איך זה שארכיפלג אחד מעז? איך הוא מעז לא רק להיכנס לחגיגה הגדולה של הכדורגל, אלא גם לעבור שלב? איך הוא מעז? אולי זה רק עניין של הרגל, אולי כשאתה מצליח לשטוף את המדינה שלך בצונאמי של ריקודים ושמחה ושם אותה על המפה העולמית, אתה מתמכר. אתה לא יכול להפסיק.
בכל שנה חוגגים בקייפ ורדה, ששוכנת באוקיינוס האטלנטי במרחק 570 ק"מ ממערב לאפריקה, את הקרנבל בפברואר. השנה הקרנבל פועם בפעם השלישית: בפעם הראשונה באוקטובר 2025 אחרי שקייפ ורדה העפילה למונדיאל לאחר ניצחון 0:3 על אסוואטיני (איפה זה? קייפ ורדה תלמד אתכם גם גיאוגרפיה), בפעם השנייה בקרנבל המסורתי, וביום שישי בלילה לאחר שהנבחרת סיימה ב־0:0 עם סעודיה ועלתה לשלבי ההכרעה.
עכשיו, כמו שאומרת הקלישאה, זה משחק אחד והכל יכול לקרות, בעיקר אם אתה משחק עם הכסף של הבנק. עכשיו, אומרת הקלישאה, עם האוכל בא התיאבון. עכשיו, אחרי שעשתה את הבלתי ייאמן פעמיים, קייפ ורדה קיבלה מתנה מתוקה במיוחד: מפגש בשלב הבא עם לאו מסי ואלופת העולם ארגנטינה, אחת המועמדות העיקריות לזכייה. אבל זה מה שאמרו גם על ספרד, שקייפ ורדה סיימה איתה בתיקו מאופס במשחק הראשון שלה בטורניר. קייפ ורדה סיימה גם ב־2:2 עם אורוגוואי ו־0:0 עם סעודיה, מה שהקנה לה את המקום השני בבית לא קל.
התוצר המקומי הגולמי לאזרח לשנה בקייפ ורדה עומד על כ־5,000 דולר. לשם השוואה: הנתון בישראל עומד על 70 אלף דולר. אם נהיה עדינים, נגיד שזו לא מדינה עשירה. החקלאות סובלת מיובש. כל מי שמחפש עתיד טוב יותר, לוטש את עיניו לארץ אחרת, עם אפשרויות קצת יותר גדולות. בהתחלה זה היה בעיקר לפורטוגל, שנתנה לקייפ ורדה את העצמאות לפני 51 שנה.
חיים את החלום
מבחינת כדורגל, ההגירה הזו עשתה רק טוב. ההורים הלכו לחפש עתיד טוב יותר, והילדים נחשפו למתקנים, מאמנים ותשתיות הכי טובים שהמערב יכול להציע. מתישהו בעשור האחרון ההתאחדות הבינה מה יש לה ביד: מבחר של עשרות כדורגלנים עם שורשים ודרכון של המדינה. מצד אחד הם לא טובים מספיק לשחק בנבחרת במדינות שבהן הם נולדו או גרים, ומצד שני קייפ ורדה יכלה לפתות אותם עם חולצת ההרכב הראשון וסיכוי מוגבר להעפיל למשחקי הגביע העולמי, חלומו של כל כדורגלן. ויש גם את הנקודה הישראלית בדמותו של הליו וארלה ממכבי ת"א, שכבש שער נהדר נגד אורוגוואי.
ההתאחדות עטפה את זה בסיפור סכריני של חזרה לשורשים, לאומיות, המולדת הישנה, והשחקנים קנו. הם באו לבקר באי וקלטו את ה"מוראבזה", מילה בשפה המקומית (ערבוב בין אפריקאית ופורטוגזית) שהיא מרכז ההוויה של האי ומעידה על חום, אירוח אבל בעיקר על "אין לחץ", מצב צבירה ששונה במהותו מהקצב השאפתני להחריד של החברה והספורט המערביים. באו, נכוו ונשבעו אמונים לנבחרת המקומית. זה כולל את פיקו לופס האירי, שאביו יליד האי וההתאחדות פנתה אליו דרך לינקדאין.
