איזה חום, מיאמי. שיר למעלות. משהו בין אילת באוגוסט לתל אביב ביולי, עם לחות שמרגישה כמו עוד עשרה קילו לכל צעד. גם הליכה רגילה הופכת במיאמי לפעילות אירובית מתנשפת, אז כדורגל? ברוכים הבאים לאצטדיון הארד רוק, המגרש שבו אף אחד לא יתלונן על הפסקות השתייה.
אבל לא האקלים העסיק את עשרות אלפי אוהדי אורוגוואי שצבעו את הארד רוק סטדיום בתכלת-לבן והעלימו כמעט לחלוטין את אוהדי קייפ ורדה הזעירה, מדינה של כ-600 אלף תושבים. שעה לפני שריקת הפתיחה, כשאי אפשר היה למצוא קצת צל ביציעים, הופיע על המסכים הענקיים אחד מאותם רגעים שפיפ"א אוהבת להגיש כמנת פתיחה נוסטלגית. ברזיל נגד איטליה, גמר מונדיאל 1970 במקסיקו סיטי, פלה הגדול בדרך ל-1:4 היסטורי. עבור האורוגוואים, שיושבים כבר 76 שנה על הזיכרון המתוק של המרקנאסו, המחזה הזה היה מאוד לא לעניין ובוודאי הפריע להם יותר מהחום הכבד אחר הצהריים במיאמי. הרקע למשחק היה מעונן עבור אורוגוואי. היא הגיעה אחרי תיקו חלש נגד סעודיה, שגם אותו סחט מקסי אראוחו מאוחר, וראתה את ספרד מפרקת את אותה הנבחרת אתמול בצהרי היום. מולה עמדה קייפ ורדה, אחרי הסנסציה נגד ספרד. אוהדי הסלסטה הגיעו עם ספקות.
הדאגות נשארו
אבל יש משהו שהאורוגוואים לא איבדו מאז שעומעם מעמדם בכדורגל העולמי, הנשמה. כמו באושן דרייב יום קודם לכן, גם הפעם אוהדי הנבחרת הגיעו בהמוניהם ונתנו עבודה כמו מנהלת משמרת במקדונלד'ס בדאון טאון מיאמי. תופים, דגלים, שירים, ילדים עטופים בדגל הלאומי, סבים עם חולצות של אנצו פרנצ'סקולי ואוהדים צעירים שכבר גדלו על ואלוורדה או וארלה. כשההמנון האורוגוואי עלה ברמקולים, האצטדיון רעד משירה של עשרות אלפי גרונות. אפשר היה לעצום עיניים ולדמיין שהמשחק מתקיים במונטווידאו.
מרסלו ביילסה החליט שאסור לאורוגוואי להמשיך באותו קו שהספיק בקושי לתיקו מול סעודיה. דרווין נונייס, עם כדור אחד בלבד למסגרת, נשאר בחוץ. המאמן הארגנטינאי החליט להציב במקומו בפרונט את פדריקו ויניאס, להזיז את פדה ואלוורדה בחזרה לעמדה שלו באמצע ולהעניק הרבה יותר חופש לאראוחו. אגוסטין קאנוביו קיבל מקום בהרכב וחלק המפתחות לחלק הקדמי, כדי להכניס יותר קצב ויצירתיות לנבחרת שנראתה מאוד מגושמת נגד הסעודים.
בקייפ ורדה הגיעו כמובן עם ביטחון של נבחרת שכבר הדהימה את העולם, אבל גם עם זהירות מהאורוגוואים הרעבים והמאוכזבים. הם רצו להראות שהתיקו מול ספרד לא היה מקרי, שהמאמן פדרו בוביסטה בריטו מציג קבוצה שיודעת בדיוק לעשות מה שהוא רוצה. צפיפות במרכז כפורמט בסיסי, משמעת טקטית מוקפדת ויכולת לצאת מאוד מהר להתקפות מעבר ברגליים של ראיין מנדש וגארי רודריגס. לא כוכבי אינסטגרם, אבל קבוצה חסרת פחד שמשחקת בתשוקה אורוגוואית. אחרי שהחזיקו את אמני הכדור מספרד על אפס שערים, בקייפ ורדה כבר לא הרגישו כמו הילד שזכה בכרטיס בונוס למסיבה, אלא כשותפים לגיטימיים בעולם של מסי, ימאל או ויניסיוס.
