ברור שהרכבת הזו, רכבת תור הזהב של בלגיה, הגיעה לסוף דרכה. אולי היא תשרוד עוד שלב אחד, אבל היא רגע לפני הכחדה. קרון אדן הזאר כבר עזב וכך גם וינסנט קומפאני ומרואן פלאיני, ויאן ורטונגן וטובי אלדרווירלד, ועוד כמה קרונות. נשארו קווין דה בריינה, רומלו לוקאקו ותיבו קורטואה, והם כבר לא יצליחו להגשים את מה שלא הושג עד כה. מקסימום ישרדו עוד סיבוב. אף אחת מההופעות של בלגיה בטורניר הנוכחי לא מעידה על כך שמשהו ישתנה.
מדובר בנבחרת שמעולם לא הצליחה לממש את הפוטנציאל, שהשלם שלה היה תמיד הרבה פחות מסך חלקיה, ששאפה להתחכך עם הגדולות מגרמניה וצרפת, או אפילו עם השכנה הצפונית הולנד, אבל איכשהו סיימה את המסע שלה כמו עוד שווייץ. סוג של אוסטריה עם יחסי ציבור. פרפר שהפך לגולם.
דור הזהב של הכדורגל הבלגי הגיע לשיאו עם העלייה לחצי גמר המונדיאל ברוסיה ב-2018. החל מאותה שנה, בלגיה דורגה ראשונה בעולם במשך ארבע שנים רצופות. אבל ברגעי האמת של הטורנירים הגדולים, לא בדירוגים תיאורטיים, היא לא הצליחה להשאיר חותם. בלגיה תמיד הייתה אוסף מופלא של אינדיבידואלים, אבל מעולם לא הייתה קולקטיב.
הטורניר הנוכחי הוא לא רק סיבוב הפרידה של הדור הזה, אלא גם סוג של טקס העברת הלפיד לדור של ז'רמי דוקו, אמאדו אוננה וזנו דבאסט. מדובר בדור זהב מחודש, אבל אף אחד לא נותן להם את הכינוי הזה שוב. חובת ההוכחה עליהם. החמישייה מול ניו זילנד החלשה לא משנה דבר – אלופת אפריקה על המגרש, סנגל, עדיפה במובנים רבים במפגש הערב (רביעי, 23:00).
לאנדרו טרוסאר
(צילום: Alex Grimm / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
בעיני רבים בבלגיה, זו הדרך הנכונה והאמיתית לבחון את היורשים. דה בריינה והדור שלו היו התוצאה הראשונה של השקעת ההתאחדות המקומית בכישרונות צעירים, לאחר כישלונות מתמשכים בזירה הבינלאומית. בעיני רבים, דור הזהב הצעיר חייב את מעמדו לדור הזהב המקורי: הם פתחו את הדלתות. ולכן, בעיני רבים בבלגיה, כולל אנשי מקצוע, עיתונאים ובכירים בהתאחדות, דור הזהב לא ממש נכשל. הוא שם את הבסיס, הניח את היסודות.
העובדה שלבלגיה יש כבר דור זהב חדש בתוך זמן קצר כל כך מראה שגם ההשקעה בתשתיות השתלמה, ושהדור של דה בריינה הצליח להיות מודל מצוין לחיקוי. מבחינה מסוימת, המצוינות של דור הזהב הייתה הברכה והקללה הגדולים ביותר שלו. הברכה מובנת, אבל הברכה גם בנתה ציפיות לא ריאליות. הקריסה מול הציפיות הביאה למריבות קשות, למחנאות בין כוכבי הנבחרת ולחיכוכים בינם ובין צוות האימון. זו הייתה נבחרת לא בוגרת, על המגרש ומחוצה לו. הכול בסופו של דבר נבע מהעובדה שבלגיה הייתה שחקנית חדשה במעמד הזה. לא היה לה שום דבר לבנות עליו. הנבחרות הבאות של בלגיה יהנו, ילמדו וייבנו מחוסר ההישגיות של הדור הנוכחי ומאי-היכולת שלו לזכות בתארים.
בעיה אחרת של הדור הנוכחי הייתה שבמבט לאחור נדמה שחבריו הגיעו לשיא כבר בתחילת המסע. ההפסד לא-מחויב-המציאות ברבע הגמר לוויילס באליפות אירופה 2016, כמו גם הניצחון על ברזיל וההדחה בחצי הגמר על ידי האלופה המיועדת צרפת שנתיים לאחר מכן בגביע העולם ברוסיה, היו הישגים שהדור הזה לא הצליח לשחזר.
רומלו לוקאקו. שריד לדור הזהב הבלגי
(צילום: Jamie Squire / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
זאת הייתה גם אחת הבעיות הגדולות של דה בריינה, היהלום הכי נוצץ של אותו דור. הוא שיחק במנצ'סטר סיטי על שלל כוכביה, קבוצה שהתאמנה יחד כל השנה, שהשחקנים בה דחפו אחד את השני למצוינות, עם מאמן מעולה בדמותו של פפ גווארדיולה. זה לא היה המצב בנבחרת. יש מי שבונה את היסודות והתשתיות, ויש מי שנהנה מהם בסופו של דבר.
דור הזהב של הכדורגל הבלגי מגיע מתנשף לתחנה הסופית שלו. הוא לא יישפט לפי מה שהוא עשה בטורניר הזה או לפי הכישלונות המקצועיים והחברתיים שלו. הוא יישפט בעיקר לפי המורשת שאותה יותיר לדור הבא. למעשה, התוצאות של דור הצעירים יגדירו טוב יותר מכל דבר אחד אם דור הזהב הבלגי היה הצלחה אמיתית או מתנה עטופה בנייר צלופן יפהפה אבל ריקה לחלוטין מתוכן.
אנגליה – ר.ד קונגו
הערב (רביעי), 19:00
הארי קיין וג'וד בלינגהאם נראים טוב ודקלן רייס יחזור להרכב, אבל לקראת הכניסה לנוקאאוט הבעיה של אנגליה בולטת מאוד במקום אחר: רביעיית ההגנה. אף צמד שמורכב מג'ון סטונס, אזרי קונסה ומארק גהי לא עושה רושם מבטיח במרכז ההגנה, ובזמן שטרנט אלכסנדר-ארנולד צופה מהבית, לתומאס טוכל יש שני מגינים ימניים פצועים.
ארה"ב – בוסניה והרצגובינה
הלילה (בין רביעי לחמישי), 3:00
ההפסד של ההרכב השני לטורקיה בסיום שלב הבתים לא שינה דבר, אבל הוציא מעט אוויר מההתלהבות האמריקנית העצומה. פתאום הנבחרת נראתה פגיעה, ועכשיו היא תצטרך להתמודד עם ההגנה הקשוחה של בוסניה.