השער החשוב של הנבחרת עד כה. וארלה חוגג נגד אורוגוואי
(צילום: CHANDAN KHANNA / AFP)
בניגוד לנבחרות אחרות המבוססות על שחקנים שלא נולדו במדינה אבל בעלי זיקה אליה בגלל השורשים שלה, לקייפ ורדה יש גם מחנה אוהדים עצום בארה"ב. הסיבה לכך היא נדידה כבר בתחילת המאה ה־19 של אלפי תושבי קייפ ורדה שנאספו על ידי אוניות מסחר וסירות לציד לווייתנים ועברו לארה"ב. ההערכות הרשמיות מדברות על יותר מ־100 אלף תושבים עם שורשים בקייפ ורדה, אבל מחלקת המדינה האמריקאית מעריכה כי המספר קרוב יותר לחצי מיליון ואפילו למיליון, פי 2 מאשר התושבים באי עצמו. המשאל נערך בארה"ב פעם בעשר שנים, ובני מיעוטים בדרך כלל כמעט ולא משתתפים בו.
זו גם הסיבה ש"הכרישים הכחולים", מלבד היותם אהודים בגלל שהם אנדרדוג, זכו לתמיכה מסיבית בכל שלושת המשחקים שלהם, וזו גם הסיבה שה"פונאנה", המוזיקה של האי, נשמעה ביציעים. נגד ארגנטינה ב־4 ביולי (שעון ישראל), יום העצמאות האמריקאי, יהיה לכך פחות משקל: המשחק ייערך במיאמי, מקום מושבם של לטינים רבים. אבל כמו שאמר אוהד קייפ ורדה לאחר התיקו נגד סעודיה שהבטיח את ההעפלה: "הגיע הזמן שנתחיל לנצח בטורניר. זכינו בנקודה ראשונה, הבקענו גול ראשון, ועכשיו מגיע לנו ניצחון ראשון".
האמא של ה"סבא"
הסלוגן שאיתו הגיעה הנבחרת לטורניר היה "עשרה איים, מדינה אחת, חלום אחד". סלוגן שלבש מציאות לאחר כל אחד מהמשחקים, כאשר מאות מהאוהדים התגודדו ביחד, חיבקו אחד את השני ובכו בלי הפסקה. קייפ ורדה, בניגוד לנבחרות אחרות, התעקשה שהיא לא הגיעה לצפון אמריקה כדי להיות גימיק או שאלה בחידון טריוויה בעוד 20 שנה. היא באה להתחרות.
למרות התמונה המאוחדת והרצון שהציבור יקבל אותם כקולקטיב, שחקן אחד זהר מעל כולם: השוער בן ה־40 ז'וסימאר ז'וזה אבורה דיאש, שידוע יותר בכינויו ווזיניה (את הכינוי שמשמעותו "סבא קטן" הוא קיבל לאחר שכילד היה בורח לבית סבתו כשהיה חוטף מכות במגרשי המשחקים). ווזיניה, באחת מההופעות המרהיבות באליפות, הצליח לשמור על רשת נקייה נגד ספרד, ואחרי המשחק, כשהדליק את הטלפון הנייד, התברר לו שהוא הפך לכוכב רשת. הוא הגיע למשחק עם 50 אלף עוקבים באינסטגרם וסיים אותו עם 17.1 מיליון.
ווזיניה עם דגל קייפ ורדה
(צילום: Buda Mendes / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
אבל זו הייתה רק תחילת האגדה. בראיון לאחר המשחק, סיפר ווזיניה בדמעות שהוא מצטער על כך שהסבים והסבתות שלו מתו ולא יכלו לראות אותו משחק, וגם על כך שאימו לא יכלה לצפות בו מהיציע בגלל עמלות הוויזה. אזרחי קייפ ורדה מחויבים לשלם ערבות של כמעט 15 אלף דולר כדי להיכנס לארה"ב. האמריקאים, כמובן, הבינו שיש פה במה גדולה ורגע גדול, חברי קונגרס התערבו, מזכיר המדינה עשה כמה טלפונים, העמלה בוטלה, והאמא של ה"סבא" הגיעה ליציע הכבוד כדי לראות את בנה מופיע בשני המשחקים האחרונים.
ויש גם עננה אחת: הקפטן ראיין מנדש נמצא תחת חקירה בחשד לאונס אישה ברזילאית במלון בניו־זילנד. כתם גדול על הנבחרת.
אי שלם בחלום, אל תעירו אותם. "יש לכרישים עכשיו כמה ימים כדי להריח את הדם של מסי", כתב הגארדיאן. מסי וארגנטינה רוצים לזכות בגביע שני ברציפות, אבל בשביל לעשות את זה הם יצטרכו לעשות משהו שלא נעשה מעולם: לנצח את הכרישים של קייפ ורדה במונדיאל.
