"בגלל מזג האוויר והחום, הדשא מתייבש במהירות והמשחק הופך לאיטי. אנחנו לא מסוגלים לייצר קצב. זה מפריע לנו" (ויניסיוס ג'וניור, נבחרת ברזיל).
"הייתי מופתע ממצב המגרש. אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לשחק, אבל ברור שהדשא לא היה טוב" (וויליאם סאליבה, נבחרת צרפת).
השחקנים לא מרוצים לגמרי מהאצטדיון בניו־ג'רזי שיארח גם את הגמר - וחושפים את אחד האתגרים הגדולים של פיפ"א: משטחי הדשא במונדיאל. "הלקח המרכזי הגיע כבר בקופה אמריקה 2024. במשחק בין ארגנטינה לקנדה באטלנטה, אנחל די מריה הגיע להזדמנות טובה כבר בדקות הראשונות, אבל הכדור קפץ בצורה לא טבעית והמהלך הסתיים בבעיטה חלשה", אומר האגרונום גדי שיפטן, מנהל שיווק דשנים בשחרור מבוקר בקבוצת חיפה. "אחרי המשחק, שחקני ארגנטינה והצוות המקצועי דיברו על משטח שהרגיש כמו קפיץ. באצטדיון שמשמש בדרך כלל לפוטבול אמריקאי הונח דשא טבעי זמני מעל משטח אחר, והפער הורגש".
אז איך במונדיאל הנוכחי ניסו לסגור את הפער הזה?
שיפטן: "החלוקה הגיאוגרפית הפכה את הפרויקט למסובך יותר. בארה"ב עיקר האתגר הוא אצטדיוני פוטבול, שחלקם עם דשא סינתטי וצריכים לעבור הסבה מהירה לכדורגל. נדרשה בעיקר הנדסת אצטדיונים: שכבות חול, ניקוז, תאורה מלאכותית, סיבים ותפעול על גבי תשתיות שלא נבנו לכדורגל. בדאלאס מצאו פתרון: מאחר שהגג אינו מאפשר לשמש להגיע לדשא, נתלו מעל המגרש מערכות תאורה ורודות לגידול צמחים. הן יורדות מהתקרה ומאפשרות לכסח, להשקות ולעבוד בזמן שהדשא ממשיך לצמוח. זו תמונה מוזרה, אבל היא חלק מהלוגיסטיקה.
"בקנדה הבעיה אחרת: ונקובר וטורונטו מציבות תנאי אקלים קרירים יותר, ויותר רגישות לאור, לחות והתאוששות. הדגש היה על דשאים של אקלים קריר ועל ניהול אור וצמיחה. במקסיקו מדובר בסיפור שלישי: גובה, חום, לחות ושמש חזקה, עם הבדלים ברורים בין מקסיקו סיטי, גוודלחארה ומונטריי. נדרש משטח שמסוגל להתמודד עם עומסי חום, קרינה וגובה, בלי לשנות את התנהגות הכדור באופן מורגש. פיפ"א לא חיפשה דשא זהה, אלא ביצועים דומים, שהשחקן ירגיש הבדל מינימלי".
חוליאן קיניונס ומקסקו חוגגים על הדשא במקסיקו סיטי. הבדלים גדולים בתנאים אפילו לעומת הערים האחרות במדינה
(צילום: עוז מועלם )
"משטח מלאכותי וקשיח". דשאן
(צילום: MAURO PIMENTEL / AFP)
בנוסף, שיפטן מציין כי בשתי אוניברסיטאות נבנו חלקות ניסוי, בוצעו יותר מ־170 ניסויים ונבדקו תערובות דשא שונות לפי אקלים, גג, עומס משחקים ותנאי אור "חמישה מילימטרים בגובה הכיסוח יכולים לשנות משחק. לפי החוקרים, מגרש יכול להרגיש כמו סקוץ' או כמו שטיח טבעי מהיר, רק בגלל אורך עלי הדשא. לכן במונדיאל הזה הכיסוח צפוי להתבצע כמעט מדי יום. גם תהליך הגידול עצמו הפך לשרשרת אספקה, מחוות הדשא דרך משאיות קירור ועד להנחה במגרש".
16 כאבי ראש
כאמור, עניין הדשא מטריד לא מעט את השחקנים והמאמנים במונדיאל. אחרי הניצחון 1:3 על סנגל אמר מאמן צרפת, דידייה דשאן: "הנבחרת שלי נאלצה להחליף נעליים בגלל המגרש בניו־ג'רזי, שלא היה טוב במיוחד. הקפיצה של הכדור שונה, אז צריך להתרגל לזה". הקשר אדריאן ראביו הוסיף: "אני אפילו לא יודע אם אפשר לקרוא לזה מגרש, זה הרגיש יותר כמו משטח מלאכותי קשה וקשיח".
בגלל ש־16 האצטדיונים נמצאים בסביבות שונות מאוד - ממקסיקו סיטי שממוקמת כ־2,200 מטר מעל פני הים ועד ניו־ג'רזי בגובה פני הים, ומלוס אנג'לס המדברית ועד טורונטו הלחה - המגרשים מורכבים מסוגי דשא שונים ולכל אצטדיון דרישות התקנה מיוחדות. חלק מקבלים שמש וחלק לא. חלק מקבלים גשם, אחרים כמעט לא. השחקנים מתמודדים עם מגוון עצום של תנאים, וכך גם המגרשים. לכו תדעו, אולי בסוף הדשא הוא זה שיכריע את זהות הנבחרת שתניף את הגביע הזהוב.
