3 בפברואר 2006, חוסאם חסן כבש את השני של נבחרת מצרים ב-1:4 על הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ברבע גמר אליפות אפריקה והעלה את מאזנו ל-69 שערים במדי הפרעונים. זה היה שערו האחרון של חסן בנבחרת, אז בן 39 וכמובן הכובש המבוגר בהיסטוריה של מצרים, שיא שטרם נשבר.
פסט פורוורד 20 שנה קדימה, חסן, עכשיו מאמן הנבחרת, עומד על הקווים וצופה, בהנאה גדולה ועם חיוך מאוזן לאוזן חשוב לציין, איך השיא שלו קרוב להישבר – לא דבר של מה בכך. מוחמד סלאח, ללא כל ספק השחקן המצרי הגדול בהיסטוריה ורבים יגידו גם השחקן האפריקאי הגדול אי פעם, עלה הלילה (בין ראשון לשני) ל-68 שערים בנבחרת ב-117 הופעות בלבד (לחסן 177 משחקים במדי מצרים) ורחוק שער אחד בלבד מהשוואת השיא. זה קרה בניצחון 1:3 על ניו זילנד, וכעת הוא נמצא שער אחד פחות ממאמנו הגאה, שחגג יחד איתו את שלוש הנקודות ובעיקר את ההעפלה לשלב הבא.
"אנחנו יכולים לעשות היסטוריה ולסיים ראשונים בבית, ובעוד שנים תיזכרו בזה כאחד ההישגים הגדולים שלנו", אמר סלאח הנרגש, שבשבוע שעבר חגג 34. "אנחנו פשוט צריכים ליהנות היום, ליהנות גם מחר, ואז להתרכז במשחק הבא". ואיזה משחק זה יהיה – יום שבת, 06:00 בבוקר, מול איראן, במפגש שהוא הרבה יותר מרק על מיקום בטבלת הבית.
חסן עצמו מפרגן לכוכב שלו בכל הזדמנות והתייחס ביותר ממקרה אחד לאפשרות שהשיא יישבר בקרוב. בינואר האחרון, במהלך אליפות אפריקה, הוא אמר: "סלאח הוא אחד השחקנים הטובים בעולם בעשור האחרון. הוא מסוגל לשבור שיאים, ואני מקווה שזה יעזור למצרים לזכות בטורניר בסוף". לצערו, זה לא סייע למצרים, שהודחו בחצי הגמר על ידי סנגל (האלופה? לא האלופה? תלוי את מי שואלים).
גם בריאיון שהעניק לרויטרס בחודש מרץ דיבר המאמן בן ה-59 בשבחו של הסופרסטאר שלו: "ההתקרבות של סלאח לשבירת השיא שלי? אני מאחל לו רק הצלחה. זה יתרום הרבה לנבחרת המצרית וזה ישמח אותי".
"נראה ממנו עוד"
אם אתם רוצים עדות נוספות להערצה ולהערכה הרבה השוררת בין סלאח לבין חסן, מוטב היה רק להאזין לדבריו אחרי הניצחון ההיסטורי אמש. בין שלל הסופרלטיבים, חסן לא שכח להראות איך נראים יחסים בין מאמן לשחקן ושלח עקיצה די ברורה לכיוונו של מי שהיה עד לאחרונה מאמנו בליברפול, ארנה סלוט.
"סלאח עבד קשה על המגרש, וחשוב שתדעו את זה", הוא אמר והוסיף: "אולי אני המאמן הראשון שנותן לו לשחק בעמדה שמתאימה למסוכנות שלו, ליכולות ולאיכויות שלו. עבדנו על הרבה דברים, ואני בטוח שנראה ממנו עוד".
אבל כדי להבין עד כמה הרגע הזה חריג, צריך להסתכל על הפער בין סלאח של מצרים לסלאח של ליברפול. בזמן שבנבחרת הוא שוב הכוכב שסביבו הכול נבנה, העונה האחרונה שלו באנפילד הייתה הקשה ביותר שלו זה כמעט עשור. מעטים היו מדמיינים שעונה שהחלה כשסלאח עדיין מתויג כאחד הכוכבים הגדולים בעולם, אחרי עונת שיא אישית ואליפות עם ליברפול, תסתיים בדשדוש בשיפולי הצמרת, בספסולים ובהחלפות תכופות, ובעזיבה של אנפילד על רקע חילופי עקיצות עם ארנה סלוט.
העונה האחרונה של סלאח בליברפול לא הייתה סתם ירידה יחסית לסטנדרטים שלו, אלא נפילה חריגה כמעט בכל קנה מידה. לפי "הגרדיאן", הוא עמד על 12 שערים בכל המסגרות, אחרי רצף כמעט בלתי נתפס של עונות עם 44, 27, 23, 31, 31, 30, 25 ו־34 שערים. כלומר, שחקן שבמשך שמונה שנים לא ירד מ-23 שערים בעונה, סיים את פרק ליברפול שלו עם 12 בלבד.
הירידה ניכרה גם במספרים העמוקים יותר. בניתוח של Opta מחודש מרץ, סלאח עמד אז על 0.24 שערים ללא פנדלים ל-90 דקות, הנתון הנמוך ביותר שלו מאז הגיע לאנפילד. לשם השוואה, העונה החלשה הקודמת שלו במדד הזה הייתה 2019/20, אז עמד על 0.44, כמעט כפול. הוא גם בעט רק 2.8 פעמים ל-90 דקות, שפל אישי במדי ליברפול, וכבש רק 10% מהבעיטות שלו לכיוון השער, ללא פנדלים.
