הנה משהו שבוודאות לא היה יכול לקרות בגביע העולמי הקודם שאירחה ארה"ב ב־1994: שוער קרואטי בתלבושת ורודה בוהקת, שופטים בחולצה ורודה, ועשרות שחקנים קורעים את הכדור בבעיטות בנעליים ורודות. ורוד הוא לא רק השחור החדש במונדיאל 2026, הוא כל הצבעים כולם. על המגרשים יש כל כך הרבה נעליים ורודות, שאחרי ששמים לב לכך בפעם הראשונה, זה כל מה שרואים. וזו בדיוק המטרה של יצרניות הנעליים.
הבחירה הגורפת של כל היצרניות בצבע הוורוד, היא שילוב של סיבות תרבותיות ומדעיות. אודינגה נימאקו, מנהל ההנעלה הגלובלית בנייקי, אמר ל"ניו־יורק טיימס" כי סיבה מרכזית אחת היא ביקוש גדול לצבעים בהירים ונועזים. "מה ששמענו באופן עקבי מספורטאים וצרכנים הוא שצבעים בהירים נותנים להם ביטחון, אז זו הייתה נקודת ההתחלה שלנו", אמר נימאקו. "התמקדנו בצבעים הבהירים ביותר, אלה שבאמת מגבירים את הביטחון הזה. הספורטאים שלנו אומרים שכאשר הם לובשים ורוד, שהוא צבע כל כך צעקני ובהיר, הם מרגישים שהם צריכים להיות ממש טובים כדי להתאים לעוצמה שלו". עוד הסביר נימאקו כי בניסויים שביצעה נייקי, ורוד היה הצבע שבלט יותר מכולם: "ורוד מודגש עוד יותר על רקע הדשא הירוק, בין אם צופים מהיציע או בטלוויזיה".
הטרנד לא דילג עליו. ארלינג הולאנד עם נעליים ורודות
(צילום: AL BELLO / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
רוב השחקנים בטורניר מחויבים חוזית לנעול את הנעליים הוורודות שניתנו להם, אבל יש יוצאי דופן. כמובן שלאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו כמובן לא יגיעו למסיבה עם אותה שמלה. נעלי ה־El Ultimo Tango של מסי, תוצרת אדידס, הן בצבע לבן־תכלת ארגנטינאי, עם נגיעות זהב מנצנצות. נעלי הפומה של כריסטיאן פוליסיק האמריקאי הן לבנות עם כוכבים כחולים. ונייקי עיצבה לרונאלדו נעלי זהב מיוחדות. גם השופטים חייבים לנעול נעליים שחורות מסורתיות של אדידס, נותנת חסות של פיפ"א.
אפקט מסי במיאמי
תהליך הברבי־זציה של נעלי הכדורגל נמשך כבר כמה שנים, ורק מגיע לשיאו עכשיו. כבר ב־2020 דיווח "הגרדיאן" כי 636 שערי פרמייר־ליג נכבשו על ידי שחקנים שנעלו ורוד, לעומת 36 בלבד על ידי שחקנים בנעליים שחורות. גם ערכות לבוש ורודות נמצאות במגמת עלייה. מסי בוורוד מלא של אינטר מיאמי היה כנראה החותמת הסופית על המהפך, אבל דרכו של הוורוד מסטריאוטיפ מגדרי לכזה שכולם מאוהבים בו, היתה ארוכה מאוד.
בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20, עם כניסת הצבעים לתעשיית הלבוש, ורוד בכלל נחשב לצבע של בנים משום שהוא נתפס כגוון מדולל של אדום, שהוא כידוע צבע גברי! דווקא כחול נחשב לצבע של בנות, מעודן ומזוהה עם הלבוש של מריה הקדושה. מגזין האופנה Ladies' Home Journal כתב ב־1918: "הכלל המקובל הוא: ורוד לבנים וכחול לבנות".
העובדה שהוא לבש ורוד הייתה חותמת סופית למהלך. מסיבמדים הוורודים של אינטר מיאמי
(צילום: Connie FRANCE / AFP)
המצב התהפך אחרי מלחמת העולם השנייה. יצרנים, מעצבים ורשתות שיווק בארה"ב החלו לדחוף באופן אקטיבי את הוורוד כצבע לנשים ולילדות. קמפיינים שיווקיים כמו "Think Pink", "לחשוב בוורוד", נועדו להחזיר נשים למטבח ולגידול ילדים, אחרי ששירתו במפעלים בזמן המלחמה, ובהמשך הצליחו גברי "מד מן" להפוך את הוורוד לצבע הכרחי עבור מי שרוצה להיחשב אישה אמיתית.
הכדורגלן כמותג
בשנות ה־70 היתה תקופה קצרה בה אופנת יוניסקס נייטרלית הייתה פופולרית, אבל הוורוד חזר בעוצמה בשנות ה־80. עלייתן של בדיקות האולטרסאונד שאיפשרו להורים לדעת את מין העובר מראש, נוצלה היטב על ידי חברות הצעצועים והאופנה כדי לייצר קווי מוצרים נפרדים לבנים ולבנות. זה מנע מהורים להעביר בגדים וצעצועים מאח לאחות ולהיפך, ואילץ אותם לקנות מוצרים חדשים עבור כל ילד. הבעיה היא שהציניות העסקית הזו גלשה לחברה ולתרבות, שלא איפשרה לבנים ללבוש ורוד בלי שיצחקו עליהם. למרבה השמחה, נראה שהעולם הצליח להשתחרר לפחות מהמלכוד הזה.
אנדרו גרובס, פרופסור לאופנת גברים באוניברסיטת ווסטמינסטר, אמר ל"הגרדיאן" כי "תרבות הכדורגל הפכה מאוד מבוהלת לגבי סטריאוטיפים של גבריות ואיך שחקנים גברים אמורים להיראות. העובדה שכדורגלנים לובשים כיום ורוד בלי שום חשש, מרמזת שהאסוציאציות הללו דועכות. כדורגלן מודרני הוא כבר לא רק שחקן, אלא גם מותג ודמות אופנה. הוורוד עוזר לשחקן לבלוט וזה כנראה יותר חשוב היום מסטריאוטיפים מיושנים".
