לעומת שיטפון הקבוצות בגביע העולמי, מחזיקות הגביע העולמי הוא עדיין מועדון אקסקלוסיבי בן שמונה מנויים. מתוכם, אורוגוואי היא נחלת העבר, אנגליה היא הבלחה חד־פעמית. ספרד וצרפת הן הצעירות החצופות שמנסות לשנות את פני המועדון ולעודד את חילופי המשמרות, אם ארגנטינה תזכה שוב, היא תיכנס למועדון הגדולות עם 4 זכיות. עד אז, יש שלוש נבחרות בוועד המנהל הזה: ברזיל (5), איטליה (4) וגרמניה (4).
איטליה לא העפילה לגביע העולמי שלוש פעמים רצופות, ברזיל סיימה את שני המונדיאלים האחרונים ברבע הגמר, והפסידה בבית 7:1 בחצי הגמר לגרמניה ב־2014. היא לא נראית טוב ואף אחד לא ממש סופר אותה כמועמדת אמיתית. גרמניה זכתה ב־2014, אבל מאז הודחה פעמיים ברציפות בשלב הבתים. גרמניה היא למעשה הנבחרת היחידה שיכולה לשמור על ההגמוניה הוותיקה. האם היא מסוגלת לכך לאחר שני הכישלונות הרצופים והמחפירים?
2 צפייה בגלריה
גרמניה מסוגלת לחזור לגדולתה? פלוריאן וירץ וג'מאל מוסיאלה
(צילום: Federico Gambarini/picture alliance via Getty Images)
דרוש מנהיג
ננהג כמנהג הגרמנים ונתעסק קודם כל במה שלא טוב. המאמן יוליאן נגלסמן סובל מקשיי תקשורת חמורים גם מול השחקנים וגם מול התקשורת. תוצאות לא טובות יכניסו את הנבחרת לבליץ תקשורתי. נגלסמן היה חייב להזמין את מנואל נוייר לנבחרת. לגרמניה יש חוליית הגנה מביכה, נוייר אמור היה לטעת בה ביטחון (קצת יותר קל לשחק כשטעות היא לא סוף העולם) וגם כדי להכניס קצת פחד אצל היריב. החוד הגרמני לא ברור. גם בגלל שאין שם שפיץ אמיתי וגם בגלל נגלסמן שלא קבע שם היררכיה ברורה, והיה עסוק בלבקר את החלוץ האמיתי היחידי שלו, דניז אונדאב, דווקא אחרי שהאחרון הבקיע גול ניצחון.
גם לאחר הפציעה של לנארט קארל, חוליית האמצע היא החלק החזק בהרכב של גרמניה. אלכסנדר פבלוביץ' הוכיח השנה בבאיירן מינכן שאפשר לסמוך עליו, והזיווג בין פלוריאן וירץ לג'מאל מוסיאלה הוא שילוב קסום וקטלני של יכולת אישית ותכליתיות. הבעיה של החולייה הזו היא שכל הכוכבים שלה הם צעירים ולא מנוסים.
וכאן אנחנו מגיעים לבעיה האמיתית של המאנשאפט. אפשר להבין את חוסר היכולת של גרמניה לייצר כישרונות על הציר האמצעי (שוער־בלם אחורי־מספר עשר ומספר תשע), ולמלא את מקומם של כישרונות־על כמו מסוט אוזיל, טוני קרוס או מירוסלב קלוזה זה באמת לא קל, אבל הבעיה האמיתית של גרמניה מאז הזכייה היא חוסר מנהיגות. השחקן או שחקנים שייקחו על הגב שלהם את הנבחרת כשהיא במשבר ויאתחלו אותה.
ב־2014 מילאו את התפקיד הזה פיליפ לאם ובסטיאן שוויינשטייגר. ההימור על ג'ושוע קימיך ולאון גורצקה לא הצליח. היה אפשר להבחין בחיסרון הזה בדקות הרעות בסוף המחצית הראשונה במשחק ההכנה בשבת נגד ארה"ב בשיקגו. המארחת לחצה, השוותה והייתה קרובה למהפך, ואף שחקן גרמני לא הצליח לאחד את השורות, לבצע קרבות בלימה ומתקפה מחדש. למזלה של הנבחרת, שריקת הסיום להפסקה גאלה אותה, ולבסוף היא ניצחה 1:2.
