אם קיימת איפשהו טבלת עוצמה לביצועים של "היי ג'וד", יש לה כנראה מוליכה חדשה - המהדורה של אוהדי אנגליה הלילה (בין שבת לראשון) באצטדיון הארד רוק במיאמי, בסיום הניצחון 1:2 על נורבגיה ברבע גמר המונדיאל. בלינגהאם, ג'וד, כיכב עם צמד – וכך יעשה לאיש שישלח את נבחרת שלושת האריות לשלב ארבע הגדולות בגביע העולם בפעם השלישית מאז 1966.
החום והלחות באיצטדיון בפלורידה היו קיצוניים, אבל זה לא הפריע לאוהדים האנגלים להעניק לשחקנים שלהם תחושת ביתיות, כאילו המשחק מתקיים בוומבלי - עם כל הכבוד לתנועות החתירה של האוהדים הוויקינגים. ואם זה לא הספיק, בשלב כלשהו ראש העירייה הלא רשמי של מיאמי, דייויד בקהאם, נראה במסך הגדול – ואוהדים ביציעים הגיבו בהיסטריה המתבקשת.
ראש העיר הלא רשמי. בקהאם
(צילום: PATRICIA DE MELO MOREIRA / AFP)
לצד החגיגיות הלבנה-אדומה היה גם חשש. קראו לו ארלינג הולאנד, שחלק לא מבוטל מהסגל האנגלי מכיר אותו היטב מהפרמייר-ליג בכלל וממנצ'סטר סיטי בפרט. אבל בדיעבד ה"חייזר הנורבגי" הציג משחק חלש מאוד, הוחלף במהלך ההארכה – ונעצר אחרי 14 משחקים רצופים שבהם כבש במדי הנבחרת.
מי שבכל זאת הצליח לזעזע את האוהדים ביציע היה דווקא אנדראס שלדרופ, ששלח כדור מדהים לרשת של ג'ורדן פיקפורד וקבע 0:1 לנורבגיה – והם, מצדם, לא נשברו, והמשיכו בקריאה: "אנגליה! אנגליה!".
ואז הגיע האיש של "אנגלנד", בלינגהאם, שסמוך לשריקה להפסקה - ודווקא לאחר דקות טובות של הסקנדינבים, קבע 1:1 – והיה נדמה שמתהווה פה מומנטום. אבל למחצית השנייה עלתה אנגליה ללא דקלן רייס החולה, ובלי שום מומנטום. השילוב של אבראצ'י אזה ובוקאיו סאקה איבד לתומס טוכל את האמצע, והנורבגים השתלטו על המשחק, גם בזכות המחליפים אוסקר בוב ואנטוניו נוסה. אבל המאמן הגרמני התעשת מהר, ביצע מספר התאמות (הכניסה של ג'ד ספנס ומורגן רוג'רס, וההסטה של ריס ג׳יימס לעמדת המגן הימני) – והחזיר את האנגלים לעניינים.
השחקנים חוגגים עם אוהדי אנגליה במיאמי
(צילום: CHANDAN KHANNA / AFP)
הקהל האנגלי, שקיווה לקבל הכרעה לפני הדקה ה-90 החל לשיר את ההמנון, אבל זה לא עזר. דווקא כשמרבית האוהדים התפנו לדוכני הבירה (בזמן הקצר שבין סיום הזמן החוקי להארכה), התקבלה התראת ההרגעה - בלינגהאם השלים צמד בדקה ה-93, והוא כבר סופר שישה שערים בטורניר, בדומה לחברו לנבחרת הארי קיין. מי יודע, אולי עד סוף המונדיאל הוא גם יעקוף את הולאנד (7) ואולי גם את קיליאן אמבאפה ולאו מסי (8). בנקודת הזמן הזאת, הוא בכל מקרה, כנראה, כבר הדבר הכי אהוב בממלכה.
מוכנים לחזית נוספת מול ארגנטינה?
(צילום: MAURO PIMENTEL / AFP)
אנגליה יוצאת ממיאמי מלאת ביטחון לקראת מלחמת פוקלנד המחודשת שלה מול ארגנטינה ביום רביעי הקרוב (22:00) ומקווה הפעם שהיכולת שלה תהיה קצת יותר טובה בתקווה להגיע לגמר ראשון מאז 1966.
החגיגה הארגנטינאית בעיר של מסי
המסעדה המקסיקנית ג'צינטה הפכה לפנות בוקר לסוג של חימום לקראת המלחמה הספורטיבית באיצטדיון באטלנטה בין אנגליה לארגנטינה. מצד אחד של המסעדה עמוסת המסכים, אוהדי ארגנטינה שהגיעו עם דגלים, חולצות ורפרטואר השירים הארגנטינאי, מהצד השני אוהדים אנגלים שהגיעו זחוחים לראות מי היריבה הבאה שלכם אחרי שניצחו את נורבגיה.
מיותר לציין שכל נגיעה של מסי גרמה לסועדים להניח לרגע את הבוריטו, הטאקו או כל מאכל אחר, אך העיכוב היה קצר, שכן המשחק עצמו התנהל בקצב איטי. אחרי מסי, מי שזכה לעוצמת התגובות הגבוהה ביותר מהקהל היה השוער דיבו מרטינס.
אוהדי נבחרת ארגנטינה צופים במשחק נגד שווייץ במסעדה במיאמי
(צילום: נדבר צנציפר)
מנגד, השער של אנדוי הקפיץ את האנגלים. לא הופגנה עוינות מיוחדת בין שני צידי המסעדה, אלא שההברקה של השוויצרי נחגגה יותר מהשער בראשון של מקאליסטר. האנגלים כבר פינטזו על ניצחון שווייצרי, נבחרת קשוחה ומאומנת אך פחות מנוסה מארגנטינה, אבל התקווה שלהם נגוזה בדקה ה-112 עם שער של אלברס, שפתח חגיגת ענק ארגנטינאית. בין שני הקהלים ישבו עשרות מקסיקנים, שסיפרו כי הם בעד ארגנטינה.
מיאמי זו העיר של מסי, כוכב הקבוצה המקומית, וזאת לצד תרבות פרו-העולם הלטיני באופן מובהק. לכן, ביציאה מאותה מסעדה, רחובות העיר נראו לשעה אחת לפחות כמו אלו של בואנוס איירס. זו הייתה חגיגת רחוב אחת גדולה: צפירות, מאות ארגנטינאים שנסעו עם דגלי המדינה וחולצות מסי, 10 או 19, קרנבלים של ממש בריכוזים מסוימים בעיר. כל זאת עוד לפני המלחמה האמיתית באטלנטה, במשחק שעם כל הכבוד לספרד נגד צרפת - יהיה עמוס ברגשות לאומיים, וממנו ייצא הסיפור האמיתי של המונדיאל.
