטאי. כמו כן, יש צורך להכפיל את צריכת המים, להקפיד על תזונה נכונה ועל שינה. הרעיון זה שהגוף יכיל את הסביבה החדשה".
יש נבחרות שיכולות ליהנות מיתרון בגלל התנאים האלו?
"המרוויחות הגדולות יהיו מדינות סקנדינביות שמכירות גבהים כאלה וכמובן המקומיים כמו מקסיקו ואחרות מדרום אמריקה. אני מעריכה שנראה הבדל בין נבחרות שעשו את ההתאמות לתנאי הגובה ובין אלה שלא עשו שיעורי בית כראוי"
עומס יתר על השחקנים
צריך לציין, שבגלל השפעת הגובה גם זמן ההתאוששות הוא כפול. לאחר ספרינט מהיר, שרירי השחקן מייצרים חומצת חלב בקצב מוגבר. בגלל המחסור בחמצן, לגוף לוקח זמן כפול לחזור למצב מאוזן.
ד"ר תומר כהן, רופא בית"ר ירושלים ורופא בכיר במחלקה האורתופדית בבית החולים בילינסון, התייחס לעומסים שיש על הכדורגלנים: "המונדיאל משוחק מקנדה שבצפון עד למקסיקו בדרום, כלומר טיסות ארוכות ומעייפות, במיוחד שהשחקנים האלה סיימו רק עכשיו להופיע במפעלים האירופיים ובמאבקים בליגה. כאן נכנסים לשאלה העיקרית של עד כמה אפשר להעמיס על השחקנים האלה. מי שיידע לחלק כוחות ועומסים יהיה זה שינצח במונדיאל הזה, בזכות שילוב של הצוות הרפואי בהיבט הפיזיולוגי ושל המאמנים תוך כדי חיזוי פציעות. ברגע שאתה לוקח שחקנים ממקום מסוים למקום אחר, השריר מסתגל ומתרגל לסביבה שלו, אבל הוא צריך זמן.
"אין ספק שפיפ"א מותחת את הגבולות יותר מדי. הכדורגלנים משתתפים בעשרות משחקים בשנה באינטנסיביות גבוהה וקורסים בסוף. היום יש יותר יכולת לנטר פציעות, אבל בסוף יש יותר פגיעות כי סוחטים לשחקנים את המיץ עד תומו".