בעיית זהות
לאחר האכזבות בשני הטורנירים האחרונים והפרידה המכוערת מאוזיל, אירוח אליפות אירופה ב־2024 הזכירה לגרמנים רבים את הנבחרת המארחת של 2006, השנה שבה הכדורגל הגרמני נדלק מחדש. גם הנבחרת הזו צעירה, רעננה, אטרקטיבית וקריאטיבית. כמו הנבחרת ב־2006, גם הנבחרת הזו מהווה מודל לדימוי העצמי שבו רוצים הגרמנים להתהדר.
אבל זו הנקודה שבה הכדורגל הגרמני מתחבר לפילוג החברתי־כלכלי במדינה. בעוד רבים במדינה רוצים את הכדורגל שלהם על ציר מוסיאלה־וירת, משמע צעיר, דינמי ויצירתי, גרמניה הישנה וגרמניה של ההגירה – הרי שרבים טוענים שעל הדרך הנבחרת איבדה את התכונות והערכים הישנים של הכדורגל הגרמני: פיזיות, מנטליות שלא נשברת, משמעת ברזל, ארגון וטקטיקה. שוויינשטייגר אפילו האשים את פפ גווארדיולה כי האחרון הביא לגרמניה את משחק המסירות, גרם לכל מאמן נוער לאמץ אותו, תוך הזנחה מוחלטת של היסודות הישנים של הכדורגל הגרמני.
נקודות המפתח והמבחן העיקרי של נגלסמן לא יהיו רק בבניית הרכב, טקטיקה, הכנה מנטלית, מציאת מנהיג על המגרש, כימיה ומשמעת, אלא היכולת שלו לעשות אינטגרציה בין שני המודלים של הכדורגל הגרמני, מבלי שהאחד יעלים את השני.
החיפוש הזה אחרי זהות, ועוד בלי מנהיג מוצהר, יאפיין את הקמפיין הזה של גרמניה. מדובר בנבחרת לא ממש יציבה, ולכן גם הציפיות ממנה צריכות להיות בהתאם. מבחינת כישרון זו נבחרת שיכולה לנצח כל נבחרת אחרת בכל יום נתון בכל מגרש, אבל זו דרישה כמעט בלתי אפשרית לבקש מהנבחרת הזו להתעלות על עצמה בשלושה משחקים רצופים עם מנוחה קצרה ואחר מכן מול נבחרת מהקצפת של העולם. ולכן, למרות הציפיות העצומות של האוהדים והתקשורת הגרמנים, כל הישג מעבר להעפלה לרבע הגמר יהווה הישג טוב מאוד עבורה.
צריך גם לזכור בקשר לנבחרת של 2024, שזו הייתה נבחרת נטולת פצועים, ונבחרת שהציר המרכזי שלה היה קרוס הוותיק. קשה למלא את הנעליים הענקיות של קרוס תוך שנתיים, וזה משהו שהקישור הגרמני הכשרוני יצטרך להתחלק בו. כאמור, קארל מבאיירן נפצע ולא ישחק, מוסיאלה עדיין לא חזר לעצמו מאז הפציעה בקיץ, ו־וירץ מגיע לגביע העולמי אחרי עונת התאקלמות קשה ומתישה בפרמייר־ליג.
כמעט בלתי אפשרי לנסות לנבא את הנבחרת הזו. היא מתהווה בכל משחק. היא יכולה להתחבר במחצית הראשונה ולהתנתק בשנייה. הדבר הכי יציב אצלה הוא חוסר היציבות. ועדיין, בבית מוקדם שכולל את אקוודור, קורסאו וחוף השנהב אפשר להמר בביטחון מלא על דבר אחד בקשר לנבחרת הזו: היא תתעלה בתוצאות שלה והשלבים שאליהם היא תגיע משתי הנבחרות הגרמניות ששיחקו בשני גביעי העולם האחרונים.
