קלוזה בלחץ
צרפת – עיראק (בית 9, הלילה, 00:00)
קצת מספרים: מירוסלב קלוזה נכנס לטורניר הגביע העולמי הנוכחי כמלך השערים של כל הזמנים של הטורניר. 16 שערים ב־24 משחקים על פני ארבעה טורנירים, ממוצע של 0.67 שערים למשחק. קלוזה זכה באליפות עולם אחת, והפסיד בגמר אחד.
במשחק הראשון של ארגנטינה נגד אלג'יריה, לאו מסי כבש את כל שלושת השערים בניצחון של ארגנטינה, והשתווה לקלוזה בראשות טבלת הכובשים. המספרים: 16 גולים ב־27 משחקים על פני שישה טורנירים, ממוצע של 0.59 שערים למשחק. מסי זכה באליפות עולם אחת והפסיד בגמר אחד.
במשחק הראשון של צרפת בטורניר, ניצחון 1:3 על סנגל, קיליאן אמבאפה הבקיע צמד, והתקרב לקלוזה ומסי בצמרת. המספרים: 14 שערים ב־15 משחקים על פני שלושה טורנירים, ממוצע של 0.93 גולים למשחק. אמבאפה זכה באליפות אחת והפסיד בגמר אחד.
זאת אומרת: אם לא יתרחש אירוע קיצוני, הסקורר הצרפתי עומד לנפץ את השיאים הללו בהרבה פחות משחקים וטורנירים, אולי אפילו במונדיאל הנוכחי. אמבאפה הוא מכונת שערים. הוא היה כזה בפריז סן ז'רמן ׁ(שש פעמים ברציפות) והוא זכה פעמיים בתואר מלך השערים של הליגה הספרדית בשתי העונות שבהן שיחק עבור ריאל מדריד.
ההבדל הוא ביחס שבין ההבקעות של אמבאפה לבין ההצלחות של הקבוצות סביבו. פריז סן ז'רמן זכתה בשני גביעי אלופות בשנתיים מאז שאמבאפה עזב אותה, ואילו ריאל לא זכתה בשום תואר מאז שהוא הצטרף אליה. בנבחרת הוא היה גורם משמעותי בזכייה של 2018, ולקח את צרפת על גבו בגביע העולמי הקודם בקטאר, כשהוא מבקיע שלושער בגמר האפי נגד ארגנטינה. למה מה שעובד לאמבאפה בנבחרת הלאומית פחות עובד עבורו בליגות המקומיות?
ענייני היררכיה
יש לכך מספר גורמים, אבל רובם שייכים לאותו נושא: היררכיה. אמבאפה של הנבחרת הצרפתית הוא השפיץ של הפירמידה. המעמד שלו ברור. כששחקני הנבחרת יורדים מהמטוס, כל שחקן סוחב בידיו את המזוודה, לאמבאפה יש מישהו שסוחב עבורו את המזוודה. השחקנים בנבחרת משלימים עם ההיררכיה הזו. לעוסמאן דמבלה, שחקן עם כדור זהב ושני גביעי צ'מפיונס על החגורה, אין בעיה לעשות את העבודה השחורה, הטקטית, הכיסוי הקבוצתי בהגנה והלחץ, גם עבור אמבאפה.
זה גם עובד בנבחרת בגלל משך הנשימה של טורנירים. שחקנים יכולים לחיות עם ההקרבה הזו, עם הוויתור על האגו, למשך תקופה כזו גם בגלל שאמבאפה הוכיח שהוא יכול להוביל נבחרת עד הסוף. זה לא יכול לעבוד בקבוצות. אמבאפה שיחק בהרכב לצידם של ניימאר ומסי, ויניסיוס ג'וניור ובלינגהאם. אלו לא שחקנים שמוכנים להיות נושאי הכלים של אף אחד, בטח לא לאורך עונה שלמה.
לכל ארגון יש תרבות ארגונית שבנויה מהקולקטיב של עובדיה ומנהליה. לאמבאפה יש תרבות אמבאפה. בכל מקום שהוא לבש את המדים שלו הוא הפך לגדול יותר מהמועדון. קודם כל נעשה מה שטוב לאמבאפה ונקווה שזה יהיה גם טוב לקולקטיב. זה, כאמור, עובד נהדר עבור צרפת. זה עבד בליגה צרפתית הלא התחרותית, אבל נתקל בקשיים כשפ.ס.ז' נתקלה ביריבות קשוחות יותר. כשלואיס אנריקה קיבל את שרביט האימון בפריז, הוא הבטיח לאוהדים שהקבוצה תהיה טובה והישגית יותר מאשר הקבוצות של אמבאפה ועמד בהבטחה שלו. הוא בנה סגל חזק ויקר, אבל גם תרבות ארגונית שבה כולם עובדים עבור כולם.
השנתיים של אמבאפה במדריד חידדו את הנקודה הזו. למדריד יש תרבות ארגונית שדומה למה שייצר לואיס אנריקה בפריז, רק שהכוכבות של אמבאפה כל כך גדולה שאפילו ריאל הסכימה לכופף את עצמה לאינדיבידואליות שלו. אחרי שנתיים נטולות תארים ותחת שלטון מוחלט של האנזי פליק וברצלונה (עם לאמין ימאל, כוכב לא פחות גדול מאמבאפה, שעובד בתוך הקונטקסט של הקבוצה) לאוהדים כבר נמאס. בסוף העונה שעברה הם כבר שרקו לו בוז.
