לפעמים הכדורגל כותב סרטי דרמה הרבה יותר טוב מהיוצרים של הוליווד, מחפה על עלילה גנרית בטוויסטים מרהיבים של הרגע האחרון וסוחט ים של דמעות כשהמסך יורד.
פרגוואי וגרמניה – כן, זה הסדר הנכון – לא היו שותפות למשחק שייחרת בספר הזהב של המונדיאל, אבל הן סיפקו חומר גלם משובח לדוקו הבא בנטפליקס. שעמום, מהפכים, פסילות, הארכה, פנדלים, גיבורים וגיבורים טרגיים, בדיוק מה שהגביע העולמי אוהב וזוכר.
"26 לוחמים יצאו למגרש, עכשיו הם אגדות כדורגל", התפייט מאמן פרגוואי גוסטבו אלפארו אחרי דרמת הפנדלים. הוא לא מגזים. מעטים נתנו סיכוי לפרגוואי הקטנה במונחי הכדורגל העולמי – גם אם מדובר בשחקנית ותיקה על הבמה הגדולה – לנצח את האימפריה הגרמנית. ארבעה גביעי עולם, מסורת מפוארת וסגל בשווי של דירות יוקרה באספן.
פרגוואי הותירה רושם לא טוב בשלב הבתים עם תבוסה לארה"ב, והמאמן ספג ביקורות קשות מבית והבטיח לתקן. גרמניה, מנגד, לא הגיעה זחוחה, אבל שיחקה ללא חוכמה, ללא ברק וללא סבלנות. בדיוק המתכון שפרגוואי הייתה צריכה כדי למצוא את הסדקים. מי שמחכה לקלישאות על המכונה הגרמנית, שישכח מהן. גרמניה פשוט הפכה לעוד נבחרת, ומהצד המעליב של המשפט. שקופה, חסרת איכות, חסרת אומץ. לא ריקוד, לא מכונה. מישהו בכלל היה מהמר פעם נגד הגרמנים בפנדלים?
החגיגה של פרגוואי. "26 לוחמים יצאו למגרש, עכשיו הם אגדות כדורגל"
(צילום: עוז מועלם)
הגנה ועקיצה אחת
בוסטון עצמה התקשתה להתרגש מאירוע המשחק בשלב 32 הגדולות. הסקוטים כבר עברו כאן והשאירו רחובות מלאים בשירה, אוהדי מרוקו סיפקו צבע ורעש, אבל הפעם העיר הרגישה כמו עוד יום רגיל בניו אינגלנד. ביומיים האחרונים דיברו כאן הרבה יותר על הניצחון הדרמטי של הרד סוקס על היאנקיז בבייסבול מאשר על המפגש בשלב 32 האחרונות. בבתי הקפה עדיין ניתחו את פנוויי פארק, הרבה פחות את ההרכב של יוליאן נגלסמן.
גם באצטדיון למשחק נוקאאוט במונדיאל, עם גרמניה על הדשא, נותרו יותר מדי מושבים ריקים וטובים. הכרוז אפילו ויתר על הכרזת פול האוס שעושה לו טוב. עשרות אלפי גרמנים צבעו את היציעים בלבן, ובמעלה הטריבונות חירפו את נפשם ואת גופם מול השמש הקופחת של בוסטון אחר הצהריים. נקווה שקרם ההגנה היה חלק מההרכב שלהם. הפרגוואים, כמה אלפים בלבד, שמרו את הקול ואת התוף לרגעים החשובים באמת.
מנואל נויר. ניסה להציל את המולדת, אבל זה לא הספיק
(צילום: עוז מועלם)
קאי האברץ בסיום המשחק
(צילום: עוז מועלם)
על הדשא קיבלנו מחצית גרמנית קלאסית מהסוג שכבר הפסיק להפחיד יריבות. לחץ, שליטה בכדור וחוסר יצירתיות. אלפארו בנה חומה דרום-אמריקאית נמוכה, צפופה ועקשנית, ונתן לגרמנים להניע מצד לצד בלי למצוא פתרון. גרמניה שלטה בכדור והחזיקה בו ככל שרצתה, אבל פרגוואי קיבלה בדיוק את המשחק שביקשה, עם הגנה סבלנית ועקיצה במקום הנכון.
