אלברסברג הייתה זקוקה רק לשמונה דקות כדי לכבוש את השער הראשון (לוקאס פטקוב) בתולדותיה בבונדסליגה. אחרי דקה היא כבשה את השני (קול קמפבל), ובסיום המשחק נגד לברקוזן, אלופת הליגה ב־2024, היא הצליחה לעצור ניסיון קאמבק וניצחה 2:3 (את השלישי כבש דייויד מוקווה). הניצחון הנחית את העולה החדשה במקום השישי בטבלת הליגה לאחר משחקי המחזור הראשון, כשרק הפרש שערים מפריד בינה לבין המוליכה באיירן מינכן.
רק כדי לקבל פרופרציות ראשוניות על הסנסציה שהיא אלברסברג, הסינדרלה שהשעון הפנימי שלה תקוע על 11:59: מדובר בעיר של 13,000 תושבים (כל כך קטנה שאין בה אפילו תחנת רכבת) לעומת לברקוזן עם 170,000, התקציב שלה הוא בן 31 מיליון יורו, לעומת 205 מיליון יורו של לברקוזן. לברקוזן נמצאת בבעלות מלאה של תאגיד התרופות הבינלאומי "באייר" (מכירות של 45 מיליארד יורו ב־2025). פרנק הולצר, מנכ"ל הדירקטוריון והרוח החיה והכלכלית מאחרי ההצלחה העצומה של אלברסברג בשנים האחרונות, הוא הבעלים של אורסהפארם, חברת תרופות גרמנית (מכירות של 350 מיליון דולר בשנה שעברה).
הכל התחיל בסקאוט
אלברסברג הייתה במשך שנים עוד קבוצה על מפת הכדורגל הגרמני. היא חוותה עלייה לליגה השלישית וירידה מיידית ב־2013, אבל חוץ מהשנה הזו היא בילתה את השבתות בעיקר בליגה המחוזית, והייתה סוג של ג'וק של הולצר, שחקן עבר ששימש לעתים גם כמאמן הקבוצה.
סיפור הסינדרלה הנוכחי של אלברסברג התחיל ב־2022, אז עולה הקבוצה שוב לליגה השלישית. שנה לאחר מכן היא ממשיכה את הנסיקה ועולה לליגה השניה. אחרי שנת התאקלמות בליגה השנייה, היא מגיעה למקום השלישי ב־2025, ומתמודדת מול היידנהיים על מקום בבונדסליגה. אלברסברג מפסידה במשחק הגומלין משער בדקות האחרונות של המשחק, אבל במקום להישבר, היא מסיימת את העונה שעברה במקום השני בליגה, המקום ממנו עולים ישירות לליגה הראשונה.
אלברסברג חוגגת עלייה לבונדסליגה
(צילום: Alex Grimm/Getty Images)
העלייה המטאורית הזו היא לא בדיוק סיפור חדש. הופנהיים ולייפציג עשו דרך דומה, אבל בניגוד לשתי הקבוצות הללו שמונעות על ידי קונצרנים בינלאומיים ענקיים (SAP ורד בול, בהתאמה), ולכן שנואות על ידי אוהדים רבים בגרמניה הרואים בהן מוצר שיווקי־מלאכותי, אלברסברג היא קבוצה ששייכת לעיר, ששורשיה נטועים במחוז, עם אווירה כמעט משפחתית, שהבעלים שלה הוא גם שחקן עבר בקבוצה ובבונדסליגה. טיפות העיניים שאורסהפארם התפרסמה בהם הן גם המאמץ הרשמי של הקבוצה.
זו קבוצה שקשה מאוד להיות נגדה וקל מאוד להזדהות ולהריע עבורה ועבור הכדורגל החיובי וההתקפי שהיא דוגלת בו. העובדה שהיא עלתה לליגה, בעוד וולפסבורג ששייכת לסובסידיה של פולקסווגן עשתה את הדרך ההפוכה, הפכה אותה לרומנטית אפילו יותר.
16 אלף מקומות בלבד. האוהדים בכניסה לאצטדיון אורסהפארם
(צילום: Alex Grimm/Getty Images)
כדי להבין איך זה קרה צריך לחזור ל־2017, אז מגיע לקבוצה נילס־אולה בוק, שחקן שעבר קריירה דומה לאלברסברג בליגות הנמוכות: הוא היה על הראדר, אבל אף אחד לא שם לב אליו. אלברסברג מחתימה אותו כסקאוט, הוא מתגלה כבעל חושים מחודדים לאתר כשרונות מבטיחים בשכר נמוך, ותוך שנה משודרג להיות המנהל הספורטיבי של המועדון.
