זה בדיוק מה שהבוסים תיכננו. לראשונה בהיסטוריה, ארבע הנבחרות הראשונות בדירוג פיפ"א הופרדו בהגרלת המונדיאל, כך שהמפגש בין כל שתיים מהן היה אפשרי רק בחצי הגמר – בהנחה שיסיימו במקום הראשון בבתים שלהן. והנה, צרפת מול ספרד, ארגנטינה נגד אנגליה, שני חצאים מושלמים שיולידו בכל סיטואציה גמר מרגש.
הצד השני של המטבע הוא שרבים שואלים את עצמם לאורך כל הדרך אם זה לא קצת יותר מדי מושלם. כלומר, האם פיפ"א והשופטים עשו יד אחת כדי לדחוף את הגדולות למעמד הזה? אותו חיישן בכדור שזיהה נגיעה בשערה שאפילו לאה גולדברג לא מצאה לה שם ומנע מקרואטיה שוויון נגד פורטוגל, לא קלט את הנגיעה־לא־נגיעה בכבל המצלמה שהייתה אמורה עקרונית להביא לעצירת המשחק במהלך שהוביל לשוויון של אנגליה מול נורווגיה – שלא לדבר על כך ששופט ה־VAR במקרה הזה היה ז'רום בריסאר הצרפתי, אותו אחד שהלך לעבירה המוקדמת שבגללה אותו שער מפורסם של מצרים מול ארגנטינה נפסל.
ד"ש מז'רום בריסאר
זאת מילת המפתח, ארגנטינה. לכל ההחלטות יש גיבוי והסבר הגיוני, אבל המוני אוהדים חשים אי־נוחות מכך שמאז קטאר 2022, אלופת העולם ולאו מסי נהנים פעם אחר פעם מהחלטות מעוררות מחלוקת שהולכות לכיוונם. בשני המונדיאלים האחרונים ארגנטינה קיבלה שמונה פנדלים, פי 2 מאנגליה שמדורגת אחריה. גם מספר המשחקים הגדול שלה משפיע, אבל נבחרת שהלכה איתה עד הסוף בקטאר, צרפת, קיבלה רק שלוש שריקות באותה תקופה.
הסיפור התחיל להתחמם בקטאר וההדים שלו עדיין מטלטלים כל החלטה שסובבת את ארגנטינה. מתוך חמשת הפנדלים שקיבלה הנבחרת בדרך לזכייה במונדיאל (שיא לנבחרת אחת), רק זה שנהנתה ממנו בגמר מול צרפת לא העלה סימני שאלה. שיתוף הפעולה בין שופטי המגרש לשופטי ה־VAR סידר לה עוד ארבע בעיטות – שתיים גבוליות ושתיים שערורייתיות.
בצפון־אמריקה אנחנו כבר לא מדברים על פנדלים: השלושה שהוענקו לה סבירים, וממילא לאו מסי החמיץ שתיים מהבעיטות (לאוטרו מרטינס כבש את השלישית מול ירדן במשחק שבו מסי לא פתח). משחקי שמינית ורבע הגמר, מול מצרים ושווייץ, היו אלו שהגדישו את הסאה מאחר שמדובר היה בשתי החלטות VAR נדירות – אם כי מדויקות, כך נראה – שדחפו את ארגנטינה קדימה. בהקשר הזה, יש לציין שארגנטינה באמת לא משחקת טוב בטורניר, במיוחד בשלבי הנוקאאוט, אבל זו רק הערת שוליים.
מוסטפא זיקו המצרי טען בסיום ההפסד לארגנטינה, שבו נבחרתו הובילה 0:2 עד לדקה ה־79 וספגה שלוש פעמים ב־13 הדקות הבאות, שההרגשה היא שהמפגש היה מכור. הוא העלה את מצרים פעמיים ל־0:2, אך רק הפעם השנייה נחשבה. במקרה הראשון, שופט ה־VAR בריסאר הזעיק את השופט פרנסואה לטקסייה מאחר שהמהלך התחיל בעבירה על שחקן ארגנטינאי בצד השני של המגרש. מעבר לזעם על כך שה־VAR הלך כל כך לאחור, המצרים גם תהו מדוע לארגנטינה לא נפסל בהמשך שער בנסיבות דומות (אם כי נראה כי לא הייתה הצדקה לכך).
מה שקרה מול שווייץ אתמול לפנות בוקר, במצב של 1:1, כבר היה תקדימי. בעבר, שופט המסך לא יכול היה להוביל להרחקה בצהוב שני, אבל קטגוריית "טעות בזיהוי" הובילה לבדיקת האירוע שבו לאנדרו פארדס ביצע עבירה על בריל אמבולו במרכז המגרש וקיבל כרטיס צהוב. השופט הפורטוגלי ז'ואאו פיניירו נקרא למסך מאחר שמדובר היה בהתחזות ברורה של אמבולו, ולראשונה בתולדות המונדיאל, ביטל את הצהוב לפארדס ושלף אותו לשווייצרי שהורחק אחרי שספג צהוב נוסף מוקדם יותר. השווייצרים היו בהלם וסימנו בידיים את תנועת "עזבו, המשחק הזה בדיחה", אמבולו פרץ בבכי. המדהים הוא המורכבות של החוק – אם הכרטיס לא היה נשלף לפארדס מלכתחילה, האירוע לא היה נבדק בכלל והמשחק היה נמשך. טעות של השופט – ודווקא לרעת ארגנטינה – שינתה את המומנטום של המשחק שהיה בשליטת שווייץ, עד לניצחון של אלופת העולם בהארכה.