הוא גם בילה פחות באזורים המסוכנים. לפי Opta, סלאח רשם רק 0.7 הזדמנויות גדולות לכיבוש ל-90 דקות, גם זה שפל אישי, וכבש שישה מתוך 20 מצבים כאלה, 30% בלבד. בעבר, שיעור ההמרה הגרוע ביותר שלו בהזדמנויות מסוג זה בליברפול היה 40.9%. מספר הנגיעות שלו ברחבה ירד מ-9.6 ל-90 דקות בעונת האליפות ל-7.5 בלבד, מה שמחזק את התחושה שהוא בילה פחות זמן במקומות שבהם הוא מסוכן באמת.
ועדיין, זו לא בהכרח רק שאלה של גיל או דעיכה אישית. Opta מצאה שסלאח המשיך להיות מעורב במשחק, עם 51.2 נגיעות ל-90 דקות, ונותר יוצר מצבים לא רע: 0.28 בישולים ל-90 דקות, 1.7 מצבים שנוצרו ממשחק פתוח ו-0.56 הזדמנויות גדולות לכיבוש שיצר לאחרים. המסקנה הייתה כפולה: הוא הגיע לפחות הזדמנויות וגם ניצל אותן פחות טוב, אבל השינויים בשיטה של סלוט, הירידה בתמיכה מהאגף הימני והאופן שבו יריבות התגוננו מול ליברפול היו חלק משמעותי מהתמונה.
הצניחה במספרים של סלאח התרחשה במקביל למשבר גלוי מול סלוט. בדצמבר, אחרי שלושה משחקים רצופים שבהם נותר על הספסל ושיחק רק 45 דקות, סלאח תקף בפומבי את המועדון ואת סלוט אחרי ה-3:3 מול לידס: הוא טען שליברפול "זרקה אותו מתחת לאוטובוס", שמנסים להפוך אותו לשעיר לעזאזל לפתיחת העונה הרעה, ואף אמר שהיחסים בינו לבין מאמנו ההולנדי נשברו. באותו שלב היו לו רק חמישה שערים ושלושה בישולים ב-19 הופעות, אחרי עונת האליפות שבה סיפק 34 שערים ו-18 בישולים ב-52 משחקים.
משבר גלוי
סלוט השיב אז בהסבר מקצועי, כמעט יבש: מול לידס, לדבריו, הקבוצה הייתה זקוקה ל"שחקנים אחרים" שיסייעו לה לשלוט בנעשה על הדשא, ולא לעוד שחקן התקפי. סלאח אף הושאר מחוץ לסגל למשחק ליגת האלופות מול אינטר, לפני ששב לסגל מול ברייטון ונכנס כמחליף. סלוט הכריז שהעניין מאחוריהם וש"אין בעיות לפתור", אבל נמנע מלפרט מה נאמר בשיחה ביניהם. לכן היה קשה לקרוא לזה פיוס של ממש; יותר סוג של הפסקת אש במטרה לסיים את העונה בצורה חיובית ככל שניתן.
המתח צף שוב במאי, אחרי ההפסד 4:2 לאסטון וילה. סלאח פרסם מסר שבו דרש שליברפול תחזור להיות קבוצת ה"הבי מטאל" ההתקפית והמפחידה של ימי יורגן קלופ, וטען שזו זהות שאסור להתפשר עליה. הוא לא הזכיר את סלוט בשמו, אבל הביקורת הייתה ברורה. סלוט ענה בפייסנות יחסית ששניהם רוצים את טובת המועדון, אך קודם לכן גם הבהיר שאינו מתחרט על הדרך שבה ניהל את סלאח ושעזיבת השחקן הייתה החלטה שלו בלבד. כך שהירידה בנתונים לא הייתה רק עניין של גיל או החמצות, אלא חלק מעונה שבה סלאח הרגיש פחות מרכזי, פחות מתאים לשיטה ופחות מחובר למאמן שלו.
סלאח הגיע למונדיאל אחרי העונה החלשה ביותר שלו זה כמעט עשור, בלי ליברפול וללא המעמד הבלתי מעורער שהיה לו באנפילד. אבל במצרים התמונה שונה לגמרי: המאמן שהוא עומד להשוות את שיאו לא רק מפרגן לו, אלא גם מתעקש שהוא מצא עבורו תפקיד חדש, מרכזי ומסוכן יותר. בנבחרת, כך נראה, סלאח עדיין אינו כוכב שמנסים לפנות לו מקום, אלא האיש שסביבו הכול נבנה.
בשבת בבוקר, מול איראן, הוא יוכל להשוות את שיאו של חוסאם חסן ולהגיע ל-69 שערים בנבחרת. אלא שהמספר עצמו הוא רק חלק מהסיפור. סלאח לא מנסה רק לעקוף את גדול חלוצי מצרים, אלא להוכיח שהעונה הרעה בליברפול לא סימנה את סוף התקופה שלו בצמרת, אלא אולי את תחילתו של פרק אחר: פחות קיצוני בלתי ניתן לעצירה, יותר מנהיג, פליימייקר ועדיין, ולתמיד, מלך מצרים.
