באנקר לאומי
אוזבקיסטן – קולומביה, (בין רביעי לחמישי, 05.00), בית 11
כדורגלנים לא שונים בהרבה מבעלי מקצוע אחרים. הם אולי מרוויחים הרבה יותר כסף, זוכים לתהילה ואהדה, והעבודה שלהם מבוצעת מול העין הפקוחה והמבקרת של הקהל והתקשורת, אבל גם ביניהם יש בעלי מלאכה אפרוריים, פועלים שחורים שבאים לבצע את המטלה, לדפוק שעון וללכת הביתה, ויש את היהלומים, אלו שזקוקים רק למספר שניות כדי לקחת את המוצר או הארגון מיליון צעדים קדימה.
אלא שגם בתוך הסוג השני יש מספר קטגוריות. יש כוכבי ענק שיודעים שהם צריך לעזור בהגנה, ולתפקד לפי הטקטיקה שקבע המאמן, שהם צריכים לחלק את הכוחות שלהם בצורה שווה על פני כל העונה כדי להגיע לשיא ברגעים הקובעים. אבל כל המילים והמושגים האלו זרים לפרימדונות מהסוג של חאמס רודריגס הקולומביאני, שיוביל את נבחרתו בפעם השלישית בגביע העולם.
רודריגס, ששיחק העונה במינסוטה מה-MLS ומחפש קבוצה, הוא שחקן לתקופות קצובות, שחקן של טורנירים. הוא עלה לגדולה במונדיאל של 2014, עבר לריאל מדריד ובאיירן מינכן, אבל די נתקע שם מבחינת ההתקדמות. הוא לא השתלב, לא מילא את ההוראות הטקטיות ולא עזר בהגנה. בשפה האירופית זה נקרא "לא מילא את הפוטנציאל שלו". רודריגס רצה את הכדור לרגל ושפעמיים או שלוש במשחק ייצא משם מגע הזהב בדמות שער או אסיסט. ככל שקריירת המועדונים שלו דישדשה, ככל שהוא הפך לגרסת הכדורגל של נווד כשכל מועדון משחרר אותו ללא תמורה, ככה התחזקה ופרחה קריירת הנבחרת שלו.
אם הפריצה ב־2014, השער המופלא נגד אורוגוואי והעלייה הראשונה של קולומביה לרבע הגמר היו חלק טבעי מההתפתחות של כישרון עצום בן 22, הרי שההופעה שלו בקופה אמריקה האחרון ב־2024 היא כבר סיפור אחר לגמרי. לפני 12 שנה רודריגס, אז שחקן מונאקו עם שלוש אליפויות ברזומה ובדרך לצמרת הכדורגל האירופי, כבש בכל משחק שבו הופיע, נבחר שלוש פעמים לאיש המשחק וגם סיים כמלך השערים של המונדיאל. אבל העובדה שנבחר לשחקן המצטיין גם כעבור עשור, אחרי שהוביל את קולומביה לגמר אליפות דרום־אמריקה, נראית כמעט כמו פאטה מורגנה.
שוב, ככל שקריירת המועדונים של רודריגס התפיידה, ככה התחזקה ההתגייסות הלאומית שלו. אם שחקנים מסויימים רואים לפעמים בנבחרת סוג של עול, אצלו כל המשוואה הפוכה: הוא התאמן במסגרת הקבוצות כדי להגיע מוכן למשחקי הנבחרת.
טורניר נבחרות הוא הבזק, ניצוץ. משחק שמבליט כוכבים ולא שיטה. בנבחרת הרגש הפטריוטי גובר על האגו. ולכן בנבחרת יש תמיד מספיק שחקנים שמוכנים לכסות על המגרעות של רודריגס, להגן עבורו. בקבוצה, על פני עונה שלמה, זה לא דבר שיכול לקרות. בכדורגל הקבוצות של השנים האחרונות, מנצח הקולקטיב. את גביע העולם מניפה בדרך כלל זו שמצליחה להבליט את הסופרסטאר יותר מהאחרות.
בכל מקום שאליו רודריגס הגיע אחרי מונדיאל 2014 הוא תמיד חזר על אותה מנטרה. האוהדים והמדיה התרגשו מההגעה שלו וקיבלו אותו בחיבוק עצום. הוא עלה בהרכב ונתן הצגות. והכל הלך לאיבוד ודעך אחרי חמישה או שישה משחקים. חאמס הוא לא שחקן שבנוי לליגה של 40 משחקים, של חודשים, של משימות. זה לא בסיסטם שלו. תנו לו את החולצה הצהובה עם הדגל הקולומביאני, תנו לו את החולצה שאותה לבש פעם קרלוס ולדראמה, תנו לו טורניר של חמישה או שישה משחקים, ורודריגס ייתן לכם פיצוי על הכסף והזמן שהשקעתם בו. היום הוא מתחיל שוב, כנראה בפעם האחרונה.
בוקר טוב עולם
אוסטריה – ירדן (רביעי, 07.00, בית 10)
נכנסתם לאתר מוקדם? מהרו לצפות. משחק על הבוקר, שהוא גם הופעת בכורה במונדיאל לשכנה שלנו ממזרח. אוסטריה, נבחרת עם טכניקה ופיזיות, עדיפה בכל מובן, אבל ירדן התקדמה בשנים האחרונות בזכות בניית סגל מגובש שעבד הרבה יחד במחנות ייעודיים ומקפיד על משמעת טקטית. הקפטן איחסאן חדאד, מגן ימני מאל־חוסיין, הבהיר: "המשחק הראשון במעמד הוא מקור לגאווה עבורנו, לא ללחץ".
חשבון פתוח
אנגליה – קרואטיה (רביעי, 23.00, בית 12)
אחד המשחקים הטובים של שלב הבתים. לתומאס טוכל הייתה אפשרות לזמן ברגע האחרון את קול פאלמר או פיל פודן שנשארו בחוץ, אבל הפציעה המאוחרת של המגן הימני טינו ליברמנטו הובילה לצירופו אתמול לסגל של שחקן ההגנה של צ'לסי, טרבו צ'אלובה. בכל מקרה, כל העיניים על הארי קיין, אולי השחקן בכושר הכי טוב בעולם. בצד השני מחכה מומחית המונדיאל קרואטיה, סגנית אלופת העולם מ־2018 (העיפה את אנגליה בחצי הגמר) ומקום שלישי ב־2022, שכמו תמיד תובל על ידי לוקה מודריץ' - הלב והמוח שלה גם בגיל 40.
רק לבוא ולקחת
גאנה – פנמה (בין רביעי לחמישי, 02.00, בית 12)
בראשות אנטואן סמניו המסעיר ממנצ'סטר סיטי, זו ההזדמנות הטובה ביותר של גאנה להשיג ניצחון בבית הזה ולהתקרב ל־32 הגדולות. היריבה היא אחת מהנבחרות החלשות בטורניר, אם לא החלשה שבהן (וזה כולל את קורסאו).
