לפני שיצא ליורו 2024, פיל פודן ובת זוגו רבקה קוק ערכו ביקור אצל קלואי סמית', מגדת העתידות של הסלבריטאים שעשתה להם פתיחה בקלפי טארוט. פודן בדיוק סיים את עונת השיא בקריירה, שבה הוביל את מנצ'סטר סיטי לאליפות ונבחר לשחקן השנה באנגליה, ורצה לדעת מה מחכה לו ולנבחרת אנגליה באליפות אירופה.
כולם יצאו מרוצים. סמית' התלהבה מהזוג וחזתה לפודן הצלחה גדולה, הקשר התרגש ופירסם קוד הנחה לעוקבים שלו ברשתות החברתיות כדי שיקבלו קריאה משלהם. אבל מאותה נקודה, ולמשך זמן רב, פודן לא התחבר מחדש לאותם ימים זוהרים. הוא איכזב ביורו והיה אחד מהשחקנים שספגו הכי הרבה ביקורת אחרי ההפסד בגמר לספרד; הוא חווה נסיגה רצינית ביכולת ב־2024/25; העונה הנוכחית נפתחה כשהוא לא כשיר לחלוטין, ונראה היה שהכוכב בן ה־25 איבד את זה. אבל רגע לפני 2026, כשמנצ'סטר סיטי רחוקה רק שתי נקודות ממובילת הפרמייר־ליג ארסנל, פיל פודן האמיתי חזר לטרוף את אנגליה. כשהוא חד וארלינג הולאנד מבקיע בכמויות קיצוניות, סיטי שוב נראית כמו הקבוצה המפחידה בעולם.
לך לדוג
ג'וד בלינגהאם יכול להעיד על כך שהקשיים שחווה פודן ב־2024/25 אמיתיים לחלוטין ומובנים לגמרי. כמו קשר סיטי, גם הסופרסטאר מריאל מדריד הגיע ליורו על גג העולם, אחרי עונה פשוט מדהימה, וחוסר היכולת של שניהם לבוא לידי ביטוי בניסיון להביא לאנגליה אליפות אירופה ראשונה פגע בהם ציבורית. בסופו של דבר, המנג'ר המקובע גארת' סאות'גייט היה זה שספג את רוב הריקושטים ועזב, אבל התקשורת האנגלית התנפלה יותר מכל השחקנים האחרים על פודן ובלינגהאם בגלל הניגוד הבולט בין היכולת שלהם במועדונים לבין הכדורגל המבולבל שהציגו בגרמניה. הם נקרעו לגזרים על ידי גולשים, אוהדים ופרשנים.
אצל בלינגהאם הפגיעה המנטלית הייתה ניכרת. הוא התקשה להתאושש במשך חודשים ארוכים ורק העונה, כמו פודן, מראה סימנים של חזרה לעצמו. אצל פודן הבעיה הייתה גדולה יותר: הוא פשוט היה מותש. פודן מעולם לא שיחק כל כך הרבה כמו בעונה שלפני היורו, 53 משחקים בכל המסגרות רק בסיטי, לפני שמוסיפים את העומס של המשחקים הבינלאומיים והטורניר (כ־5,000 דקות של כדורגל בסך הכל), ונפילת המתח והתסכול ממה שקרה בגרמניה, יחד עם התשישות הפיזית, הביאו אותו לקריסה.
בחודשים הראשונים של העונה שעברה פודן לא הצליח לתפקד. בין פציעה טורדנית בקרסול לכושר גופני לקוי, הוא החמיץ משחקים ולא תפס מומנטום – מה שפגע גם בקבוצה. המאמן פפ גווארדיולה אפילו ויתר עליו לחלוטין במקרים מסוימים, השאיר אותו 90 דקות על הספסל בלי אמונה שהכוכב יוכל לתרום משהו.
באותה תקופה, ב"דיילי מייל" דיווחו שהמצב הידרדר עד כדי כך שהחברים שלו בסיטי היו מודאגים מאוד ממצבו הנפשי, ודווח כי הוא לא היה מרוכז באימונים. במהלך העונה פודן נפתח והסביר: "כשמחברים את כל המשחקים והנסיעות, זה עומס גדול על הגוף. לא הרגשתי 100 אחוז באימונים. בעיניי, כדורגל משחקים עם הראש, וכאשר אתה סובל מתשישות מנטלית לא רואים איזה שחקן אתה. בדרך כלל אני לא יכול לחכות לחזור להתאמן, והפעם כשחזרתי מהנבחרת המצב הפיזי והמנטלי שלי היה ירוד".