הכרטיס הצהוב השני נשלף לעבר אמבולו
(צילום: REUTERS/Albert Gea)
דין אחר ליריבות
האדום של אמבולו הוביל לגל חדש של טענות ברשתות החברתיות בנוגע להעדפה של ארגנטינה, במטרה לדחוף את מסי כמה שיותר רחוק בטורניר. עוד לפני כן, האקרים פרצו לחשבון של ההתאחדות הארגנטינאית ושלחו מייל מזויף שבו כביכול מצוינת שחיתות בהחלטות השיפוט, מה שהוסיף שמן למדורה. תיאוריות הקונספירציה הפכו כל כך נרחבות, עד כדי כך שהתקשורת הצרפתית כעסה על מינויו של השופט הארגנטינאי פקונדו טז'ו לשמחק רבע הגמר מול מרוקו, מחשש שינסה לסייע בהדחת הפייבוריטית לזכייה בטורניר. הבעיה בניסיון להרגיע שמועות כאלה היא שעד לפני שבועיים, אף אחד מאיתנו לא היה מאמין לכך שנשיא ארה"ב ידאג אישית לביטול ההשעיה של כוכב נבחרתו – ולא רק שהוא עשה זאת, הוא גם התגאה בכך.
מן הסתם, פיירלואיג'י קולינה, יו"ר ועדת השיפוט בפיפ"א, דחה בכעס את כל הטענות: "איש לא יכול להטיל ספק ביושרה של שופטי המונדיאל", הוא השיב למחאה של המצרים, "איש לא יכול לומר שמישהו מסוגל להשפיע עליהם, אפילו לא נשיא פיפ"א". בסופו של דבר, הוא מצא צידוק לכל שריקה – אפילו לעבירה הקשה של מסי על עיסא מנדי מאלג'יריה במשחק הראשון של ארגנטינה, שדומות לה הובילו להתערבות VAR והרחקות. בעוד היו כאלה שהסכימו איתו והמשיכו הלאה, אחרים נותרו עם התחושה שארגנטינה מאותרגת בצורה קיצונית. שרשור שהתחיל גולש בשם מייקל קיילי ברשת "סקיי" זיקק את ההרגשה הזו: "אין לי בעיה עם אף אחד מהצהובים שקיבל אמבולו, אבל לפי הסטנדרט הזה ארגנטינה הייתה צריכה לספוג בין שישה ל־14 צהובים במחצית הראשונה, והיא לא קיבלה אפילו אחד".
כבר לא מאמי
אלו לא ארגנטינה ומסי של קטאר, שהביאו איתם אווירה אינטנסיבית ורומנטית כאחת שסבבה את הסיכוי האחרון של מסי לזכות במונדיאל. הפעם העולם נגדם. הכדורגל לא מרשים, הדרך מלאה במקרים קטנים ומוזרים, ומי שהיה בעד הרגע שהגיע למסי כבר לא מתלהב לראות אותו עושה זאת שוב. עבור אוהדי היריבות, זו נבחרת שמתקשרת לכוחניות ותאוות הבצע של נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו, שמתחזק את הברומנס עם דונלד טראמפ. זה היקש לוגי מתבקש: כדי להרים את החגיגה הכי מפוארת לקהל, הוא צריך את השחקן הגדול בעולם.
כבר לא אותה נבחרת. ארגנטינה חוגגת את הזכייה ב-2022
(צילום: AP)
ב"ניו־יורק מגזין" גם הסבירו את כוח המשיכה הזה, מפי אוהד שנכח במשחק מול מצרים: "עם כל הטענות על הטיה לטובת ארגנטינה, זו הייתה החוויה החזקה ביותר שלי באצטדיון בארה"ב. הרגש היה כל כך עוצמתי, שאישה אמריקאית שהייתה לידי, במשחק הכדורגל הראשון בחייה, התחילה לבכות בגלל האקסטזה הכמעט דתית ביציעים. מסי בכה בסיום, זרים התחבקו, זה היה כמו בכנסיית ענק אוונגליסטית".
פיפ"א רצתה שארה"ב תרגיש את החוויה במלואה. גדודי האוהדים הארגנטינאים החמים, והמקומיים הנייטרליים והסקרנים, מאמינים שהשלמת המשימה מחייבת את מסי בגמר. כל שאר אוהדי הכדורגל בעולם מאמינים שגם פיפ"א מרגישה ככה, ותעשה הכל כדי להביא אותו לשם. ובהצלחה לשופט בחצי הגמר מול אנגליה.