אבל מה יקרה אם אמבאפה שוב יצליח בטורניר הנוכחי? מה יקרה אם הוא שוב יזכה במלכות השערים, וצרפת תגיע עד לשלבים המאוחרים ואפילו, כפי שחוזים רבים, תזכה בגביע עצמו? האם מישהו בריאל מדריד יעז לאיים על אמבאפה שהוא חייב להשתנות? שהוא צריך לשחק הגנה?
דשאן עושה קוסמטיקה
ריאל בשנים שלפני ההגעה של אמבאפה הייתה בנויה סביב שחקנים (קרוס, מודריץ' ואפילו בנזמה) שקידשו את הקבוצתיות, העבודה הקשה, הצניעות. אמבאפה הביא למדריד סט חדש של תכונות (אינדיבידואליות, שערים, תדמית), שדורש שינוי של תרבות שלמה. זה שינוי שיכול לקחת שנים. במדריד, אמבאפה היה צריך להסתגל לבית חדש, לשפה חדשה, לתרבות אחרת, למועדון עם מסורת והיסטוריה.
בצרפת של שמונה השנים האחרונות, מי שמצטרף לסגל צריך להתאים את עצמו לאגו של אמבאפה. במדריד אמבאפה הוא כוכב ענק, שמשחק עבור מערכת כוכבים אחרת, שונה בתכונותיה ובערכים שלה מהתכונות של הכוכב הזוהר אמבאפה. בצרפת מדובר בגלקסיה משלו.
דידייה דשאן הוא מאמן לאומי מעולה בעיקר בגלל הההתאמות שלו לכדורגל נבחרות. הוא יודע שטורנירים כמו הגביע העולמי ואליפות אירופה, מוכרעות על ידי רגעי קסם של שחקנים גדולים.
5 צפייה בגלריה
יודע שטורנירים גדולים, מוכרעות על ידי רגעי קסם של שחקנים גדולים. דשאן
(צילום: FRANCK FIFE / AFP)
הוא לא צריך את אמבאפה על גבי עונה שלמה, והוא יכול לעשות קוסמטיקה לקנאות ותלונות של שחקנים אחרים בתוך הנרטיב של כדורגל נבחרות. דשאן נותן לאמבאפה יד חופשית לעשות מה שהוא רוצה בנבחרת. הוא לא מחויב לשום עצה טקטית או מחויבות הגנתית, הוא מחויב רק לשמר אנרגיה, כדי למקסם את ההזדמנויות שלו ברגע שהן מגיעות. זה עובד מצוין לשניהם בשלושה מונדיאלים ביחד. לא ברור איך השיטה הזו יכולה להיתרגם לכדורגל של מועדונים.
תנו פרטיות
ארגנטינה – אוסטריה (בית 10, הערב, 20:00)
הבכי של לאו מסי אחרי השער הראשון מול אלג'יריה חשף את האמת הקשה: אביו חורחה מתמודד עם מחלה ועובר טיפולים. המשפחה הוציאה הודעת הבהרה כדי להתמודד עם השמועות על כך שמצבו של האב סופני, דיווחה שהוא בשלבי החלמה וביקשה לכבד את הפרטיות שלה. בכל מקרה, ניכר שמסי יודע להפריד בין המצב לבין היכולת במגרש, והאתגר הגדול ביותר שלו בשלב הבתים מחכה בדאלאס, מול אוסטריה שלא נראתה מספיק טוב בניצחון על ירדן, ועדיין מסוכנת מאוד.
5 צפייה בגלריה
יודע להפריד בין המצב המשפחתי לבין היכולת על המגרש. לאו מסי
(צילום: Charlotte Wilson/Getty Images)
תוציאו מחשבון
נורבגיה – סנגל (בית 9, בין שני לשלישי, 3:00)
סיכוי טוב ששתיהן יעלו יחד עם צרפת, אבל בהנחה שהצרפתים ינצחו את עיראק, רק לנורבגיה נשאר סיכוי לעקוף אותם ולסיים ראשונים בבית. המשחק הזה יהיה משמעותי ביותר בנוגע להערכת היכולת האמיתית של נורבגיה, ששיחקה בהליכה נגד העיראקים ועכשיו צריכה להרים את הרמה. סנגל בעיקר רוצה להשתיק את הדיווחים על התנאים הירודים והתסיסה במחנה האימונים.
סרט ערבי
ירדן – אלג'יריה (בית 10, בין שני לשלישי, 6:00)
דרבי ערבי מסקרן, וההזדמנות הטובה ביותר של ירדן לצאת עם נקודה היסטורית ממונדיאל הבכורה שלה. היא בסך הכל נראתה בסדר בהפסד לאוסטריה, ויש לה את היכולת להעמיד בונקר איכותי סטייל קייפ ורדה וקורסאו. היריבה העדיפה בסן־פרנסיסקו תקווה שהשוער לוקה זידאן יתעורר אחרי מופע הבלהות מול ארגנטינה.