פודן צעיר, אבל בוגר מגילו. הוא ורבקה כבר הביאו לעולם שלושה ילדים, וככל שהזמן עובר באנגליה מדגישים יותר את היותו איש משפחה מסור ואדם בעל לב טוב. בקיץ חשף כי בילדותו טיפל באחיו הצעירים, אחד מהם אוטיסט, וששכר מטפלת אחרי שהבין עד כמה אימם עובדת קשה כדי לדאוג לאח. נראה שבעונה שעברה הוא הבין טוב יותר איך לטפל גם בעצמו, ובזמן המאבק לחזור לכושר הוא עבר עם המשפחה לבית כפרי ליד אגם, הרחק מהרעש של העיר, שם הוא יכול לבלות שעות רגועות בתחביב האהוב עליו – דיג.
נולד מחדש
קפיצה לדצמבר 2025. פודן עומד על שבעה שערי ליגה, שווה לתפוקה בכל העונה שעברה. הוא משחק מדהים בחודש האחרון, שבו סיטי עומדת על 6 מ־6. הולאנד מאיים בכל רגע נתון, אבל הבוקס בבטן של היריבות מגיע כשפודן מתעלה יחד איתו. את השילוב ביניהם קשה מאוד לעצור.
מעבר לכך שהוא בריא יותר, פיזית ומנטלית, פודן קיבל דחיפה מפפ – חזרה לתפקיד שבו לא שיחק שנים. במקום לעלות באחת הכנפיים, פודן הוא חלק משלישיית הקישור, משחק מעט יותר מאחור ותורם בכניסה לרחבה מקו שני וביצירת מצבים, לא רק בכדרורים ובסיומת מול השער. במידה רבה הוא ירש את קווין דה בריינה.
ב־Opta ניתחו בהרחבה את היעילות המוגברת שלו, ומייחסים אותה גם לנכונות של פפ להתבסס יותר על מתפרצות, בזכות המהירות של שחקני החלק הקדמי – הולאנד, ז'רמי דוקו וריאן שרקי (שנכנס לכושר אדיר). זה מאפשר לפודן לפרק הגנות במסירות הארוכות המדויקות שלו, שלא רואים מספיק כשסיטי מנסה לשבור יריבות צפופות. פפ הסביר: "כולנו יודעים מה פיל יכול לעשות, צריך לתת לו לשחק וליהנות. הוא מוכן לעלות כל שלושה ימים למשחק בעצימות גבוהה. אנחנו שמחים לראות את האושר על פניו".
הצעד הבא הוא שיקום בינלאומי. פודן לא הסתיר את הכעס שלו כשטען שסאות'גייט השתמש בו לא נכון בנבחרת אנגליה. המנג'ר הסתיר את פודן בעיקר באגפים או מתחת לחלוץ, מה שהוביל לנתון מוזר של ארבעה שערים בלבד ב־47 הופעות במדים הלאומיים. הקשר היה הקורבן העיקרי של חוסר היכולת של סאות'גייט לשלב בהרכב את כל הכישרון שיש בסגל: הוא שיחק זהיר מאוד, הגביל את דקלן רייס לקישור האחורי בלבד לצד קשר נוסף שמיועד להיות 50־50, ואת תפקיד הקשר היצירתי המרכזי נתן לבלינגהאם, כשגם פנומן כמו קול פאלמר מתחרה עליו.
גם לפודן יש אחריות, מאחר שגם בכנף הוא היה חייב לתת יותר, אבל נראה שמעולם לא הרגיש בנוח תחת סאות'גייט. הנתונים של Opta מיורו 2024 מדהימים: מספר המסירות שלו לחלוץ המרכזי הארי קיין ולשוער ג'ורדן פיקפורד היה זהה, והוא סיים בלי שערים או בישולים.
האם הדברים ישתנו תחת תומאס טוכל? מוקדם לדעת. עד לא מזמן נראה היה שיש סיכוי טוב שפודן בכלל לא יזומן למונדיאל. היום זה נראה מופרך. עם זאת, מאז מינוי טוכל לפני שנה פתח רק פעם אחת בהרכב, וערך ארבע הופעות בלבד. חלון הנבחרות הבא במארס יוכל לאותת על התוכניות של טוכל בנוגע אליו.
פודן הוא נער הפוסטר של מתנגדי החמדנות של פיפ"א, שיצרה לו"ז בינלאומי בלתי נגמר. הוא נשחק ונפגע נפשית מהעומס, וקשה להאשים אותו בכך שלקח קשה את הביקורות הרצחניות כלפיו. הוא פשוט הפסיק לאהוב כדורגל, והיה צריך את השקט שלו, את החכה ואת פפ כדי להיבנות מחדש. מי שייתן לו את החופש על הדשא ייצא מנצח.