באותו זמן מגיע למועדון גם המאמן הורסט שטפן. הם הופכים למקרטני-לנון: אחד מחתים ומשאיל, נושא ונותן, מעריך ומחליט, השני מטפח אותם, הופך אותם מיחידים לקבוצה. השאר, ובכן, היסטוריה. אלברסברג הופכת לקבוצה שהופכת חלומות בלתי אפשריים למציאות ספורטיבית.
דייויד מוקווה חוגג מול לברקוזן
(צילום: Getty Images/ Alex Grimm)
לאחר ההפסד הכואב נגד היידנהיים, שטפן עבר לאמן בוורדר ברמן מהבונדסליגה, ופוטר כבר באמצע העונה. קבוצות מהליגה הראשונה העלו פתאום את אלברסברג על הרדאר ופיתו שחקנים, הכל היה מוכן לסוג של התרסקות, אבל בוק לא נותן לזה לקרות. הוא מביא את המאמן וינסנט ואגנר שממשיך את האידיאולוגיה ההתקפית, משאיל ומחתים שחקנים חדשים, ובמקום להתרסק, אלברסברג מוצאת את עצמה בליגה הראשונה.
בקיץ, בוק חתם על חוזה שהפך אותו למנהל הספורטיבי של בורוסיה דורטמונד (היה לו סעיף מיוחד בחוזה שאיפשר לו לעזוב לדורטמונד, אהבת נעוריו). עכשיו, טענו הפסימיסטים, אין למועדון הקטנטן סיכוי. לקח לאלברסברג שמונה דקות לפוצץ גם את הבלון הזה, ולהוכיח שהמועדון הוא יותר משם כזה או אחר, והוא עומד על תשתיות מאוד־מאוד יציבות.
סיפור מוכר
בישראל, אלברסברג לא הייתה מקבלת אפילו מעמד של עיר. זה כמעט בלתי מתקבל על הדעת שבעוד פחות משבועיים הארי קיין ומייקל אוליסה, יתכוננו למשחק בחדרי ההלבשה של המועדון. מצד שני, מדובר בחדרים מפוארים לעומת מה ששימש בעבר כחדר הלבשה: מרתף של מוסך סמוך.
ממשיך באידיאולוגיה ההתקפית. ואגנר
(צילום: AFP/ ANDREAS SCHLICHTER)
פרשנים רבים טענו שהעלייה הזו היא לא ממש טוב לליגה. שמדובר בגימיק מקומי שלא יעזור לליגה למכור חוזי טלוויזיה גדולים באסיה ובצפון אמריקה. ששמות כמו ברלין או נירנברג או אפילו רד בול לייפציג, הם שמות שאפשר לשווק אותם יותר בקלות מאשר קבוצה של כפר. אבל מדובר בטיעון צבוע: לאף אחד באסיה או בצפון אמריקה לא אכפת מברלין, משטוטגרט או מוולפסבורג. יש את באיירן מינכן וקצת בורוסיה דורטמונד כקבוצות עם אפיל בינלאומי. דווקא סיפור הסינדרלה של אלברסברג הוא סיפור שמוכר הרבה יותר טוב. רוצים סיפור? הכפר שלנו בגרמניה כל כך קטן שקבוצת הנשים של המועדון בכלל מתאמנת בצרפת.
נשיא המועדון הוא דומיניק הולצר, בנו של פרנק. בני הדודים שלו מנהלים ביחד איתו את המועדון, המכירות והשיווק. ביחד, ובעקבות ההצלחה, הם הצליחו לרתום 400 בעלי עסקים מהאזור לאמץ את הקבוצה. פרנק הולצר עצמו הצליח להעלות את הקבוצה על המפה לאחר שגייס את מנואל נוייר ותומאס מולר כמפרסמים עבור טיפות העיניים, מהלך שגם עזר להפוך את הקבוצה ליותר אטרקטיבית. השנה גם הוגדלו היציעים באצטדיון אורסהפארם מעשרת אלפים ליותר מ־16,000 צופים ׁׁ(השיפוץ טרם הסתיים). לך תדע, בקצב הזה, עוד יצטרכו לבנות פה תחנת רכבת.
"העלייה לבונדסליגה הייתה עבורנו כמו נחיתה על הירח. עכשיו אנחנו רוצים להגיע למאדים", אמר ואגנר בעבר. בעוד שבועיים תגיע באיירן מינכן לאצטדיון באלברסברג ותנסה להחזיר את הקבוצה שלו לקרקע.
