צפו בכדור המדבר
כששריקת הסיום נשמעה באצטדיון בלוס אנג'לס והבטיחה לקנדה ניצחון היסטורי על דרום אפריקה (0:1) וכרטיס ראשון אי פעם לשמינית גמר המונדיאל, המאמן ג'סי מארש לא מיהר לחגוג עם התקשורת. במקום זאת, הוא אסף את כל שחקניו ואנשי הצוות למעגל גדול במרכז המגרש והעביר להם מסר. "אתם הגיבורים של קנדה", אמר לשחקניו הנרגשים. "העתיד של הספורט הזה במדינה הוא עצום - בזכותכם".
מי שמכיר את מארש יודע שמדובר במאמן שלא חושש מהצהרות גדולות. לאורך הקריירה שלו הוא הרבה להשתמש בנאומים מעוררי השראה, אך הפעם נדמה שגם המבקרים הגדולים ביותר שלו יסכימו שהוא לא הגזים. קנדה אולי עדיין רחוקה ממעמדן של המעצמות הגדולות בכדורגל העולמי, אבל מה שקורה במדינה במהלך המונדיאל הנוכחי עשוי לשנות את מפת הספורט הקנדית לשנים ארוכות.
ואי אפשר בלי הדגל הקנדי
(צילום: AP Photo/Marcio Sanchez)
מהוקי לקריאות "פוטבול"
כשמארש מונה למאמן הנבחרת לפני כשנתיים, הוא הציב לעצמו יעד שאפתני במיוחד - להפוך את קנדה למדינת כדורגל. זו הייתה אמירה שנשמעה כמעט דמיונית במדינה שבה הוקי קרח הוא הרבה יותר מספורט; הוא חלק מהזהות הלאומית.
גם העובדה שקנדה הייתה אחת משלוש המארחות של מונדיאל 2026 לא הפכה אותה למוקד תשומת הלב. מקסיקו אירחה את משחק הפתיחה, ארה"ב תארח את הגמר, ורוב הזרקורים הופנו לשתי השכנות הגדולות. קנדה נותרה, לפחות בתחילת הדרך, המארחת שנשכחה מעט מהתודעה.
הטירוף מחוץ לאצטדיון
(צילום: REUTERS/Albert Gea)
כל קנדה התאחדה מסביב לכדורגל
(צילום: REUTERS/Jennifer Gauthier)
אבל בזמן שהעולם התמקד באחרים, בתוך קנדה נבנה משהו אחר לחלוטין. ההתלהבות סביב הנבחרת גדלה ממשחק למשחק, אזורי צפייה התמלאו באלפי אוהדים, ויותר ויותר קנדים החלו להתייחס לענף כאל "פוטבול" ולא "סוקר". "אפשר כבר להרגיש שקנדה הופכת למדינת כדורגל", סיפר אחד האוהדים לפני המשחק מול דרום אפריקה.
אם יש אדם שמכיר את ההבדל בין תרבות כדורגל אמיתית לבין זו שהתפתחה בקנדה, זה הקפטן אלפונסו דייויס. כוכב באיירן מינכן רגיל לשחק לעיני עשרות אלפי אוהדים בגרמניה ובליגת האלופות, אך דווקא המראות שראה בבית ריגשו אותו במיוחד.
רגע לפני שער הניצחון הדרמטי
(צילום: AP Photo/Marcio Sanchez)
לדבריו, כאשר ראה את הרחובות בטורונטו נצבעים באדום-לבן לקראת משחק הפתיחה מול בוסניה, הוא התקשה לעצור את הדמעות. "זה היה רגע לא מציאותי", סיפר. "מעולם לא ראיתי כל כך הרבה קנדים מגיעים למשחק כדורגל. לראות את כל האוהדים האלה גרם לי לבכות".
הישג חסר תקדים
ההישג של קנדה מקבל משמעות גדולה עוד יותר כשמביטים לאחור. לפני מונדיאל 2026 היא השתתפה בשישה משחקים בתולדותיה בגביע העולם - והפסידה בכולם. הפעם הכול השתנה.
המסע החל עם נקודת הבכורה בהיסטוריה של הנבחרת, לאחר תיקו מול בוסניה. לאחר מכן הגיע הניצחון הראשון אי פעם במונדיאל - 0:6 מוחץ על קטאר, שהבטיח את העלייה לשלב הנוקאאוט.
מארש אוסף את השחקנים בסיום המשחק
(צילום: AP Photo/Marcio Sanchez)
הפסד לשווייץ מנע מהקנדים לארח את משחק שמינית הגמר על אדמתם, אך אלפי אוהדים חצו את הגבול והגיעו ללוס אנג'לס כדי לתמוך בנבחרת. באופן אירוני, זו הייתה הפעם הראשונה שבה מדינה מארחת שיחקה משחק נוקאאוט מחוץ לגבולותיה, אך האווירה ביציעים העניקה לקנדה תחושת בית מוחלטת.
דרום אפריקה ניסתה למשוך את המשחק להכרעה בפנדלים, אך הקנדים שמרו על קור רוח, ובתוספת הזמן הגיע הרגע הגדול. סטפן אוסטקיו מצא את הרשת, העניק לקנדה ניצחון היסטורי ושלח מדינה שלמה לחגיגות.
"רציתי שהם ישמעו ממני כמה הרגע הזה חשוב לא רק עבורם, אלא עבור הכדורגל בקנדה"
(צילום: Patrick T. Fallon / AFP)
בסיום המשחק הסביר מארש מדוע התעקש לאסוף את שחקניו במרכז הדשא. "יש אנשים שיגידו שזה נראה כמו הצגה", אמר. "אבל מבחינתי זה הרגע היחיד שבו כל הקבוצה באמת ביחד. מיד אחרי השריקה כל אחד נמשך לכיוון אחר - תקשורת, ראיונות, חגיגות. רציתי שהם ישמעו ממני כמה הרגע הזה חשוב לא רק עבורם, אלא עבור הכדורגל בקנדה".
כעת מחכה לקנדה אתגר גדול עוד יותר - מפגש מול הולנד או מרוקו. "המטרה שלי בטורניר הייתה לא רק לעורר השראה במדינה", סיכם מארש. "רציתי שנגיע למצב שבו נפגוש אחת מענקיות הכדורגל. אם זו תהיה מרוקו - מדובר במעצמה עכשווית. אם זו הולנד - מדובר באחת הנבחרות הגדולות בהיסטוריה. מבחינתנו אין מה להפסיד. זו הזדמנות לחלום, ואנחנו נלך עד הסוף כדי לנסות לנצח".
