אם לא מספיק שנבחרת ישראל לא מצליחה פעם אחר פעם לעלות לטורניר גדול, נדיר גם לראות זרים מהליגה שלנו משתתפים במונדיאל או ביורו – בטח בתקופה שבה כמעט בלתי אפשרי להנחית רכש איכותי בשל המצב הביטחוני. עד כמה נדיר? בפעם הראשונה אחרי 12 שנה, שחקן מליגת העל זוכה להיות חלק מהחוויה, ולא רק מהספסל, אלא ממש על הדשא בגביע העולמי בארה"ב. והוא מגיע דווקא מקריית־שמונה הקטנה – קשר נבחרת פנמה כריסטיאן מרטינס שפתח נגד גאנה. הלילה (בין שבת לראשון) קנג'י גורה ממכבי חיפה הצטרף אליו כשעלה כמחליף בדקה ה-76 במשחק נגד אקוודור.
הליו וארלה (מכבי ת"א) מקייפ ורדה נמצא בסגל של נבחרותו, אך עדיין לא שיחק בטורניר. ובכלל, צריך לומר את האמת, מדובר בנוכחות דלה מאוד של נציגים זרים על הבמה הגדולה – מה שמצביע על חולשתה של הליגה שלנו, בטח במקרה של המונדיאל הנוכחי שהפך לגדול אי פעם ומכיל לא מעט נבחרות קטנות.
"להביא שחקנים בעלי שם זו משימה קשה מאוד בימים של מציאות ביטחונית כמו זו שיש בישראל", אומר סוכן השחקנים רפי אפשטיין, שמייצג את מרטינס, יון ניקולאסקו, אדריאן אוגריסה ואחרים. "זו הביצה והתרנגולת. לשחקנים איכותיים באמת יהיו הצעות בכסף גדול מליגות אחרות, ולכן הרמה שם תעלה – וכאן תישאר פחות או יותר אותו הדבר.
"אני תמיד בעד לפנות לנבחרות לא מוכרות כדי להנחית כאן שחקנים טובים שהם לא בעלי שם. מרטינס נרכש ב־150 אלף דולר, ואיזי שרצקי דורש עליו כמעט פי עשרה. ניקולאסקו הגיע לבית"ר ירושלים ב־80 אלף דולר ונמכר ב־1.3 מיליון אירו להירנביין, וזה גם מה שמצופה מאוגריסה. צריך למצוא בפינצטה את השחקנים האלה ולהיות אמיץ לתת להם במה, כך שהם גם ישרתו את הקבוצה וגם יהפכו לאקזיט".
אלישע לוי, מאמן הנבחרת לשעבר, סבור שזה תלוי מציאות: "אנחנו לא בימים שבהם שחקני־על כמו שורה אובארוב ואלכסנדר פולוקארוב הגיעו למכבי ת"א, ההונגרים לבית"ר ירושלים, ו־ויקטור צ'אנוב וסרגיי קנדאורוב למכבי חיפה. אנחנו גם לא בליגה של סכומי הכסף שמשלמים על שחקנים בדרג הזה. אני בעד להביא שחקנים מנבחרות אלמוניות, כי דווקא הם יכולים לשדרג את הרמה.
"תראה למשל את קינגס קאנגווה מזמביה בבאר־שבע ואת לוקה גדראני מגיאורגיה בבית"ר ירושלים. מי שמגיע לקבוצות קטנות בכדורגל הישראלי יכול להתקדם כלכלית ומקצועית לגדולות. הרמה נגזרת מאיכות השחקנים, ואין לנו את היכולת להנחית כאן מגה־סטארים – אלא למצוא כאלה שפחות מוכרים אבל מביאים ערך מוסף".
אגדת פאבל נדבד ו"השריף"
אלי כהן, "השריף", היה קרוב באמצע שנות ה־90 להנחית בבית"ר ירושלים את פאבל נדבד. "ראינו קלטת שלו והתלהבנו. לבית"ר לא היה מספיק כסף, וגילינו מאוחר יותר שהוא נמכר ליובנטוס והפך לאגדה באיטליה ובאירופה.
"אני תמיד הלכתי למזרח אירופה, כי ידעתי ששם השחקנים ברמה גבוהה אבל רמת החיים והכסף נמוכה, אז אפשר היה לפתות אותם. אני מציע לקבוצות להביא שחקנים מנבחרות לא מוכרות, אבל רק אחרי עבודה סיזיפית של נסיעות, צפייה ומעקב של חודשים.
הכדורגל בישראל כבר לא יתהדר בשמות הגדולים של פעם, אבל צריך לזכור שלהביא שחקן זר זה לא להסתמך על קלטת או על מילה של סוכן, אלא על מעקב ארוך טווח. אני החזקתי רשימות של שחקנים שלפעמים החתמתי רק אחרי שנה־שנתיים של סקאוטינג. צריך סבלנות ועצבים מברזל – אבל בסוף מרוויחים".
בקריית־שמונה מתפללים שמרטינס יבלוט בטורניר ויגיע כמה שיותר רחוק, מה שיעלה את ערכו של הפנמי. גם הקשר בן ה־29 יודע שמדובר בהזדמנות חייו לעשות את קפיצת המדרגה בקריירה, מקצועית וכלכלית. בקריית־שמונה היו שמחים לראות אותו ממשיך, שכן מדובר בשחקן איכותי שמשדרג את הקבוצה, אך כולם מבינים שהכסף משחק תפקיד, במיוחד בקבוצה שאין לה הכנסות גדולות מהקהל.
גורם במועדון אמר: "מרטינס הוא שחקן סופר איכותי, מחויב ואחראי, נכס לחדר ההלבשה. אין ספק שאם יעשה טורניר טוב עם הנבחרת שלו – השמיים הם הגבול. זה יכול להיות עוד אקזיט עבור איזי, אבל עוד חזון למועד. מאחלים לו בהצלחה".