מהלם למהפך, ואז שוב להלם
בדקה ה-21 הארד רוק סטדיום נכנס למוד של הלם. קווין פינה לקח בעיטה חופשית במרחק 20 מטר מהשער ושלח כדור עוצמתי שטס על הדשא, עבר מתחת לחומה שקפצה (איפה היה השחקן שאמור לחפות מאחוריה בכריעה?) ונבלע ברשת של פרננדו מוסלרה, שזינק מאוחר. קייפ ורדה עם שער היסטורי ראשון במונדיאל. אבל פינה, שלא כמו מוטל'ה שפיגלר, לא יוכל לספר עוד 50 שנה לנכדים שזה היה גם השער היחיד. עוד נגיע לזה.
אבל בדיוק כשנראה היה שהאורוגוואים עומדים לרדת להפסקה עם מחשבות על הסנסציה הבאה של המונדיאל, הגיע שוב אראוחו עם שער נגיחה מריבאונד שניתז מהקורה, אחרי הדיפה של ווזיניה, שוער קייפ ורדה, גיבור המשחק נגד ספרד. הקהל של אורוגוואי השתחרר בבת אחת מההקפאה ובדקה החמישית של תוספת הזמן למחצית הושלם המהפך. קייפ ורדה כבר התחילה להריח את חדר ההלבשה עם שוויון מפואר נגד אימפריית כדורגל, אבל אז הגיעה אחת ההתקפות היפות עד אותו רגע במונדיאל. עמוק בתוספת הזמן של המחצית שלח קסארס כדור קסם לרחבה אל אראוחו, שנגח בחוכמה לקאנוביו. טאצ'דאון. לואיס סוארס, שישב ביציע, מחא כפיים בהנאה. קאנוביו רץ אל אראוחו כדי להודות לו על הבישול, בעוד הארד רוק סטדיום רעם. הקהל האורוגוואי כבר פיצל את שכבת האוזון ברעידת אדמה קולית. "הו סלסטה", שאגו עשרות אלפי הגרונות על בסיס הלחן של Let the Sunshine In, עם קאנוביו בתפקיד הראשי. לפי הלוק הוא היה יכול להשתלב בקאסט של שיער בקלות.
בירידה להפסקה, כשהלחות עדיין כבדה כמו שמיכה רטובה של פלורידה, עשרות אלפי האורוגוואים ביציעים נשמו סוף-סוף אוויר, גם אם מהביל. בתוך 25 דקות הם עברו את כל שלבי האבל. חרדה, הלם, עצבים, ספקות, ובסופו של דבר אופוריה, כמו שאוהדי הסלסטה יודעים.
זה התפוגג בדקה ה-61 עם שער מתוצרת ליגת העל ומכבי ת"א. הליו וארלה, בקושי שלוש דקות על המגרש, נכנס כמחליף, קיבל כדור 25 מטר מהשער, ראה את מוסלרה יוצא נמהר ומר - עבר אותו באלגנטיות וגלגל את ה-2:2. כף הזהב. טירוף בהארד רוק. פתאום שומעים את אוהדי קייפ ורדה.
האורוגוואים נתנו כל מה שיש להם, הכדורים שרקו ליד ווזיניה אבל שלא תטעו. קייפ ורדה שיחקה נהדר, הגבירה קצב בדקות הסיום ויכולה הייתה למצוא את השלישי שלה. נגמר 2:2 בסימן 2. לקייפ ורדה הננסית ולאורוגוואי, פעמיים אלופת עולם, אותו מספר נקודות, 2, אחרי שני מחזורים בבית 8 במונדיאל. שלא ייגמר לנו.
