זו תקופה משונה, על זה כולם יכולים להסכים. חלק מתופעות הלוואי של הנגיף הן הפגיעה הכלכלית ושינוי סדרי עולם, אנחנו עדים לזה בכל תחום. מועדוני הספורט לא איחרו לספוג את המהלומות וההשלכות, בין אם זה קיצוצים משוגעים, המחסור בקהל שמשפיע על השחקנים ועוד מיליון דברים. לראשונה, שלבי הסיום של ליגת האלופות מתקיימים ברצף צפוף של טורניר נוקאאוט משוגע, אבל זה לא הדבר היחיד ששונה במפעל הזה השנה.
לא קשה לשים לב שבניגוד לשנים קודמות - בהן היה מעין "שלטון רודני" של מועדונים גדולים – בעונה הזו קיבלנו משהו שונה, שלב רבע גמר שכולל רק שתי אלופות אירופה: ברצלונה ובאיירן מינכן, שייפגשו בעצמן לנוקאאוט שישאיר אותנו עם אלופה אחת בלבד בחצאים.
עד כמה זה חריג? בעשור האחרון המספר הכי נמוך של אלופות אירופה לשעבר ברבעים היה ארבע, וגם זה קרה רק פעמיים. בהשוואה לעונה הקודמת שכללה שש אלופות שהעפילו לרבע, ההבדל מורגש בצורה בולטת אפילו יותר.
המצב הזה יכול להעיד על שתי אופציות אפשריות: הראשונה היא שאנחנו נמצאים בזמן של שינוי. כל מונופול סופו להיגמר מתישהו, כך לפחות אומרים. הקבוצות "האחרות", אם נקרא להן ככה, מביאות גל מרענן של חידוש. לאחר תקופה ארוכה של שלבי סיום צפויים להחריד יש הרגשה שהכיסאות השמורים בשורה הראשונה יצאו למכרז, ומי שתעז להסתכן תזכה להתקדם.
למרות האווירה הרומנטית, אסור לשכוח שגם מנצ'סטר סיטי וגם פ.ס.ז הגיעו למפעל כשהן נמצאות בטופ 6 בשכר השחקנים, כך שהנוכחות שלהן בשלב הזה לא כזו דרמטית, ואם כבר - זה שהן עדיין לא מחזיקות בתואר, זה הדבר המשונה. גם אתלטיקו מדריד כבר למודת ניסיון במפעל, כשבעשור האחרון היא העפילה פעמיים לגמר ב-2014 ו-2016, מה שעדיין לא לוקח ממנה את תואר האנדרדוג הקלאסי, בעיקר בגלל משחק הגנתי ולא מלהיב כמו של שאר היריבות.
האופציה השנייה, ואולי הסבירה יותר, היא שסך הכל מדובר בשנה מוזרה. בזמנים שבהם משחקים שהיו סולד אאוט בשנייה שנפתחו למכירה משוחקים ללא קהל, ונופלת על העולם הפסקה משוגעת שעוצרת את הכדורגל לשלושה חודשים, זה לא מפליא שגם בליגת האלופות דברים יתבלבלו. השנה הבאה יכולה לתפוס אותנו עם רבעים גדושי זוכות כמו שהתרגלנו, זאת פשוט הפסקה שתיזכר כנפילה זמנית של הגדולות והוסיפה קצת רומנטיקה לכל הבאסה. מה גם שעצם המבנה של הטורניר בשיטת נוקאאוט, משאיר את הקבוצות במצב שהמזל יכול לשחק עבורן לעיתים יותר מיכולת עקבית.
ועדיין, קשה להתעלם מההישג המרשים הזה. מועדונים כמו אטאלנטה ולייפציג למשל, הביאו איתם משהו אנרגטי וממלא, ובמצב הנוכחי הקהל צמא להפתעות. ההדחות של יובנטוס וריאל מדריד בשלב השמינית היו רק קצה המזלג של עונה שיכולה להשאיר אותנו פעורי פה. נכון, המצב לא אידאלי וזה לא בהכרח מעיד שנים קדימה – אבל אי אפשר להישאר אדישים לעובדה שנעשה פה שינוי. ואולי, רק אולי, זו ההתחלה של סיום השלטון המוחלט במפעל.
יש רק שתי קבוצות שיכולות למנוע זוכה חדשה בתואר הענק הזה – והן כוללות מצד אחד את לאו מסי ומהצד השני את רוברט לבנדובסקי. ברצלונה ובאיירן מינכן, האחת מהן שתעפיל לחצי, תישאר בגדר הפייבוריטית לזכייה. באיירן מינכן מדורגת רק מעט מתחת למנצ'סטר סיטי (שקיבלה הגרלה קלה יותר) על פי סוכנויות ההימורים, וכאן כבר אין קשר לניסיון במפעל, הקבוצה הזאת פשוט לוהטת. זו תהיה תחרות קשה, אין ספק. אבל אפשר לומר שהמאבק פתוח.