הדרמה הגדולה הגיעה בהארכה. בדקה ה-103 ג'ונתן טה כבר רץ לחגוג שער מהפך, אבל ה-VAR עצר את הזמן. כשהשער נפסל בטענה לעבירה על השוער אורלנדו חיל, הפרגוואים התחבקו כאילו כבשו בעצמם. הגרמנים פלטו אנחת כאב ארוכה.
יוליאן נגלסמן. הכיסא שלו מתנדנד
(צילום: עוז מועלם)
נגלסמן יצא בסיום נגד פסילת השער וטען שהוא שבר לגרמניה את המומנטום, אבל לזכותו ייאמר שלא חיפש תירוצים מעבר לכך. בתגובה על שאלות עיתונאים גרמנים האם הוא מתכוון להישאר בתפקידו, הבהיר המאמן: "אני לא אדם שבורח מאחריות. אם ה-DFB (התאחדות הכדורגל הגרמנית) רוצה שאמשיך, אני מוכן לעשות את ההתאמות הנדרשות ולהוביל את השינוי". הוא הודה שגרמניה חייבת להשתנות ולהשתפר: "לקח לנו יותר מדי זמן להתחיל לשחק דרך האגפים. שלטנו במשחק, אבל לא הייתה לנו החדות הדרושה ברגעים המכריעים".
בגרמניה לא מסתפקים בזה, וחלק מהפרשנים תוהים אם נגלסמן צריך להמשיך ומעלים שאלה אחת גדולה יותר: האם יורגן קלופ מוכן לחזור הביתה. בינתיים לנגלסמן יש חוזה עד 2028 והוא נהנה מתמיכתו של המנהל המקצועי רודי פלר.
הריקוד של אלפארו
בוודאי בכל הקשור לפנדלים, תחום מומחיות גרמני עתיק מאז חצי הגמר המיתולוגי נגד צרפת בספרד 1982, נפל דבר. הדי-ג'יי של בוסטון שלף את "Sweet Child O' Mine" של גאנז אנד רוזס כדי לנסות להרים את הקהל המיוסר משני הצדדים, והבעיטות נקבעו אל השער שמאחוריו התמקם היציע הגרמני הרועש ביותר, גדוד עם דגלים שלא הפסיק לשאוג.
מתיאס גלארסה מנבחרת פרגוואי
(צילום: עוז מועלם)
אחרי שלוש החמצות גרמניות, חואן קאנאלה ניגש לבעיטה השישית עם מדינה שלמה על הגב, ושלח את פרגוואי לשמינית הגמר. חיל הסביר בסיום שלא מדובר בקסם אלא פשוט בהכנה מוקפדת. "היינו צריכים לנתח כל שחקן, כל פרט. בזכות זה הצלחתי להציל שני פנדלים", קבע. בפרגוואי חגגו לילה שנכנס מיד לפנתיאון. אלפארו אמר שרגע ההכרעה של קאנאלה הוא בפירוש "צדק אלוהי, אחרי קריירה מלאה בהשאלות ובמאבקים".
הקפטן הגרמני ג'ושוע קימיך
(צילום: עוז מועלם)
המאמן הוכיח שהוא גם מנהל מוזיקלי בכלל לא רע. "אין לנו את אילן היוחסין שמאפשרים לנו להכתיב את תנאי המשחק. אנחנו רוקדים לפי המוזיקה שנותנים לנו. לפעמים זו קומביה, לפעמים טנגו, לפעמים רומבה. היום זו הייתה פולקה", אמר בסיום. עכשיו מחכה לפרגוואי משחק מאתגר נוסף כאנדרדוג מובהק בשמינית הגמר, ואחרי לילה כזה בבוסטון, ספק אם מישהו באסונסיון עדיין מאמין במילים "בלתי אפשרי".
כדורגל משחקים לפעמים 120 דקות, ולא תמיד גרמניה מנצחת, אפילו לא בפנדלים. מאז אותו ערב בבלגרד ב-1976, כשהפאננקה של אנטונין פאננקה השפילה את ספ מאייר, גרמניה לא הפסידה אפילו דו-קרב פנדלים אחד בטורניר גדול. חמישה עשורים של קור רוח, מיתולוגיה וכמעט ודאות מתמטית התפרקו בערב אחד בבוסטון.
